22 נובמבר 2012

אוי למנצחים - אוי למנוצחים

ברצוננו לקבץ ענין למידתו.  הדברים שיאמרו להלן בנוגע לסיומו של "מבצע עמוד ענן" מחודש נובמבר 2012 לא יערבו לחיכם של רבים.  אנו עדים להבעות אי נחת רבות בציבור באשר לדרך סיומו של המבצע.  משאל ראשון בציבור מורה כי כ- 70% תומך בהמשך המבצע בעזה, קרי: כניסה ותקיפה קרקעית כנגד עצם קיום תנועת החמאס והשמדתה הסופית.  לטעמם של רבים הרי הסכם הפסקת האש משול לצלם בהיכל ומוטב היה לולי בא לאוויר בעולם.  אלא שעלינו להחליף דיסקט.  חשיבה ופעולה מהבטן הינה אסונית עבורנו, לשם כך קיים הראש.

יקשה על הקורא הממוצע לקבל הנאמר, אך החמאס הינו עובדה קיימת, דינו לשרוד, דינו להשאר, הינו עובדת חיים בגבולנו הדרומי מערבי ואין זאת סביר כי נוכל באמצעים כוחניים לחסלו.  החמאס הינה תנועה דתית-אידאולוגית ותנועות אידאולוגיות דרכן לשרוד, גם אם הללו דוגלות בטרור.  הדורשים לחיסול החמאס מתעלמים ממצבנו הגאו-פוליטי האזורי והעולמי.  החמאס אינו יציר או יישות העומדת בפני עצמה.  החמאס מייצג מאות שנות קיצוניות איסלמיסטית, חוסר סבלנות אזורי לזרים (מכונים גם צלבנים), רכושנות נדל"נית-דתית מטורפת, בדלנות ולעומתיות.  אם יחוסל החמאס, יצוצו 10 במקומו אפשר אף קיצונים הימנו, כמוהו כהידרה בעלת ראשים רבים ובנוסף בעל אמצעים דמוגרפים וכלכליים העומדים לרשותו העולים רבות על שלנו.

את סאת צרותינו כבר מלאנו והעתיד לוטה בעבים שחורים, כי גם מדרום תיפתח הרעה.  מדינת ישראל, בעיקר ממשלת שרון-אולמרט הידועים לשמצה, היא שהביאה על ראשינו צרה צרורה זו וזאת כחטא וכהמשך בלתי נימנע לפשע גרוש גוש קטיף וצפון השומרון.  אך משיצרנו את המפלצת הריהי כמסמר בלי ראש, לא להקיא ולא לבלוע.

אין הכוונה כאן להרים ידיים.  אין כאן תבוסתנות, אלא הכרת המציאות.  את הטרור אפשר ואפשר להדביר והטוען אחרת מונע מטעמים פוליטיים שאינם ממין הענין, את שלוחי הטרור לא ניתן לחסל, רעיונות ושאיפות לאומיות עוברות מדור לדור בנפשם של בני אנוש ואינן ניתנות להכחדה, תשאלו את היטלר וסטאלין.

דהיינו, המשתמע מהנאמר עד כאן הוא כי עלינו להכיל את הטרור בעודנו ממתינים לזמנים נאותים יותר אשר בהם נסתום הגולל על שאיפות השמדתנו בידי האיסלמיסטים.  ולכל הספקנים אשר יטענו כי אפשר ואין פיתרון למצב בו אנו נתונים עם החמאס, נאמר...אכן, אפשר בהחלט כי לעולם לא יהיה פתרון סופי לבעייה.  אך עלינו גם לצפות כי קיצוני החמאס בהדרגה, שלב אחר שלב ייטמעו בקרב תנועות ועמים אחרים וייתמתנו עקב כך בעתיד...גם תסריט זה הוא אפשרי וההיסטוריה האנושית מורה.

