פרשת "בשלח"

מתוך עלון "חוויית השבוע" של "החוויה היהודית"

יציאת מצרים מעבדות לחרות ובניית בני ישראל כעם מלוכד, מאוחד ומלא "רוחניות" לא יכולה להיעשות בבת אחת . כל בניה ועשייה איכותית חייבת להתבצע בשלבים. יעקב אבינו חלם על "סולם יעקב", המבהיר לנו כי כדי להתחדש להתקדם, לעלות מעלה בחכמה וברוחניות, יש צורך בשלבים.

כך בני ישראל הפכו מעבדים לבני חורין המקבלים את ארץ ישראל בשלבים - ארבעים שנה במדבר, לאחר קבלת תורה ומצוות, לאחר בניית לימוד אמונה ורוחניות, הכל נעשה בשלבים - בזמן רב.

תמיד יש לשלב תורה-רוחניות, עם בריאות הגוף. כפי שמודגש בפרשה: אכילת המן - לשמור על בריאות הגוף של האדם המשולב עם אמונה ולימוד תורה, מזון גשמי ומזון רוחני. כאשר בני ישראל שהו במדבר שנה הם אכלו "מן" שירד להם מן השמים, במשך 40 שנה. בהגיעם לארץ ישראל המשיכו לאכול "מן"-לחם, אך היו צריכים לעמול כדי להצמיח את הלחם מן האדמה. כפי שכתוב: "הזורעים בדמעה ברינה יקצורו" (תהלים קכ"ו/ה'). עניין זה מקשר אותנו לט"ו בשבט - חג האילנות.

המהר"ל מפראג מבהיר את הדמיון בין האדם לעץ השדה. אדם נקרא על שם אדמה, כי תכונותיו של האדם דומות לגידולים הגדלים בקרקע. צמח גדל יפה רק אם הוא גדל בקרקע. אך עלינו לדאוג לצמח להשקיה, לדישון, לזיבול, לגיזום, לטיפוח העץ, יש לעמול קשה כדי שיצאו ממנו פירות מעולים, מתוקים ואיכותיים. כך חינוכו ועיצובו של האדם, החכמה והרוחניות יפרחו בילדינו רק אם נלמד אותם מקטנותם ידע וחכמה - נחדיר בהם אמונה. ככל שנשקיע יותר ב"צמיחתו" של הילד, כך נזכה לראות פרי איתן מתוק ומצוין בעמלנו. עלינו לטפל בשלבים בכל גופנו - אכילה ושמירה על בריאות הגוף וטיפוח המוח, בו צריך להחדיר מזון רוחני. ברור באופן חד משמעי, שחשיבותו ואיכותו של המוח תלויה בהשקעה הרוחנית, כדי שיוכל להזין ולשלוט בהפעלת כל האיברים שבגוף האדם. ככל שהרוחניות משפיעה יותר על המוח או אז הפעילויות של הגוף תהיינה איכותיות יותר. באדם הספוג ברוחניות כל תהליך קבלת ההחלטות יצירתי יותר. לכן, חובה על האדם להשקיע בלמידה, ולרכוש השכלה רחבה. להפיץ את תורתו, הנטועה בתוכו, כפי שמציין שלמה המלך "יפוצו מעינותיך חוצה, ברחובות פלגי מים" (משלי ה'/טז'). אפשר להפיץ המעיינות אם יש בהם מים, ואין מים אלא תורה. כלומר: ניתן להפיץ תורה, להגדיל תורה ולהאדירה, רק אם מחדירים "רוחניות" ואמונה באדם, כך חכמתו תוכל להשפיע על אחרים - יפוצו מעיינותיו חוצה.

ידועה האיגרת שכתב הבעש"ט, בה הוא מספר על 'עליית נשמה' שהיתה לו, שבמהלכה הגיע עד היכלו של המשיח. שאל הבעש"ט את המשיח: "אימתי קאתי מר?" (מתי יבוא מר?) וענה לו המשיח: "לכשיפוצו מעינותיך חוצה". מכאן, שהעיסוק ברוחניות, בפנימיות התורה היא הכנה לביאת המשיח. אך, אין ערך בהטמעת חינוך ורוחניות בעוצמה מהירה, הכל חייב להיעשות כאמור בשלבים - בחוויות ,בעניין, בחן, יושר, הגינות, חסד, צדקה, נתינה, באהבה ובכבוד.

     ד"ר יחיאל שרמן

אתר:   www.h-y1.fav.co.il