לשתי בנותינו יש ביחד חמישה ילדים ובננו אימץ לו בקלות ובאופן טבעי ביותר את התפקיד של אחד הדודים החמודים והמסורים שהעולם רק ידע. עם הבנים שיחק כדורגל, ערך טיולי אופניים, את הבנות לקח לאכול גלידה, הלך עם כולם לסרט ואם אחיותיו רצו לצאת, שמח להציע את שירותיו כשמרטף. מאז שהתחתן לפני כארבע שנים, סיפקה כלתנו הטרייה - שזכתה מהילדים לכינוי דידי - את המגע הנשי החסר. היא הפכה לאשת סודן של הבנות ובמפגשים משפחתיים, ישבו שלושתן מכונסות יחדיו, ממתיקות סוד, מתלחשות ומצחקקות, אל תשאלו גבר נקלה כמוני על מה. בהתכנסויות אלה, היא הייתה זאת שדאגה לארגן משחקים, לעולם לא בחלה משום שעשוע, ישבה עם הקטנים על הרצפה והתמסרה בכול מאודה לכל תעלול, ילדותי ככל שיהיה. 

עם זאת כמובן, נפשם של בני הזוג יצא אל צאצא משלהם. זהו הצורך החזק והבסיסי ביותר אצל כל אדם ולשניים האלה, האוהבים כל כך ילדים, מימוש כמיהה טבעית זאת ארך יותר זמן מהרגיל. לכאורה הכול היה תקין ובכל זאת עברו כשלוש שנים, עד שכלתנו הצליחה להיכנס להריון. בדרך כלל הבעיה הפוכה. אצל זוגות רבים האישה מתעברת בקלות רבה מדי ואחר הם נכנסים לפאניקה, כיצד להיפטר מהאורח הלא-רצוי, העלול להפר באורח קיצוני את סדר יומם (ולילם). הם אינם מעריכים את מזלם, שיש להם היכולת לתכנן מתי להיכנס להריון, כמה ילדים להוליד ומה יהיו הפרשי הגיל ביניהם. בננו וכלתנו יכולים רק לקנא באלה שההיריון בא להן בקלות רבה שכזאת.

תשעת החודשים שעברו, היו תקופה מלאת חששות, שאלות, אבל למזלנו, הכול עבר בשלום ובשבוע שעבר הגיע סוף-סוף רגע השיא, שכל המשפחה ציפתה לו בנשימה עצורה: יום הלידה.

סיבוך אחרון: הרופאים המליצו על ניתוח קיסרי. (קוריוז שנגלה לי תוך כדי כתיבת רשימה זאת: מקורו של הביטוי העברי השגור "יוצא דופן" הוא כינוי לוולד בניתוח קיסרי, כלומר, נולד דרך דופן הרחם). ניתוח זה הפך בשנים האחרונות לשגור למדי, כל התהליך ארך כ-40 דקות וביום שני שעבר, בשעה 17.20, הגיהה לעולם נכדתנו השישית, דור.

את רשימתי הקודמת, אחר שהספדתי את בני משפחתי שנספו בשואה, סיימתי במשפט: דור הולך ודור בא. ואכן דור באה!

אחד היתרונות של הלידה שאינה נרתיקית שפני הילוד פחות מעוכים. אני אולי לא האדם האובייקטיבי ביותר במקרה זה והייתי מאושר באותה מידה גם לו התינוקת הייתה נראית כקוף קטן, אבל אני יכול לקבוע שפניה של דור הן מהיפות והחלקות ביותר שאי-פעם ראיתי. איך אמרה אחת מבנותינו? "נסיכה אמיתית הצטרפה למשפחתנו". לא אתכחש, התרגשתי. נדמה היה לי, כי אני מגלה בפניה של נכדתי תווים מוכרים מכל בני משפחתי שאינם יותר עמנו, מהסבתות, הסבים, האמהות, האבות. אין ספק, התינוקת ירשה חלק מתווי פניה גם מכלתנו הנאה, אבל אני ראיתי בה באותו יום רק את בננו.  

כולנו, אבל כמובן בראש וראשונה ההורים הצעירים, מאושרים עד הגג. הילדות שזכו לבת דודה חדשה, צעצוע אותו יוכלו לפנק ולהעתיר עליו אהבה בעתיד, היו נרגשות כל-כך, שהתקשו ללכת למחרת לבית הספר. אנו מקבלים באהבה רבה את הנצר החדש לבית שחם ומקווים שהיא סימן לבאות. עתה, שנפתחה הדרך, יוכלו בני הזוג, בעקבותיה של דור, להביא עוד ילדים אחדים, ככל שנראה בעיניהם.

ברור לי, כי ייעברו עוד כמה שנים עד שדור תוכל להסב עמנו בארוחות המשפחתיות האהובות עלינו כל-כך, אבל כאשר היום עברתי בסלון ביתנו, הרהרתי בכך שבעתיד נצטרך להחליף את שולחן לגדול יותר. הלוואי ונזדקק לעוד הרבה מקומות נוספים!