נענוע וענטוז?

טברנה ים תיכונית

מצועצעת? תשכחו

מכל מה שחשבתם

על ריקודי בטן.

שרית רוזנפלד,

שנשבתה בקסם

הריקוד, מתארת

את עוצמתו,

סגולותיו ואת

דמות האישה

כפי שמצטיירת

באמצעות

הריקודים. ובימים

שכולנו מתקוממים

נגד הדרת הנשים,

היא מוכיחה שגם

אישה דתייה יכולה

לעסוק בזה.

לורן סגל-כהן

פעם בשבוע נפגשות מספר בנות בסטודיו ברעות ורוקדות יחד ריקודי בטן בהנחייתה של שרית רוזנפלד. בין הבנות התפתחו במשך הזמן קשרים חבריים שהם גם תוצאה של שבירת האינטימיות שבריקוד, חלקן דתיות. לא מעט דעות קדומות וסטיגמות קשורות לתחום ריקודי הבטן.לרובנו הריקוד הזה מתקשר למועדונים אפלוליים, שטרות כסף ואווירה של מזרח תיכון. מתברר שלא כך הדבר, וריקוד הבטן

מורכב הרבה יותר מסתם נענוע של הגוף בלבוש חושפני. "זה תלוי ברוקדת", אומרת רוזנפלד. "במי שהיא ובמה שהיא רוצה לשדר. כיום רקדניות בטן מייצגות את האמנות עתיקת היומין הזאת בכבוד, ריקוד בעל סגולות מרפא, שיר הלל לאישה ואמנות במה. מצערת העובדה שבחוגים חברתיים שונים

עדיין מתלווה לריקוד הבטן תדמית זולה של ענטוזים. הרקדנית נתפסת בדמיונם של רבים כאישה שופעת חזה וגוף שמטרתה לשעשע את הצופים". שרית רוזנפלד, 36, אם לשתיים ותושבת מודיעין, היא בכלל

עורכת לשונית בחברת טרנס-טייטלס, חברה להפקת כתוביות לטלוויזיה. יש לה תואר שני בבלשנות עברית ומתכננת דוקטורט בנושא שפות שמיות שמעניין אותה מאוד. ריקודי הבטן, מתברר, הם אהבה נוספת שמשלימה אותה. "העריכה הלשונית היא תחום מאוד מרובע וסכמטי. הריקוד מעגל לי את הפינות של הריבוע ומאפשר זרימה נעימה בחיים. מטבעי אני בן אדם מאוד מרובע ומסודר, והריקוד מכניס לי תחושה של רוגע לחיים".

גם דתיות יכולות

כבר שבע שנים רוקדת רוזנפלד ריקודי בטן ובשנה האחרונה החלה גם ללמד. "הגעתי לזה במקרה. השתתפתי בערב אמהות בגן של הילדה ואז הגננת אמרה שתגיע רקדנית בטן. אני מודה שהיו גם לי דעות קדומות לגבי הריקוד הזה וחשבתי שאולי אלך הביתה, אבל אז נכנסה הרקדנית שהייתה מאוד אצילית ומיוחדת ושבתה אותי בקסמה. הבנתי שריקודי בטן הם לא מה שחשבתי. למחרת כבר הלכתי להירשם לחוג". רוזנפלד מגדירה את עצמה כאישה דתייה. "אבל הדת לא אמורה לגרום לנו להתנזר", היא אומרת. "קיבלנו תורת חיים ואנחנו צריכים לחיות עם התורה הזאת. יש נשים שמדחיקות את הרצונות שלהן כי זה נראה מהצד לא ראוי". מתברר שדת וריקודי בטן הם לא דברים שנמצאים בקצוות סקאלת השמרנות. "אני מסתכלת על הריקוד גם בהיבט רוחני. אני דתייה והריקוד מבחינתי הוא סוג של תפילה. אני לא רואה בו משהו מיני או חושני אלא ביטוי של רגש". במקור מגיעה רוזנפלד מהזרם הדתי-לאומי והיא התחנכה באולפנה. "היום הזהות הדתית שלי היא אמונית יותר מאשר הלכתית. אני לא שומרת שבת כי כך כתוב, אלא כי אני מרגישה שזה נכון, שכך הכי טוב למשפחתי. זה גם המסר שאני מעבירה לבנות שלי, לא ללכת עם הזרם בצורה 'עדרית'. אני לא מקדשת הלכות. כל חיי גדלתי על פי תבנית מוגדרת, מה מותר ומה אסור. היום, לפני שאני מכניסה לחיי משהו, אני בוחנת אם הוא טוב לי או לא. יש דברים שאינם רלוונטיים ובסופו של דבר, כל אחד עושה לעצמו פרשנות. אני לוקחת מהדת דברים שאני יודעת שאני יכולה לממש כייעוד בחיים".

