מס' צפיות - 1135
דירוג ממוצע -
השפעת הכוח המהירות והדיוק על הכדורגל המודרני
כידוע לכולנו,בכדורגל הישראלי מתייחסים אל כשרון כאל יהלום שיש ללטש אותו היטב. אולם "כישרון" זה בעצם סט כישורים קוגניטיביים שצריך לטפח בעבודה קשה. כלומר: אין שחקן גדול או שחקן מקצועי שמלאך שם לו כישרון ברגליים. דברים אלו מגובים בנתונים פיזיים מולדים, אבל בכדורגל אלו פחות חשובים מאשר בכל ענף אחר שדורש גובה למשל
מאת: רועי אורן 12/07/13 (23:55)

כידוע לכולנו,בכדורגל הישראלי מתייחסים אל כשרון כאל יהלום שיש ללטש אותו היטב.

 אולם "כישרון" זה בעצם סט כישורים קוגניטיביים שצריך לטפח בעבודה קשה.

כלומר: אין שחקן גדול או שחקן מקצועי שמלאך שם לו כישרון ברגליים.

 דברים אלו מגובים בנתונים פיזיים מולדים, אבל בכדורגל אלו פחות חשובים מאשר בכל ענף אחר שדורש גובה למשל.

                          השפעת ההורים על הספורטאי הצעיר

 

                 הכישורים האלה הם תוצאה של עבודה מגיל צעיר.

כלומר:  הרוב הגדול של השחקנים המקצוענים היום התחילו לשחק כדורגל בגיל 4 או 5.

חשוב לציין כי השחקנים הגדולים ביותר בהיסטוריה גדלו לאב מאמן או כדורגלן לשעבר, שמגיל צעיר זרק להם כדור לרגליים וכיוון אותם בצורה זו או אחרת.

כך,למשל,אביו של פלה היה כדורגלן, צ'אבי נולד לאב מאמן, מסי התחיל לרוץ אחרי האחים שלו ששיחקו כדורגל בגיל 9 חודשים, וגם יוסי בניון היה בן של כדורגלן חצי מקצועני.

ה"כישרון" הוא תוצאה של 10,000 שעות עבודה, והיום, במקרה הטוב, ילד ישראלי מתאמן 5,000 שעות מגיל 7 עד גיל 10.

                 השפעת כוח ומהירות על הכדורגל המודרני

האובססיה הישראלית ל"כישרון טבעי" גורמת למאמני ילדים רבים לטפח שניים או שלושה שחקנים בולטים, שמעט יותר חזקים או מהירים מחבריהם לקבוצה, בעיקר משום שהם בוגרים יותר מבחינה פיזיולוגית.

אולם שחקנים אלו מאבדים את היתרונות היחסיים האלה כשהם מגיעים לגיל שבו גודל פיזי יחסי או מהירות יחסית כבר לא רלבנטיים. התוצאה היא שמגדלים פה דורות של "שחקנים כישרוניים" בעלי כישורים בינוניים, מאחר שהם מסתמכים על כוח ומהירות אשר מהווים אספקטים חשובים בכדורגל המודרני.

 בגלל המחסור של תשתית אנושית ופיזית של מועדונים שחקנים "פחות מוכשרים", אך חרוצים, לא מצליחים להתקדם. 

וכך נוצר מצב אבסורדי לפיו שחקנים ישראלים רבים פשוט לא מותאמים לדרישות של הכדורגל המודרני.

 

על פי בדיקה של ד"ר מרק ורטהיים, השחקן האירופי היה צריך רדיוס של 10 ס"מ כדי להשתלט על כדור מהאוויר.

ואילו לשחקן הישראלי היה צורך ברדיוס של מטר שלם כדי להשתלט על כדור.

"בכל כדור גובה יש לשחקן הישראלי בעיה", אומר ורטהיים. "יש כאן בעיה קשה של יסודות".

וכן, בבדיקה של מאמן הכושר איציק בן מלך, לשחקן אירופי נדרשות בין 1.1 שניות ל־1.5 שניות להשתלט על כדור ולמסור אותו.

בעוד לשחקן הישראלי נדרשות בין 3 שניות (במחצית הראשונה) ל־5 שניות (במחצית השנייה).

 

חשוב לציין כי  לשחקן המודרני אין זמן או מקום להשתלט על כדור במשך שלוש שניות ברדיוס של מטר.

בבדיקה נמצא ששחקנים אירופים כמעט לא נוגעים בכדור במהלך משחק.