עלינו להמתין לימים בהם האינטרסים האיסלמיסטים-חמאסים יחפפו את האינטרסים הישראלים וכי החמאס יכיר בכך כי תועלתו ואפשרות קיומו תלויים בהשלמה עם קיומה של מדינה יהודית-ציונית לצידו.  מעט מזעיר מהנאמר לעיל קיבל ביטוי פורתא בהסכם הפסקת האש העכשווי.  ושוב לספקנים, ההסטוריה העולמית רצופה בבריתות בין אויבים מרים לשעבר

אנו מבינים את לבטיהם של המתנגדים להסכם הפסקת האש, את האש הבוערת בקרביהם, את חוסר הנחת הקיצוני מהמצב הקיים, את הרצון להפטר מהגיבנת החמאסית וטיליה ויהי מה.  אלא שהענינים אינם מתגלגלים במזרח התיכון בהתאם לרצונותינו ומאווינו.  למתרחש באזורנו יש דינמיקה משלו כאשר למדינת ישראל השפעה חלקית עד מזערית בכך. ומה ברור יותר לכך מאשר קיומו של "הסתיו-חורף הערבי"?

אין כלל מדובר באשר למי ניצח ומי הפסיד בהתגוששות הנוכחית.  בעסקנו בכך אנו יורדים לרמה אינפנטילית.  אין מנצחים ואין מפסידים, אלא קיים סכום התועלת וטינטסים לאומיים בעבור כל צד ובאשר לנו, האם הצלחנו להביא רגיעה למשך זמן סביר לחציה הדרומי של מדינת ישראל מפני מטריי הקסאמים, או חס וחלילה ניכשלנו בכך.  הבה נותיר למופרעים העזתים את חגיגות הניצחון, הם הרי אינם מסוגלים ליותר מכך.  ממילא, לאחר שייתפזרו תמרות האבק שהעלו ההפצצות הישראליות ייתברר לעזתים ולישראלים-תומכיהם ממדי הנזק האדיר שגרמנו לחמאס בהפצצות האוויריות והם שלא לרצונם יחזרו לממדיהם הטיבעיים דהיינו, מוכים קשות. מכאן כי הגדרות מטרות המבצע, דהיינו עצירת ירי הקסאמים על ערינו, אשר הותוו על ידי הממשלה, היו נכונות ומעשיות.  בדין, לא התוותה הממשלה את חיסול החמאס כיעד למבצע מאחר שאינו כלל מעשי. 

התקשורת המתאנפת, הפטפטנית והנלעגת אשר עמדה על ראשה, במאמרים משמימים אין קץ בנסיון לחסום את דרכו היבשתית של צה"ל לתוככי הרצועה וכעת עמלה ללא לאות לספר לנו כי הפסדנו "בקרב על התודעה" בכך שלא פרצנו יבשתית כנגד החמאס, אינה אף מסמיקה לנוכח השרלטנות הבוטה בה הינה נוקטת וזאת על מנת לקושש שנאת מפלגת השלטון ממש מאותו הרגע בו נחתם הסכם הפסקת האש.  אוי לנו ואוי לדמוקרטיה שלנו אשר בתוכה פועלת תקשורת עלובה, מעמידת פנים וצבועה כתקשורת הישראלית.

ישראל שינתה את כללי המשחק ובשום שכל.  החמאס הכין עצמו לתסריט של המלחמה הקודמת, היא מבצע "עופרת יצוקה".  לפי תסריט זה, משגר החמאס טילים לעבר ערי ישראל, אנו איננו יכולים לעמוד בכך ופותחים במצע צבאי יבשתי כנגד רצועת עזה.  באורח מידי יערמו מיד תילי תילים של גוויות אזרחים "חפים מפשע" ברחובות ו"תסריט גולסטון" יישנה עצמו בממדים מפלצתיים אנטי ישראלים ואנטישמים כאשר מרבית העולם, נאור ושאינו כזה, עומד לימין החמאס והפלשתינים וכופה על ישראל תנאי סיום המלחמה הגרועים שבעתים לישראל.  כמובן כי שאלת הנפגעים הפלשתינים אינה טורדת את מנוחת מנהיגי החמאס.  הללו מהווים "קרבנות שלום" מוצדקים והכרחים לגבי דידם.  פרסקי, מאחוריך.

