השבוע צויין 25 שנה למותו של השחקן,בדרן ,קומיקאי, ומה לא בעצם :שייקה אופיר.

                             ביוגרפיה

שייקה אופיר נולד בשנת 1928 בשם ישעיהו גולדשטיין, והוא בן למשפחה מסורתית אשכנזית.

הוא גדל בשכונת אבן יהושע הסמוכה לשכונה החרדית "מאה שערים"  בירושלים, וכך ספג מגיל צעיר את ידיעותיו בשפת היידיש , לצד שפת הלדינו  והערבית. 

בבית הספר "אליאנס" רכש את השליטה גם באנגלית ובצרפתית.

בגיל 14 היה אמור להתחיל לעבוד כפקיד מתלמד בדואר המנדט הבריטי, אלא שבמקום זאת החליט להצטרף לפלמ"ח.

מאחר והיה צעיר מדי להתגייס לשורות הפלמ"ח שיקר אופיר  בנוגע לגילו הצעיר והתגייס.

תקופת שירותו בפלמ"ח הוגדרה על ידו כעבור שנים כאחת התקופות החשובות בחייו שבה התעצבה דמותו.

אופיר נחשב לחייל מצטיין אם כי נודע בזכות מעשי הקונדס שהרבה לעשות.  במהלך שרותו התנדב לפל"ים (היחידה הימית בפלמ"ח), הודח ממספר קורסים בשל בעיות משמעת והתוודע לסאטריקן דן בן-אמוץ  (אף הוא איש פלמ"ח).

בשנת 1946 השתחרר מן הפלמ"ח והתקבל לסטודיו של תיאטרון "האוהל", בהמלצתו של בן-אמוץ.

עם פרוץ מלחמת השחרור , גוייס כאיש מילואים ושירת כמלווה שיירות.

בתקופה זו ייסד הפזמונאי חיים חפר  את להקת הצ'יזבטרון  (להקת הבידור של הפלמ"ח), ואופיר הוזמן להצטרף אליה.

כעבור זמן קצר הפך לאחד מכוכביה הגדולים.

באותה תקופה  נישא אופיר לאוהלה הלוי, אשתו הראשונה ובתו של משה הלוי (מייסד תיאטרון "האוהל").

לזוג נולדו שני ילדים.

לאחר שהשתלב בתיאטרון הממוסד החליט אופיר לנסוע לצרפת כדי ללמוד פנטומימה.

מאוחר יותר הופיע לצד אמן הפנטומימה מרסל מרסו .

אך עם שובו ארצה הקים את להקת הפנטומימאים הישראלית הראשונה (במסגרת תיאטרון הקאמרי).

וכן, מאוחר יותר חזר לשחק גם בתיאטרון "הקמארי" והשתתף בהצגות כגון: "נאסר א-דין", "כובע הקש האיטלקי", "ת"ק על ת"ק", והחל להופיע במופעי יחיד עצמאיים כפנטומימאי וכבדרן.

את לידיה שומאכר פגש במקרה, בקפה קליפורניה של אייבי נתן ברחוב דיזנגוף.

האגדה מספרת שלידיה  ראתה גבר עם עיניים יפות וירוקות מסתכל עליה, ולא ידעה מי הוא בכלל.

 אחרי שעה וחצי של החלפת מבטים, אמרה לו רק "שלום" - והלכה.

ולאחר מספר  ימים אחר כך שוב הלכה ברחוב דיזנגוף, ושוב ראה אותה מרחוק.  

השניים נפרדו.

הוא לא לקח את מספר הטלפון שלה.

ולאחר  שערך בירור קצר, הבין שמדובר בבתו של ישראל שומאכר, מהצמד הקומי דג'יגן ושומאכר.

כעבור שנה הם נישאו.

ב1987 חש אופיר ברע .

בתחילה חשבו שיש לו שפעת ,אך לאחר שנבדק אופיר ע"י רופא התברר שהוא בסדר.

באחת הפעמים ששיחק אופיר בהצגה "המלך מתיא הראשון" לפי ספרו של יאנוש קורצ'אק הוא התעלף ,ואז התברר כי הוא לוקה בסרטן ריאות חריף ביותר.

באוגוסט 1987 הלך לעולמו שייקה אופיר והא בן 57 בלבד.

                   קריירה מקצועית

בשנת 1957 נסע אופיר לניו יורק (בתחילה הוא היה אמור לשהות שם שלושה חודשים ,אך הביקור התארך לחמש שנים).

הוא התחיל להופיע בתיאטראות "אוף ברודווי", העלה מופעי יחיד, וההצלחה החלה להאיר לו פנים.

לאורך ארבע וחצי השנים הבאות פיתח קריירה משגשגת תחת שם הבמה "שיי קיי".

בין היתר, היה שותף בסבב הופעותיה של השחקנית הידועה מרלן דיטריך ברחבי ארה"ב.

הוא אף גילם בובת שעווה באחד מסרטיו של הבמאי הנודע אלפרד היצ'קוק ב1959 .