שחקן מבלה בממוצע 53.4 שניות עם הכדור במהלך 90 דקות, ורץ עם הכדור לרגליו רק 191 מטר.

כלומר: פחות מ־1% מהזמן ששחקן נמצא על המגרש זה זמן עם כדור ושווה ערך לכ-1.5% מסך כל הריצות שלו במשחק (כ-11 ק"מ לשחקן ממוצע).

ולכן,הזמן הממוצע של שחקן עם כדור במהלך אחד עומד על 1.1 שניות (בממוצע של 2 נגיעות בכדור).

אם נדרש לשחקן מטר להשתלט על הכדור ועוד שלוש שניות כדי למסור אותו — אז הוא שם את הקבוצה שלו בעמדת פיגור רצינית. לכן השחקנים הישראלים, בגלל מחסור ביכולות בסיסיות שדורשות עבודה רבה ולא "כישרון מולד", לא מתאימים למהירות ולשטח הקטן שיש בכדורגל המודרני.

                      משחק המסירות בכדורגל המודרני

מקום נוסף בו נמצא השחקן הישראלי בעמדת נחיתות הינו : משחק המסירות ,ואחזקת כדור.

 

מסירה היא הפעולה הנפוצה ביותר שעושה שחקן כדורגל עם הכדור במהלך משחק. 80% מסך כל פעולות השחקנים עם הכדור הם מסירה.

ואולם, המסירה הטובה אינה "כישרון אינדיבידואלי" אלא תוצאה של עבודת צוות נכונה וחכמה.

ולכן, הקבוצות שמתמסרות בצורה הטובה ביותר הן אלו ששחקניהן נעים בצורה הנכונה ביותר על המגרש. 

קבוצות טובות מצליחות לייצר מסירות קלות יותר קרוב לשער של היריבות. אין "כישרון" למסירה — זה עניין של תנועה נכונה של החברים לקבוצה.

                       דוגמאות להנעת כדור טובה

בסקוטלנד, היכן שהתחילו את משחק המסירות הקצרות על הדשא במאה ה־19, יש עיקרון פשוט של תנועה לזווית של 90 מעלות ומעלה מהכדור כדי לאפשר לחברך לקבוצה למסור לך בקלות;

בספרד, היכן שהטיקי טאקה נתפס כנכס צאן ברזל תרבותי, רוב האימונים מתחילים ב"רונדו", משחק מסירות מהיר שכולל תנועה ומניעת הכדור מהיריבים; בהולנד קיים מושג ה"תמיכה" בשחקן עם הכדור.

כלומר: מדובר  בתמיכה וחיפוי זה לא רק עניין הגנתי — זו ריצה לאזור במגרש שבו יהיה לחבר קל יותר למסור למצפייה באימונים של ילדים ישראלים ניתן לזהות שכמעט אין משחק מסירות.

וכן, השחקנים בעלי "הכישרון הטבעי" מכדררים בין כמה שחקנים או בועטים "פצצות" מרחוק.

שאר השחקנים מהווים "תומכי לחימה" ולא ממש לומדים על משחק המסירות.

כך נוצר כאן דור של שחקנים שאינו מותאם בכלל לדרישות של הכדורגל המודרני אבל מאמינים ביכולות "הטבעיות" שלו.

 

ואז, כשהם לא מותאמים אבל רוצים "להגיע לאירופה", צריך להסתמך על קומבינות של סוכנים כדי לקבל ג'ובים בבלגיה או קפריסין (ולחזור אחרי כמה חודשים). הטובים באמת מגיעים לליגה הצרפתית ותמיד יהיו אלו שיגיעו לליגות הבכירות ביותר (איטליה, ספרד, אנגליה או גרמניה), אבל קשה לראות עוד "יוסי בניון כזה" שהגיע עד לרמות של צ'לסי וליברפול ואף קיבל דקות משחק משמעותיות.

 

הכותב הוא אני כרגע סטודנט לתקשורת אשר כותב בנושאים שונים מספורט ועד רווחה ואקטואליה . כרגע אני לומד באוניברסיטה הפתוחה (אולי זה ישתנה בעתיד)

 

רוצים לפרסם את דעותכם ב"פרשן"? גם אתם יכולים! לחצו כאן

 

גולשים יקרים, הכותבים באתר משקיעים מזמנם בשבילכם, בואו ניתן להם תגובה! כתבו למטה (בנימוס) את דעתכם.

דרג מאמר:          
תגובות למאמר זה לא התקבלו תגובות לקריאת כל התגובות ברצף
אין תגובות למאמר