אלא כי מעשה שטן, "הממזרים הישראלים שינו את כללי המשחק".  ישראל לא ניגררה לתקיפה קרקעית והתמקדה בתקיפה אווירית חירורגית עם מספר נפגעים מצומצם מקרב האוכלוסיה האזרחית-הפלשתינית ובכך קנתה לעצמה נקודות זכות ואהדה רבה בעולם אשר ניראה כי אבדו לה לזמן מה.  ישראל שינתה את כללי הלוחמה המקובלים.  את שהיה כישלוני בזמן מלחמת לבנון השניה כאשר אווילינו במטכ"ל האמינו בתמימותם כי כוח אווירי יכריע את המערכה אשר נערכה בתנאי שטח "וויאטנמים", שונים לחלוטין מרצועת עזה, הרי "מבצע עמוד ענן" אשר התרכז בלעדית בהפעלת הכח האווירי ותחכומו הטכנולוגי, אפשר כי מהראשונים בתחכום בעולם, איפשר הסבת נזק אדיר לחמאס ברצועת עזה בעלת התכסית השונה בתכלית, בלא שנאלץ למנות הררי ניפגעים מכוחותינו.  כך או כך, תאמה אי הכנסת הכח הקרקעי לקרב את מטרות המבצע, כאמור השגת שקט לישובי הדרום לזמן ארוך ככל האפשר וזאת תוך לימוד לקח הרתעתי קשה וכואב לחמאס.

ללא ספק, והדבר עומד לזכותם של מפקדי צה"ל. הופנמו והוטמעו לקחי מלחמת לבנון הראשונה והשניה הכישלונית ויושמו נאה "במבצע "עמוד ענן".  ראוי להעיר כי מצב זה הינו לאמיתו יוצא דופן.  ככל הידוע לנו הסקת מסקנות נאותות לאור מלחמות עבר, אינה כוס התה של הפיקוד הבכיר הצה"לי והפוליטקאים הממונים עליו. יישום מלא או חלקי של מסקנות עבר כפי שנערך כעת, הינו שינוי כיוון מבורך וחיוני בהתנהלותו של הצבא.

האם השגנו מטרתנו זו?  עדיין קצר הזמן מלומר, "רשות הדיבור" נתונה לחמאס.  מאידך-גיסא, ישראל יצרה את התנאים והלגיטימציה לתקיפה קרקעית מסיבית בעתיד, במדה ויופר השקט בדרום.  בניגוד לחוסר קונצנזוס עולמי לתקיפה קרקעית ברצועה בעת "מבצע עמוד ענן", בכך שארצות הברית ומצרים (ובמדה מדודה בדרג שני גם טורקיה ומדינות האיחוד האירופי) היו השושבינות הראשיות להסכם ולמעשה ערבות לקיומו, הרי ישראל קיבלה את כל ההצדקה הדרושה לה לפעול בכוח בלתי מידתי אם וכאשר וישתבשו הענינים בעתיד והדבר כולל כמובן תקיפה קרקעית מסיבית כנגד מקורות הירי העתידים.  אכן, מפתה מאד להיכנע לרגשות הפושים בציבור ולהיכנס לתקיפה קרקעית בעזה אשר באורח שגוי, מקווים מצדדיה כי תחסל את החמאס.  כבר הערנו כי אנו לא נחסל את החמאס אלא כל שנוכל הוא להכיל את הטרור.  הגישה המושכלת קוראת להתנהלות שונה מהמקובל עלינו.

לטוענים כי יצרנו עבור החמאס לגיטימציה אזורית בכך שבאנו עמם ב"משא ומתן" הרי הללו "מפטפטי ביצים".  אנו דנים עם החמאס באמצעות צד שלישי מאז החל לשלוט ברצועה לפני כחמש שנים למרות כי פומבית אנו איננו מכירים בקיומו.  שליט...זוכרים?  וישנן עוד עשרות דוגמאות אחרות, גלויות וחסויות.  מהו ההבדל בין המשא ומתן לשחרור שליט דרך צד שלישי והנעשה כיום, ניבצר מבינתנו, הזהות הינה משלמת.  החמאס הינו עובדה קיימת. כאמור לעיל, אנו הפכנו אותו לעובדה הנטועה בקרקע עזה עוד לפני שנים.  שנת 2012 בהקשר זה אינה מעלה ואינה מורידה דבר, הים של עזה הוא אותו הים והחמאס בעזה אותו החמאס.

