6 ינואר 2012

האם לשלטון נועדו?

משהו מאמנות הפוליטיקה נישמט מידיעת נתניהו.  פוליטיקאים מבצעים טעויות זה אנושי וטיבעי.  גם טעויות ניתנות לתיקון.  אין פסול גם בשינוי דעה ולב מדי פעם וכבר נאמר "חמור מי שאינו משנה דעתו".  אלא דומה כי אצל נתניהו שינוי הדעה והלב הינו מעשה יום ביומו וגם על כך נאמר "הכמות הופכת לאיכות (שלילית) חדשה".

הגיעו הדברים לידי כך עד כי יכולתו לשלוט מוטלת בספק.  האיש עדיין לא השיג את הנזק אשר הינו גורם לעצמו למפלגתו לעם עליו הינו מופקד ב"זיגזגים" התזזיתים אשר הפכו כה אופינים לו.  דומה כי "ראשית מעשה במחשבה תחילה" אינה התנהלות החביבה על ראש ממשלתנו.

אנו, מאידך-גיסא, איננו מתעלמים מהשגיו והללו רבים, בשטח המנהלי, החברתי, הכלכלי והמדיני.  אויביו הפוליטים בחסות התקשורת ומערכת המשפט אמנם עמלים ללא לאות לגמד את פועלו אך האמת יש לה תכונה פלאית, היא תמיד צצה וטופחת על פני המלעיזים.

עדיין האיש לא השיג כי במצבו התזזיתי ד'היום מוטב לו לעיתים ואף מתוך שיקול דעת לא לחזור בו, לא לשנות דעתו לגלות נחישות, דבקות בדרך ובמטרה גם אם הינה בטעות יסודה, לטעמו.  הציבור מעריך מנהיג נחוש אשר אינו מתכופף לכל משב רוח קל מימין משמאל ומארצות-הים.

האיש בונה ביו"ש, האיש מקפיא ושוב בונה וחוזר חלילה.  נושאים המסוכמים עמו אינם שווים את הנייר עליו כתובים, שהרי הוא כבר התכופף למשב הרוח הבא.  חוקים עוברים תזזית רבת פנים חקיקתית באשר האיש גידל אזנים של פיל ושומע כל רחשוש מכל צד ונוטה לפיו.  האיש נוצר את ההתישבות  ביו"ש ומאידך, האיש נותן ידו להרס יישובים שם ושוב חוזר חלילה של מצג ליטוף המתישבים.  אין קו אחיד, אין משנה סדורה אשר לאורה הולכים ומובילים את העם.

גם כאשר "מה שלא רואים משם רואים מכאן", זו אמירתו הנכלולית של אריאל שרון אשר באה להכשיר את שינוי הלב שעבר (רווי תאי הליזול העתידים של השב"ס), באשר לגרוש גוש קטיף,  אמירה מופרכת זו התקבלה בהבנה בציבור מאחר ששרון הפגין נחישות והליכה בתלם ברור, גם אם בטעות יסודו.  שינוי הקו התדיר אצל נתניהו הפך אצלו לאסטרטגיה במקום לארוע חד פעמי זניח אשר הינו אפשרי אך יש לנהוג בו במתינות ובמשורה.

הדברים נכתבים לגבי נתניהו מעמדה של הערכה לפועלו בשטחים שונים.  האיש אינו שלילי, הינו אסטרטג מוכשר  אשר במדיניות החוץ שלו גילה נחישות ראויה להערכה וזכה להערכה בעולם אם כי לא מאהבה אליו אלא מפחד וחשש ממנו ומוטב כך.  אלא שהשגים אלו מחווירים לאור התנהלותו הפנים ישראלית.  כאן כשל האיש.  לא השגים מול ממשל אמריקני אובאמי מתעתע יביאו את הישועה בסופו של יום, "זו מדיניות הפנים טמבל".

דומה כי נתניהו דואג יותר ליחסיו התקינים עם החלק שאינו בחיר וניבחר כגון התקשורת, מערכת המשפט, בית המשפט העליון וכדומה ומזניח את החלק הבוחר בעם הלא הוא מרבית הציבור אשר נתן לו ולמפלגתו, יחדיו עם שאר חבריו לגוש הימין את השלטון על מדינת ישראל.  הציבור אינו טיפש, הוא מפנים את הזילזול בו ויום הפרעון בוא יבוא.

העובדה כי האופוזיציה לשלטון הינה נירפית, חדלת אישים, אווילה-ברשיון, זגזגנית עוד גדולה מנתניהו המגולמת בייושב ראש האופוזיציה הגברת ציפורה שפיצר אינה עומדת לזכותו של נתניהו.  כל מנהיג אופוזיציוני אחר (כדוגמת צחי הנגבי לדוגמא), היה "אוכל את נתניהו לארוחת בוקר" אלא שאין בנימצא כאלו שם.  צבר חדלי האישים באופיזיציה כבר נושק לשמים.