ריקוד השבט

בהתחלה פתחה רוזנפלד קבוצה קטנה בבית ובהמשך חיפשה סטודיו שבו יועברו השיעורים. כיום רוקדות הבנות בסטודיו של חן מזרחי ברעות. בכלל, הן מחפשות התכנסות, מקום אינטימי המאפשר זרימה והתחברות לריקוד. "כשאנחנו רוקדות בקבוצה, אני מצליחה להעביר מסר ורגש לבנות. אני יודעת שהרבה בנות דתיות נרתעות מלבטא את עצמן בשירה או בריקוד. אני לא רואה הבדל בין אישה שנואמת ובין אישה ששרה או רוקדת. השאלה היא מה היא משדרת".

רוזנפלד בהחלט מתייחסת לתחום הריקוד כאל כלי שבו ניתן לעשות שימוש לצורך העברת מסר ולא כאל אקט מוחצן שמטרתו לבדר. "אני מרגישה שאני מצליחה להעביר רגש, תחושה של אמונה בעצמי וגם בטוב שיש בעולם, שאפשר לעשות חסד". בשנה וחצי האחרונות החלה רוזנפלד ללמוד אצל סיגל זיו

במרכז הישראלי לטרייבל פיוז'ן בתל אביב. זיו, רקדנית ותיקה שעברה מבלט לריקודי בטן ולאחר מכן לטרייבל באלי דאנסtribal belly dance) ), הביאה את ריקוד הטרייבל לארץ והקימה את המרכז. הטרייבל באלי דאנס הוא סגנון מחול, סגנון חדש של ריקוד בטן. הוא התפתח במחצית המאה האחרונה בארה"ב והתפשט בעשור האחרון לעולם כולו. סגנון הטרייבל דאנס המקורי מושתת בבסיסו על טכניקת ריקוד הבטן המסורתי בשילוב תנועות הלקוחות מסגנונות מחול אתניים נוספים כגון: פלמנקו, מחול הודי. שילוב של מזרח ומערב. הטרייבל באלי דאנס מבוצע על ידי קבוצת נשים כשבט. כיום אפשר למצוא גם סולניות הרוקדות לבדן תחת הכותרת: טרייבל פיוז'ן באלי דאנס (tribal fusion belly dance). בטרייבל פיוז'ן קיים החיבור החזק בין ישן לחדש על ידי שילוב תנועות מחול מערביות מסגנונות ההיפ-הופ, המחול המודרני לתוך הסגנון האתני.

.

"בניגוד לרקדנית בטן בריקוד המסורתי שיש לה נטייה להתחנחן קצת לקהל, להתחבב, בטרייבל דאנס יש המון עוצמה נשית, ריקוד שבטי בתנועות אחידות וקבועות. לכן כל אישה שרוקדת טרייבל מרגישה כמו מלכה. היא מהפנטת את הקהל ומעבירה מסר", מדגישה רוזנפלד. מוטיב שבטי נוסף בסגנון הוא המראה והלבוש של הרקדנית. תלבושות הטרייבל באלי דאנס הן שילוב של תלבושות אתניות ממקורות שונים: טורבן ערבי או פרחי פלמנקו לשיער, חצאיות הודיות, נוצות אינדיאניות, תכשיטים מקוריים מתימן, מרוקו והודו. מה שמתקבל בסופו של דבר הוא מראה ססגוני ומאוד אסתטי ויחד עם תנועות הריקוד משדר עוצמה וכוח נשי, נשיות חזקה ומהפנטת.

המוזיקה המלווה את הריקוד גם היא מורכבת מסגנונות אתניים שונים המשולבים עם מוזיקה מודרנית אלקטרונית עכשווית.

גם ביישניות יכולות

"בריקוד הבטן השבטי מושם דגש על עבודת צוות ושמירה על תמיכה ופרגון הדדי בין הרקדניות", מסבירה רוזנפלד. "כשהבנות בקבוצה רוקדות, הן שוברות את המרחב האישי ביניהן. נוצר גיבוש, חברות. הן מחזקות זו את זו ונוצרת אינטימיות בשל העברת רגש זו לזו". רוזנפלד מוסיפה: "רקדנית הטרייבל מנפצת את הסטיגמה שדבקה זה שנים בריקוד הבטן ויוצרת דמות חדשה לגמרי של רקדנית בנישה של המחול האוריינטלי. ההתייחסות של הרקדנית לקהל ושל הקהל אליה, כל מה שהיא משדרת, מצביעים על שינוי תכליתי בדמות הרקדנית ומעצבים דמות של אישה חזקה ושולטת. האישה החדשה במחול האוריינטלי שומרת על דיסטנס בינה ובין הקהל. היא לא חייבת לחייך לצופים".