אך בכך אין מסתיימים היתרונות לישראל המדריכים את מנתבי המדינות הישראלית והמביאם להסכים להסכם הפסקת האש והמדובר הוא בשיקולים האסטרטגים הגלובלים.  מזה מספר חודשים עבר חתול שחור בין החמאס לסוריה העלווית.  מפקדות החמאס ומנהיגיה גורשו מסוריה ומתארחים במצרים וחלקם במדינות המפרץ.  תיווכה של מצרים וערבותה לקיומו של הסכם הפסקת האש יצרה באורח מיידי וטיבעי התרחקות של החמאס מאיראן.  גם אספקת טילי הפאג'ר והענקת טכנולוגיות ייצורו מצד איראן לחמאס לא יעמדו לה כעת.  החמאס הצטרף דה-פקטו לגוש "המערבי המזרח תיכוני" בהנהגת ארה"ב הכולל את מצרים בראש, וכן טורקיה, ערב הסעודית ישראל, מדינות המפרץ וירדן.

לכך ישנן השלכות חשובות.  מצרים קשורה בחוזה שלום (נו טוב, "חוזה אי לוחמה"), עם ישראל.  האינטרסים הישראלים-מצרים מחייבים שמירת ההסכם בינהם.  ברקע נימצאת ארה"ב אשר מצרים עמלה בימים אלו לשכנעה לתמוך בה במליארדי דולרים רבים על מנת להיות מסוגלת להאכיל את 89 מיליוני תושביה וסביר כי תהיה קשובה לדרישות ארה"ב ממנה אשר חלקן כוללות את שמירת חוזה השלום בין ישראל למצרים למען יציבות אזורית.

כפועל יוצא מהסכם הפסקת האש העכשווי בעזה בחסות המצרית הופכים יחסי החמאס עם איראן למרירים עד מנותקים.  מצרים מתחרה עם איראן על מגמות ההתפשטות והשליטה האיראניות על המזרח התיכון ו"רכישת" החמאס לצידה מחזקת את הציר "המערבי" המזרח תיכוני.  ממש אותו הסכם מבליט ביתר שאת את הפער ההולך ומתרחב בין מצרים לאיראן למרות שכלפי חוץ משדרות שתי המדינות "עסקים כרגיל".

אם נביא בחשבון כי מלחמת האזרחים הסורית הפכה את סוריה למצורעת בהבט הבין לאומי הרי ניתן בהחלט לראות כי מגמת התפשטות הגוש האיראני, עליו נימנית גם סוריה, הולכת ונעצרת למול הגוש "המערבי המזרח תיכוני" שבחסות ארה"ב, ההולך ומתעצם .  אמנם רוסיה וסין מנסות לשחק במגרש האיראני בכך שתומכות בעקביות בגחמות האירניות, אלא שרוסיה לוטשת עינים גם למדינות הגוש "המערבי" וכך ניראית כמהלכת על ביצים טריות בבואה להגיב לנעשה בגוש זה. 

למותר לציין כי אהדת מרביתן המכרעת של מדינות האיחוד האירופי נתונה לחברות בגוש "המערבי המזרח תיכוני" ומכאן כפועל יוצא מתעצמים קישרי ישראל עם מדינות האיחוד האירופי אשר עלו על שרטונות רבים משך השנים החולפות.

ניכר בראש הממשלה נתניהו הידוע כאסטרטג מחונן כי לא נעלמו מעיניו ומעיני חברי "התשעיה" ו"השלישיה" כל הנאמר לעיל בבואם להחליט על הענות לדרישות מדינות רבות בעולם ולהסכים להפסקת אש.  על הצוותים היה לשקול יתרונות ברורים ביד כפי שפורט לעיל למול האפשרות כי החמאס יפר את ההסכם הפסקת האש עמו מיד לכשנציגיו יעזבו את חדר המשא ומתן.

