היסטוריה היא דבר משעשע. כמובן, רוב ההיסטוריה האנושית מורכבת מזוועות איומות ונוראות שבני אדם ביצעו נגד בני אדם אחרים תחת אוסף תירוצים מגוון למדי. בין אם מדובר בדת, תרבות, שנאת זרים, וכיו''ב מזיקים, בני האדם תמיד מצאו סיבה להרוג בני אדם אחרים, מכל גיל, גזע, ומין. אני בטוח שאם ההיסטוריה הייתה יצור חי, היא תמיד הייתה מחייכת. למה זה? כי אם לדקה נברור בארכיונים, נגלה שאותם המאורעות תמיד חוזרים על עצמם. השוטים אולי יקראו לכך צו הגורל - אני לעומת זאת, מעדיף את המינוח "הטמטום האנושי". כבר נאמר בעבר, על ידי א. איינשטיין אם אינני טועה, שרק הטמטום האנושי והיקום אינם מוגבלים, למרות שבכל הנוגע ליקום, אין הוא בטוח בכך. אין דרך אחרת להסביר את העובדה שאנו, בני תמותה אומללים, לא טרחנו מעולם ללמוד מההיסטוריה.

ומה כבר יש ללמוד מההיסטוריה? 

הבה נרשה לעצמנו לחזור לארץ ישראל במאה הראשונה לספירה, מעט לפני המרד הגדול. מה היה לנו? היו לנו שני זרמים עיקריים דתיים-פוליטיים, הפרושים והצדוקים, שככל הנראה לא התווכחו ללא הרף על שוויון בנטל. ולצידם, היו לנו הקנאים - צאצאיהם הרעיוניים של המכבים ואבותיהם הרוחניים של נוער הגבעות ותנועת כ''ך. אמנם אין זה ט' באב, אך יש מן הראוי לספר מחדש את אותו הסיפור ההיסטורי של חורבן בית שני, ו"מלחמת האחים" המדומיינת. בגלל שנאת אחים חרב בית המקדש - שקר גס. בית המקדש חרב בשל קנאות דתית וטירוף משיחי, לא בשל מלחמת אזרחים. 

המרד הגדול עצמו פרץ מסיבות מוצדקות. הוא החל כמרד של עניים מרודים בנציב רומאי מושחת שלא פחד לעשוק ולבזוז את היהודים שבארץ ישראל. על מהלך הקרבות תוכלו לקרוא בכתביו של יוספוס פלאביוס, ואין סיבה לפרט על כך יותר מדי. אולם, בשורה התחתונה, הרומאים לא יכלו להרשות לעצמם את הקמתה של מדינה עצמאית בין אסיה לאפריקה, והם החלו בפלישה אל הגליל. הפלישה הצליחה מעבר למצופה - ומהר מאוד המוני פליטים נסו לעבר ירושלים, בספרם על זוועות המלחמה. וכך התכנסה לה ההנהגה היהודית בירושלים והחלה להרהר בכניעה, לפני שגם ירושלים תעלה באש. אולם, הקנאים, שרבים מהם הגיעו מהגליל, סירבו לקבל כניעה. וכך פרצה לה מלחמת האחים המפורסמת. הקנאים, שהבינו שכעת, יחד עם פליטי הגליל, הם הרוב בירושלים, החלו לפעול להפלת ההנהגה היהודית והחלפתה בהנהגה קנאית. וכך החלו אירועי הדמים ונחתם גורלו של מקדש הורדוס. הקנאים הזמינו את הצבא האדומי לטבוח במתוני ירושלים, התבצרו בבית המקדש, ודאגו לטהר את העיר מכל המתונים. כאשר טיטוס הגיע לירושלים כבר נותר בתושביה מעט כוח להגן עליה, וההמשך כבר ידוע (אגב, יש לציין באותה הנשימה, שאותם גיבורי מצדה המהוללים היו לא יותר מאוסף פושעים ורוצחים מהסוג השפל ביותר. גיבורים גדולים הם לא היו). שנאת חינם לא הייתה כאן. הסיפור הזה מסריח מפנאטיות דתית ואמונה שגברה על הרציונל. 

ומה אנו למדים מסיפור זה? מעבר לטענות התיאולוגיות בנושא, קשה להתעלם מהמסר העיקרי כאן - קנאות דתית משמידה כל חלקה טובה. ואם כבר בלקחים עסקינן, אולי כדאי שנפנה את מבטנו לעבר מדינת ישראל ב2013. אם מישהו חושב שיוחנן מגוש חלב ומורשתו נעלמו מהעולם, הוא טועה. כל המאחזים, נוער הגבעות, הלינצ'ים בערבים שהתרבו לאחרונה (ולא, זה שהערבים מוציאים מקרבם מחבלים לא אומר ש"גם לנו מותר". כאן לא גן ילדים), ההסתה, האיומים במלחמת אחים כל שני וחמישי, תג מחיר, וכיו''ב, רק מוכיחים שרוחו של מנהיג הקנאים חיה ונושמת, וממשיכה לזרוע הרס למרות שעברו קצת פחות מ2000 שנה מאז מותו.