האם ריקודי הבטן מתאימים גם לנשים ביישניות? "ריקודי הבטן פותחו על ידי נשים ולמען נשים באשר הן. נשים ביישניות עשויות להשתחרר מדפוסי התנהגות סגורים, לגלות עוד נשים דומות להן ולחוש נוחות במסגרת הקבוצה. הן יכולות לבחור עד כמה הן מוכנות לפתוח את עצמן. במציאות מודרנית ותובענית שבה אנו מנוהלים על ידי עשייה בלתי פוסקת של תפקודים בבית, בעבודה, במפגשים חברתיים ובמשימות אינספור הגודשות את לוח הזמנים שלנו, קשה לפנות זמן של שקט להקשבה פנימית. כאשר נשים רוקדות ריקודי בטן, הן מקציבות לעצמן זמן מוגדר בתוך לוח הזמנים התובעני שלהן להקשבה

פנימית, גופנית ונפשית". במשך שבע שנים רוקדת רוזנפלד ולומדת אצל מיטב מורות הריקוד המזרחי בארץ: בתיה סיליס, יעל לילה, יפעת פרג וכעת כאמור, אצל סיגל זיו. "אני מאוד מעריכה אותה. היא אישיות מיוחדת. ראיתי אותה מופיעה והיא הפנטה אותי, לכן בחרתי ללמוד אצלה", מפרגנת רוזנפלד.

איך החברה הסובבת הגיבה לכך שאישה דתייה רוקדת ריקודי בטן? "אני לא מקבלת בכלל תגובות שליליות או ביקורת. הסביבה מתרגלת". בנותיה של רוזנפלד, בנות 12 ושש נדבקו גם הן בחדוות הריקוד, כל אחת בתחומה. "אנחנו רוקדות הרבה בבית, שלושתנו", מספרת אמן.

שעה של שמחה

"הרוקדות בקבוצה הן נשים אינדיבידואליסטיות. אני לא מרגישה צורך לתדרך אותן, כל אחת היא אדם מיוחד בפני עצמו", מדגישה רוזנפלד. "אנחנו רוקדות יחד כבר שנה באופן קבוע, פעם בשבוע. אם מישהי חדשה מעוניינת להצטרף, אני קובעת אתה קצת לפני השיעור ומלמדת אותה במספר פגישות כמה תנועות בסיסיות ואז היא משתלבת".

אחת הנשים שרוקדת בקבוצה היא ריקי רפאלי, 43, בעלת סטודיו לעיצוב גרפיקה, שעוד לפני פתיחת הקבוצה, הבטיחה לרוזנפלד שתהיה התלמידה הראשונה שלה. ואכן, רפאלי רוקדת כבר שנה בקבוצה וכבר קשה לה לדמיין איך נראו חייה לפני ריקודי הבטן. "שרית מביאה את הריקוד השבטי למקום ייחודי

ורוחני שאופייני רק לה, במקצועיות וללא שיפוטיות", מתארת רפאלי. "זאת שעה של שמחה שבועית שבה אני מפנה לעצמי זמן מכל שאר הדברים כדי לחגוג את עצמי. הריקוד הזה פשוט מחבר

אותך לשמחה". גם רפאלי נחשפה לאחרונה לטרייבל דאנס ומתחברת מאוד לסגנון זה: "שרית העשירה את הטרייבל דאנס בכל מיני סגנונות שנותנים לה השראה. היא מיוחדת ועוצמתית וממגנטת בתנועות שלה.

את מתמודדת עם דעות קדומות של החברה?

"אני נמצאת במקום שמה שאני עושה גורם לי הרגשת שלמות ואני לא צריכה אישור מהחברה. אבל ידוע לי שיש בנות שלא מתחברות לזה כי זה נתפס כמשהו זול והמוני וזה ממש לא כך.

זה מדהים כמה הדעות הקדומות חוסמות אותנו בפני דברים שעשויים לגרום אושר. אם אתה לא נעול, אתה יכול להיות מאושר, פתוח, מקבל, במקום שאתה בוחר".

באיזה אופן זה משפיע על חייך?