אחד הסיפורים המפתיעים של התקופה נוגע להופעתו בפני נציגי האומות המאוחדות: מדי שנה נערך במקום נשף חגיגי, ובו הופיעו אמנים מהשורה הראשונה. ב-1960, סמי דיוויס ג'וניור אמור היה להופיע אך נאלץ לבטל בשל מחלה, וברגע האחרון הזעיקו את שייקה אופיר. שייקה עלה לבמה, ואז נעמדו נציגי המדינות הערביות ופנו לעזוב את האולם במחאה על כך שישראלי עומד להופיע. באותו רגע החליט שייקה לבצע את המערכון על "המורה לאנגלית", שבו הוא מגלם מורה ערבי שמלמד את התלמידים על המחזאי האנגלי ויליאם שייקספיר.

 אלו שקמו ללכת, נעצרו המומים למשמע המבטא והבדיחות ("נוט בי לייק באטר, בי לייק ביבל!") וחזרו לשבת במקומותיהם, כדי לצחוק יחד עם כולם.

בשנת 1961 הציע לו האמרגן הגדול אברהם דשא (פשנל) לעבוד עם שלושה בחורים צעירים אשר השתחררו זה עתה מלהקת "התרנגולים" גברי פנאי,ישראל (פולי) פוליאקוב, וישעיהו לוי.

השלושה היו שונים זה מזה ,אך מה שייחד אותם היו התנועות הכוריאוגרפיות הנשיות שהקנתה להן נעמי פולני.

שייקה החליט לבטל את זה והלביש אותם בחליפות ועניבות (חרף התנגדותם הנחרצת).

הוא כתב וביים את שתי תוכניותיהם הראשונות.

לצד כישוריו יוצאי הדופן כשחקן נחשב אופיר כותב מערכונים מחונן ובעל כושר אבחנה וחיקוי יוצאי דופן.

רבים מן הקטעים שכתב עבורו ועבור בדרנים אחרים דוגמת: "המורה לאנגלית", ו"מנצח המקהלה", הפכו לחלק בלתי נפרד מהווי הבידור הישראלי.  
בשנת 1981 הנחה אופיר תוכנית אשר למדה את השפה הערבית בטלוויזיה החינוכית בשם "סאלם ותכלם".

בהמשך תכנן אופיר להעלות תוכנית יחיד אשר כתב המחזאי ניסים אלוני בשם "מעשה קבצנים" אשר בו תכנן להציג את היכולת הווירטואוזית שלו לראווה .

התוכנית שבה השקיע את כל כספו הורדה מהבמות לאחר חמש הצגות בלבד ,והדבר שבר את רוחו.

                      קריירה קולנועית

לצד הקריירה שלו על בימת התיאטרון השתתף אופיר בסרטים רבים כגון: "שמונה בעקבות אחד", "דליה והמלחים", אבו אל בנאת,חמש מאות אלף שחור ,חור בלבנה,השועל בלול התרנגולות.

  אולם הדמות שנחרתה בתודעה הלאומית היא דווקא זו של השוטר ממשטרת תל אביב-יפו, שהופיעה לראשונה בסרט " "של הבמאי והתסריטאי ההונגרי אפריים קישון ב1967 .

דמות זו קבלה עומק ונפח בסרטו הבא של קישון "תעלת בלאומליך " אשר יצא לאור ב1969.

בסרט "ארבינקא" , ארבינקא (בגילומו של השחקן הנפלא חיים טופול) מחליט לשדוד את מפעל הפיס במסווה של צילומי סרט, והשוטר שמגיע לחקור את האירוע מבקש תפקיד ואפילו רוקד סטפס.

דמות השוטר התמים והילדותי שיצר גרמה לקישון לתת לו תפקיד גדול יותר בסרט "תעלת בלאומילך", ולבסוף כתב תסריט שהוקדש כולו לדמות.

כך נולד הסרט "השוטר אזולאי"אשר יצא לאקרנים בשנת 1971.

הסרט הביא את  סיפורו של השוטר אברהם אזולאי אשר מתקשה להתקדם בסולם הדרגות המשטרתי בגלל טוב ליבו ותמימותו. מפקדו מתקשה לפטר אותו, ופושעי יפו מנסים להיתפס בכוונה על חם כדי שהשוטר הרחמן ישאר בתפקידו.

אופיר הוסיף במהלך החזרות הרבה מעבר למה שקישון דמיין.

 "השוטר אזולאי" זכה בפרס גלובוס הזהב והיה מועמד לפרס האוסקר.

הסצינה שהפכה איקונית בקולנוע הישראלי היא זו שבה שייקה אופיר עומד על מדרגות משטרת יפו, ומצדיע בפעם האחרונה לשוטרי התחנה.

קישון סיפר לימים ששם לב שבזמן ההצדעה, לחלוחית הופיע בעינו של אופיר.

 השוטרים שהשתתפו בסצנה לא הבינו איך האיש שכל כך הצחיק אותם רק לפני רגע, מצליח פתאום לבכות.

קישון עצמו התקשה לאשר את הקטע שצולם, כיוון שהרגיש שגם עיניו מתמלאות בדמעות.

 לימים נודע שאופיר תכנן סרט המשך ל"שוטר אזולאי" שבו אזולאי הוא נהג מונית ,וברקוביץ' הוא סדרן התחנה.

רעיון זה נגנז בשל מחלתו הקשה של אופיר.

הוא זכה בשלושה פרסי "כינור דוד" כתרומה על פועלו הרב.

שייקה אופיר נחשב בעיני רבים לאחד מאמני הבמה החשובים ביותר בתרבות הישראלית, ומי ששיקף בעשייתו האמנותית, כמו גם בחייו האישיים, את דמות הצבר במיטבה.