אבל עזבו את כל מה שאמרתי. הדבר הכי חשוב כעת הוא העובדה שצמד החמד לפיד & בנט בע''מ עומד להפיל את ביבי או לחלופין לסחוט אותו פוליטית, נכון? העיקר שאנחנו נותנים למפלגת הבית היהודי, שבינה ובין דמוקרטיה אין דבר וחצי, בעזרתו האדיבה של יאיר לפיד, למוטט את מפלגת הליכוד. האמת היא, שלמרות שאני מסכים רק עם דיעותיו הכלכליות של הליכוד, אני דווקא אשמח אם הליכוד יצליח להרכיב ממשלה עם החרדים. למה? כי הכנסת הבית היהודי לממשלה עלולה להתגלות כאסון. אני לא אתחיל לתאר כאן את סלידתי מהעובדה שהמפלגה הזאת מתפארת בכך שהיא הכי קרבית, שהיא מפארת את המורשת, קוראת לאפלייה בין יוצאי צבא ללא יוצאי צבא (שימו לב - אף אחד מאותם המשוחררים לא פשע בדבר. המדינה החליטה לפטור אותו משירות), יצירת משטר אפרטהייד ביהודה ושומרון, סתימת פיו של בג''ץ (ולא, זה שבארה''ב יש שימוע לשופטים לא מרשים אותי. בארה''ב המשפט גם פוליטי להחריד, למי שתהה, שלא לדבר שהדת מופרדת מהמדינה. האם זה מה שאתם רוצים שיהיה כאן?), וכיו''ב ריקושטים שמקומם הוא באיטליה של שנות ה30. מספיק נאמר בנושא ע''י גדולים ממני. בנוסף, אני חייב לציין שלא ברור לי איך ניתן להעביר את השוויון בנטל בלי לפגוע חזק בישיבות ההסדר (מאחר וברגע שהחרדים יחויבו בשירות של שלוש שנים, תיווצר כאן אפלייה לעומת השנה וקצת של ישיבות ההסדר, לא?), מה שסביר להניח ישבור את הברית הטמאה הנ''ל. הטרגדיה הגדולה של הבחירות הנ''ל היא שזאת אולי ההזדמנות האחרונה ליצור בישראל ממשלה חילונית ע''י קואליציה של הליכוד-יש עתיד-העבודה-מר''צ-התנועה, וככל הנראה זה לא הולך לקרות. לעומת זאת, סביר להניח שהבית היהודי, מפלגה שמתיימרת להנהיג ציבור שמאיים במלחמת אזרחים בכל פעם שנעשה משהו לא לרוחו (מזכיר לכם משהו?), והולך ומקצין ימינה בקצב אקספוננטיאלי, תיכנס לממשלה, והכל בזכותו של יאיר לפיד, מנהיג מעמד הביניים הדגול שכרת ברית עם הבית היהודי שככה או ככה תישבר ברגע האמת (אלא אם הבית היהודי תקיים את מצעה ותשתיק את בג''ץ. אז לא תהיה בעיה להעביר חוקים שבבסיסם עומדת אפלייה בוטה). תחי המהפכה, יחי המלך החדש, רק כדאי שהוא יהיה מבית דוד, לפני שהמשיחיסטים יתחילו להילחם בינם לבין עצמם.

בבחירות האלה נוסדה מדינת היהודאים. אני מוכן להתערב שרוחו של יוספוס פלאביוס מחייכת כעת בעצב, בידיעה שאותן הטעויות שנעשו במרד הגדול חוזרות על עצמן כעת. אנחנו נותנים למשוגעים דתיים לקבוע מדיניות. אנו נותנים להם להתחמק מעונש. אנו נותנים להם להסית. אנו מעלימים עין כשהם עוברים על החוק. אנחנו שותקים כאשר רבנים מתבטאים בצורה שבכל מדינה דמוקרטית אחרת הייתה עולה להם במאסר. אנחנו שותקים אל מול תגי מחיר. אנחנו שותקים כאשר אזרחים ערבים מוכים רק כי הם ערבים. אנחנו ממשיכים לממן ישיבות בהן מסיתים כנגד שלטון החוק ומחנכים לשנאת השונה, ולא, אני לא מדבר על הישיבות החרדיות. אנחנו סובלניים מדי לקיצוניות הדתית. כמו מנהיגי ירושלים בתקופת המרד הגדול, גם אנחנו הולכים להבין, בדרך המאוד קשה, שקיצוניות דתית היא דבר שיש לעקור מהשורש. רק שכמו מנהיגי היהודים בירושלים הנצורה, אנחנו גם הולכים להבין זאת רק כאשר זה יהיה מאוחר מדי.

אני חייב לומר, אני בעל גישה פסימית לגבי תוצאת בחירות חדשות, כמו שאני פסימי לגבי הקמת ממשלה עם יש עתיד והבית היהודי. אבל אם יהיו בחירות חדשות, אני מתחנן, מצביעי העבודה, יש עתיד, מר''צ, התנועה, וכל מפלגה שזכויות האדם והדמוקרטיה חשובה לה (גם אם רק באופן רשמי), צאו בקול גדול וקראו למנהיגיכם ונציגיכם להקים ממשלת אחדות לאומית עם הליכוד (בין עם ביבי או בלעדיו), וללא מפלגות דתיות, חרדיות או דתיות לאומיות כאחד. דם המתונים זועק אל כולכם מאדמת ירושלים - קראו לעצירת הטירוף הזה. ולא - כאבותיכם מימים ימימה, גם בניכם ובנותיכם יבכו את הבית הראשון, השני, והשלישי בגולה. יכול מאוד להיות שזאת ההזדמנות האחרונה להפרדת הדת מהמדינה בישראל והחזרתו של שלטון החוק. אם בעוד מספר חודשים ניאלץ שוב לבחור (בהנחה שהציבור החילוני הוא עדיין רוב בארץ), הבה ונזכיר למנהיגנו - אנחנו לא בחרנו ביוחנן מגוש חלב. אל תכתירו אותו עם קולותינו.