ידיעות מבוססות מביאות את המסר של מורסי נשיא מצרים לישראל כי במדה וישראל תכניס קרקעית כוחות צה"ל לעזה תכריז מצרים על מצב מלחמה עם ישראל ו על ביטול חוזה השלום.  אמנם אין צורך להתרגש יתר על המדה מהכרזה כזו מאחר שמצרים רחוקה כיום מהיכולת להוציא איזה שהוא מבצע צבאי כנגד ישראל. אלא שביטול חוזה השלום בין מצרים לישראל יכנס כך או כך לתוקף וחלק נכבד מאבני הבנין האסטרטגיות של ביטחון ישראל יעלם. מאידך גיסא יכולה מצרים לתעל את קיצוניות הסלפים ואל קעידה השורצים במדבר סיני, בלעדית כנגד ישראל ולגרום לנו בכך צרות צרורות. ישראל נימצאת כיום בשלב של הצטרפות שבשתיקה ל"גוש המערבי" במזרח התיכון וכמובן הכרזת מלחמה מצרית תמנע ממנה את הגישה למדינות "הגוש" ותאלץ את ארה"ב לשקול באם ישראל כה נחוצה אסטרטגית לנוכח משקלו של "הגוש" באזורנו.

לטוענים כי החמאס זכה בהישג אסטרטגי בכך שהוסכם עמו על הפסקת אש נעיר כי קיימות היו שתי חלופות, האחת להגיע עמו להסכם הפסקת אש בסופה של ההתכתשות, תארך באשר תארך, כפי שאכן קרה.  השניה, לפלוש קרקעית לרצועה על כל הכרוך בכך, גינויים מקיר לקיר ואבדות לנו - כאשר השגת המשימה אינה וודאית.  מאחר שבמטרות המלחמה לא הוגדרה השמדתו של החמאס ובצדק, הרי חלופה זו לא בוצעה כהתאם ולכן אין המדובר ביתרון אסטרטגי לחמאס (אפשר ולמצער "יתרון טקטי").  בהסכם הפסקת האש החליף החמאס ספונסר איראני בבוס מצרי.  במקום איראן, הוא קיבל את מצרים אשר קרבתה לרצועת עזה מרמזת על הכבדת ידה ובוודאי יותר מאשר האיראנים המרוחקים.

ההסכם המדובר והכרוך בו נתן לישראל את ההזדמנות להכניס יד ורגל לתוך המרקחת של "הסתיו הערבי".  ישראל נימנעה עד עתה מהתערבות או מצג של התערבות בכל ההתרחשויות שהובילו לפרוץ "הסתיו הערבי".  ישראל חיכתה להזדמנות למעורבות במתרחש אשר לא היתה יכולה להמנע ממנו לאורך זמן.  העצמת הגוש "המערבי המזרח תיכוני" בהשתתפות ישראל הכניסה אותנו למעורבות בגוש זה באורח טיבעי וללא זעזועים.  הסכם הפסקת האש הוא שנתן בידנו את כרטיס הכניסה ל"גוש".  ניתן לצפות כי ישראל תקצור פירות מדיניים אזוריים וגלובלים עקב כך, החיוניים לבטחונה בעתיד הניראה לעין.

שוללי ההסכם בנינו טועים ומטעים.  אכן, ניסיון העבר אינו מבשר טובות.  פעמים רבות מדי הפר החמאס את ההסכם עמנו באורח חד צדדי.  למען האיזון נציין כי גם אנו הפרנו הסכמים עם החמאס כאשר ייצרנו לא עמד לנו לנוכך נתח בשר מדמם עתידי הנוסע על כבישי עזה וממש מתחנן לחיסול.