"ריקוד ושירה הם ביטויים ראשוניים של שמחה. הריקוד מזכיר לי שאנחנו יכולים לשמוח עם הגוף. הגוף הנשי מכיל בו כל כך הרבה אור ויכולות שמגיע לו שנחגוג אותו". גם ריקי ברגר רוקדת זה שנה ריקודי בטן וטרייבל דאנס עם שרית רוזנפלד. גם היא, בדומה לרוזנפלד, אישה דתייה שלא רואה סתירה בין הריקוד ובין השקפת עולמה. "זה לא לצורך הופעה, כך שאין שום בעיה עם זה. דווקא מי שהפנתה אותי לזה זאת מורה דתייה שאני לומדת אצלה כי ידוע שיש קשר בין גוף ונפש, וביצוע תנועות מסוימות עובד גם על הנפש". גם במקרה של ברגר, הסביבה רואה בעין יפה את התחביב שלה. "מה שמצחיק הוא שמבחינת דת לאף אחד אין בעיה עם זה, אבל אנשים התפלאו שפניתי לריקוד מזרחי כי אני הרבה יותר קרובה לבלט קלאסי", מחייכת ברגר. "אני הרבה יותר מתחברת לטרייבל דאנס בגלל השילוב עם סגנון מודרני. בנוסף, מאוד נעים לי לרקוד באווירה אינטימית, מקבלת ולא המונית".

שורפים קלוריות

רוזנפלד מעידה על כך שהריקוד משפיע רבות על החיים: "האישיות מתפתחת. התנועות המעגליות פותחות חסימות. בעקבות הריקוד אני יותר פתוחה, זורמת, פיתחתי יכולת גופנית גבוהה יותר. היום אני לא יכולה בלי הריקוד".

האם יש לרקוד יתרונות בריאותיים?

"בוודאי. המון. הוא מחזק את שרירי האגן והבטן, מפחית כאבי גב, מונע אוסטיאופורוזיס ואף מסייע ללידה קלה וחשוב לא פחות, הוא גורם הפרשת הורמונים שאחראים למצב רוח טוב יותר ושורף המון קלוריות. הריקוד הוא עגלגל, בלתי ליניארי וכולל הפעלה של השרירים העמוקים שלא מתפקדים בחיי היום-יום. לחיזוק שרירי רצפת האגן מומלצות היום שיטות שהעיקרון שלהן דומה למה שמתרחש בריקוד. הריקוד משפר את זרימת הדם במוח, מונע מצבים של חוסר חמצן ומגרה את המוח על ידי

לימוד תנועות חדשות. תנועות הרעידות לדוגמה (שימי) שהן חלק בלתי נפרד מהריקוד, הן בעצם מסאז' טבעי לכל חלקי הגוף החשובים של האישה כמו השד ואזור הבטן. ההפרדה בין חלקי הגוף השונים בזמן הריקוד גורמת שיפור ניכר בקואורדינציה וחיזוק העצמות והשרירים. ריקודי בטן מומלצים במיוחד למי

שסובלים מבעיות בגב התחתון. הבעיות האלה נובעות בעיקר מההקשתה החזקה של עמוד השדרה קדימה. על ידי חיזוק שרירי האגן מנטרלים, מבטלים או מקטינים את ההקשתה".

.לריקוד הבטן יש השלכות על אישיות הרוקדות , על היחס שלהן ביחס לסביבה ולעצמן.

"להרבה בנות קשה להתמודד עם עצמן", אומרת רוזנפלד. "את בעצם נחשפת לעצמך יותר מאשר לקהל וקשה לנשים לקחת את עצמן ולנבור בעצמן. לכן גם קשה להרכיב קבוצה - הרבה נשים

נרתעות מזה, חלקן מבחינת המודעות לגוף. בנוסף יש הרבה דעות קדומות. יש שרואים סתירה בין דת לריקודי בטן".

עד מתי לומדים?

"אין לזה סוף. כשאת רוקדת, את כל הזמן מתפתחת. לימוד תנועה הוא לימוד שפה חדשה. כשאת כבר יודעת את התנועה, את כל הזמן משפרת ומגלה את היכולות שבך. ביום-יום אנחנו לא כל כך מתייחסים לגוף שלנו, לא מקשיבים פנימה, קצת רובוטים. הריקוד מאפשר את ההתכנסות הזאת. לפעמים אנחנו עוצרות באמצע השיעור, חושבות ומדברות על התנועה. אפשר למשל, לדמות תנועה למקור מים. אנחנו חושבות על תכונות שאנחנו רוצות לקבל או להיפטר מהן ומדמות שאנחנו מקבלות או מרחיקות את

התכונות דרך התנועה. אני מנסה לא רק ללמד טכנית, אלא גם מה ניתן להפיק מהתנועה לחיים".

ואיך זה מתקשר לבלשנות?

"זה בדיוק מה שמוצא חן בעיניי בשילוב הזה: הארצי בדמות הבלשנות והרוחני - הריקוד. יש לזה משהו משותף: מדובר בשתי שפות. מעולם לא חשבתי לוותר על הבלשנות, זה תחום שאני מאוד אוהבת, הריקוד הוא אהבה נוספת".

לפרטים: שרית רוזנפלד - saritrd@gmail.com