הנה סיפורים מהליגה הטובה בעולם

1: קובי ברייאנט הוא שחקן נהדר המכונה "בלאק ממבה".

למרות שבצעירותו הוא הפגין אנוכיות והתרחק מחבריו לקבוצה,בשנים האחרונות הוא מגלה מנהיגות ומשתף את חבריו (בדומה למה שעשה השחקן אותו הוא מעריץ מייקל ג'ורדן).

לברייאנט יש מוטיבציה אדירה ורצון להוכיח מה הוא שווה, הבעיה שהגוף בוגד בו פעם אחר פעם ,וגם הגיל עושה את שלו.

אני סבור שברייאנט יפרוש בעונה הבאה.

2: מדברים רבות על נפוטיזם בספורט אך הסיפור של הקליפרס נראה יוצא-דופן בהקשר זה.

 עם כל הכבוד וההערכה לאוסטין ריברס,(בנו של המאמן דוק) אשר כרגע לא מצדיק את יכולתו מעלה את השאלה איך ויתרה הקליפרס שיש לה עונה טובה סה"כ על שחקנים גדולים כגון: רג'י בולוק, כריס דאגלס-רוברטס, ג'ורדן פארמר ובחירת דראפט בסיבוב השני עבורו, אלמלא אבא שלו היה המאמן והג'נרל מנג'ר.

3: אחת הקבוצות המפתיעות בNBA היא הגולדן-סטייט ווריירס.

דבר זה בא לידי ביטוי כאשר הקבוצה הינה מלוכדת וכל שחקן יודע את תפקידו במגרש.

סטף קרי מנהיג. קליי תומפסון צולף. דריימונד גרין עושה את העבודה השחורה. אנדרה איגודלה עולה מהספסל כדי לשחק הגנה.

האריסון בארנס מעניש אותך כשאתה מתרכז רק בקרי ותומפסון.

ונדמה שכל חלקי הפאזל מתחברים האחד לשני.

אין ספק שמדובר בקבוצה היחידה בהיסטוריה שרושמת 11 ניצחונות ביתיים בפער של 13 לפחות כל פעם.

כשלוקחים בחשבון את הלכידות והחיבור של הווריירס, ניתן להסיק איך הגיע קליי תומפסון לשבור את השיא של ג'ורדן.

כשהגארד החל ללהוט ולקבור כל זריקה שיצאה לו מהיד, החברים ויתרו על האגו ופשוט מסרו לו את הכדור.

 וכמו שחקן קלאץ' מיומן הוא ידע מה עושים איתו.

אין ספק שאם היא תמשיך כך היא תהיה פקטור חשוב בסדרת הפלייאוף.