אך יתרה מזאת.  המזרח התיכון של 2012 אינו אותו מזרח תיכון של שנים עברו.  מדינות-השפעה בו ירדו מגדולתן ומדינות אחרות תפשו מקומן.  הסתיו הערבי שינה את דפוסי החשיבה וההתנהלות של כל מדינות האזור (כולל ישראל).  החמאס אינו חופשי יותר בהתנהלותו כבעבר.  מנהיגיו יידרשו לשיקול דעת "ממלכתי" אזורי רבות מבעבר.  החמאס עומד להיות יותר ויותר ממוסד.  גם כוחות הלחימה שלו שהיו ערב רב של פורעי טרור הפכו עם הזמן למסגרות צבא מאורגן (עובדה המקלה על ישראל להכות בו).  התמסדותו של החמאס תביא בעקבותיה יותר ויותר שיקול דעת אזורי מצידו אשר יותר ויותר ימנע בעדו מלהמטיר טילים על דרום ישראל ויעודדוהו לשלוט ביד רמה יותר באירגונים הקיקיונים פורעי המשמעת הסובבים אותו.  מאידך-גיסא, התמסדותו הצפויה של החמאס תקל עליו את ההשתלטות על מוסדות הפת"ח שבשטחי יו"ש, נושא אשר חייב להיות נידון בישראל בזמן הקרוב.

אין ספק כי קיימות נקודות בעד ונגד הסכם הפסקת האש.  כבכל ענין וענין בחיינו, מעטים הם הנושאים המוחלטים אשר בהם קבלת ההחלטות הינה קלה ומשובבת נפש, במרבית המקרים המדובר הוא בטוב יותר למול טוב פחות כאשר אך כחוט השערה מבדיל בין השנים.  לכן אין לראות את ההחלטה שהתקבלה באור חיובי מוחלט, ישנן בו גם נקודות לשלילה לכאורה.  אלא כי בבואנו לשים את החיוב והשלילה על כף המאזנים הרי הגעה להסכם הפסקת אש ללא תקיפה קרקעית גובר על האפשרות השניה ונכון עשו ראש הממשלה נתניהו וצוותו בהחליטו כפי שהחליט, אשר פסח על התלהמות פוליטיקאים ממפלגות שונות אשר כל מטרתם הינה לבדל עצמם מהממשלה תוך פזילה לבחירות הקרבות במטרת קישוש קולות מצביעים.

ברי הוא כי ראש הממשלה הקריב חלק פהפופולריות שלו ועלול לשלם אף מחיר פוליטי על מנת לבצר בתמורה את עתידו של העם היושב בציון לנוכח הפיתוי הברור לתקוף קרקעית למען יתרון קצר טווח, אם בכל.

עילינו לזכור כי בסופו של יום, יהיה רצונו של הציבור חשוב ונחשב ככל שיהיה, עדיין הינו מהווה אבן בנין אחת מתוך רבות המצטרפות לשיקולים הממלכתיים הגלובלים.  אנו רוצים כי בראשנו יעמוד מבוגר אחראי, שאינו מתלהם ואינו ניסחף אחר גחמות-לשעתן ומסוגל להביא בחשבון את מכלול הנתונים אשר וודאי כי הציבור לא נחשף אליהם.  הבאנו לעיל מספר שיקולים כבדי משקל אשר חייבים להיות לעיני ראש הממשלה וצוותו בבואם להגיע להחלטה נכונה עבור כולנו.  אנו מחפשים ראש ממשלה אשר טובת כולנו עולה על שיקולי הבחירות האישיים שלו עצמו.  אכן נתניהו החליט החלטה בילתי פופולרית בכך שהסכים להפסקת האש, החלטה העלולה לנזקו לקראת הבחירות הקרבות.  אלא שכך בדיוק אנו רוצים את ראש הממשלה שבראשנו.  נתניהו מימש את שאיפותינו ותקוותינו הכמוסות הממלכתיות ועלינו לכבדו על כך.  אם היה צעדו זה הסנונית הראשונה בנתיב המוביל למשילות שלטונית נאותה יותר, הרי בכך דיינו.

אהרון רול

amroll@sympatico.ca