אלא שאנו כבר מכירים את תהפוכות הפוליטיקה הישראלית.  כמו משום מקום יכול כוכבו של אדם אנונימי יחסית לדרוך ובאחת להפוך הקערה הפוליטית הפנימית על פיה.  את שנידמה היה כשילטון יציב של ממשלת נתניהו יכול ארוע או צבר ארועים פתאומי המגיע משום מקום לקעקע, לזעזע ולהפיל השילטון באחת.  אמיתה זו ידועה לשוטמיו של נתניהו ואכן, התקשורת עמלה יומם ולילה לאתר את מכת המחץ, את תרחיש הקריסה מאחז העינים כדוגמת שביתת הפרקליטים, שביתת העו"ט, המחאה החברתית, שביתת המורים, שביתת האחיות, שביתת הרופאים ועוד מצגי קרסה מוזמנים ומתוזמנים (ואף מאותנני ממון חוץ) ברצף כדוגמתם,  אשר יביא את הציבור למאוס באחת במפלגת השלטון.

בסופו של יום, גם אם ראש הממשלה מעריך כי מונה לתפקידו על מנת להביא את השכינה, להצביע לעבר האור הגנוז הנעלם מעיני הציבור (לכאורה) הרי הוא תלוי, תרתי משמע, בחסדי חודי פתקי המצביעים עבורו ואין עובדה בעולמנו הדמוקרטי אשר תשנה זאת.   ראש ממשלה השוכח מהיכן הוא מגיע וכך להיכן הוא חייב להמשיך, יאבד בסופו של חשבון הכל וגם השגיו לא יעמדו לזכותו ביום דין הבוחר

מפלגת הליכוד הינה סופרמרקט אידאולוגי.  קיימים בה אנשים המחכחים כתף בקיר השמאלני ביותר של המפה הפוליטית כמו גם אלו מהקיר הימני.  למעשה מפלגת הליכוד אינה מפלגה לאשורה אלא קובץ סיעות הסובב גרעין קטן יחסית  ניגודי הדעות הקוטביים בה גורמים לניגודי ענינים של מהות ואידאולוגיה והינם האחראים הראשיים לתצוגת הזיגזג של ראש ממשלת ישראל.  אין אפשרות לנהל מפלגה ומדינה באופן זה וכמובן שאין אפשרות למשול.  יותר ויותר מסתבר כי מפלגת הליכוד חייבת לנקות עצמה מהשולים על מנת להשיג תמימות דעים יחסית בתוכה (במסגרת השיח הדמוקרטי ההכרחי).

דומה ונתניהו הפנים מכשלות הליכוד באשר למחזיקי הדעות הימניות קיצוניות במפלגתו כגון פייגלין ו"מנהיגות יהודית" שלו ואחרים (וקטונו מלאשרם או לפסלם) ופעל כנגדם בנחרצות, אך כשל לנפות ולנקות את האורוות מאנשי השמאל עד שמאל קיצוני הנימצאים בה.  כך במו ידיו גורם נתניהוו לשיתוק שילטוני, לחוסר משילות, לזגזגנות חקיקתית ושילטונית, להססנות ולפסיחה על הסעיפים מעבר לדרוש.  נתניהו החליף ספקנות בריאה ונאותה בהססנות נילעגת. נתניהו חושש לגלות נחרצות ועמידה עיקשת על עקרונותיו ולעולם מותיר פתח מילוט לעבר השני מחשש האופוזיציה הפנימית במפלגתו ולאו דוקא זו החיצונית לה.

ענין מימון העמותות-חוץ-הפרלמנטריות ויציאת נתניהו נגדו, מצביע בבירור על הסטיה הברורה שעבר נתניהו מעקרונות שולחיו לשלטון.  במדה והיה נוקט בקו ממלכתי פרו-ישראלי חייב היה לקדם את "חוק רישום סוכן זר".  אך מה עשה נתניהו? קבר את הנושא מכל וכל מחשש "עינה בישת הבג"צ" וגרם נזק אסטרטגי בל ישוער למדינת ישראל.

מאחזים עלו על הקרקע ביו"ש ואנשים התישבו בם מאחר שהאמינו בממשלות ישראל כי תומכות בכך שהרי כך נאמר להם על ידי נצידי השלטון.  כעת נתניהו נותן יד להרס מאחזים וגרוש יהודים ללא סיבה מדינית ניראית לעין ובעיתוי זה דווקא.  חובתו היתה להכשיר מאחזים וזאת ללא כל קשר לענין פיתרון הסכסוך עם הפלשתינים אלא כנושא של זכויות אזרח, זכויות עניי עירך, זכויות היהודים,  אך נתניו בשלו, מזגזג.

נושא בחירות נציגי אירגון לשכת עורכי הדין והחקיקה הנלווית אליה הינו אופייני להתנהלותו.  נתניהו תמך, אנשיו האמינו בו ולו וקידמו את החוק שגם הם מאמינים בו והנה שוב פנית פרסה נוסח נתניהו המוכר והוא זיגזג החוצה מהחוק וקברו.

הפקיד הממשלתי ווינשטיין בתפקידו כיועץ המשפטי לממשלה הודיע בחודשים החולפים קבל עם ועדה בגבהות לב אווילית למעסיקו נתניהו כי לא ייצג את הממשלה בענינים שונים הנוגעים לחקיקת הממשלה ונציגיה בכנסת.  זכותו, אך חובתו להתפטר מיד, בו ביום שבו סרב לייצג את הממשלה, מעסיקו.  ומה עושה נתניהו, רופס כתמיד.  היה עליו לפטר את היועץ לאלתר אך דבר מעין זה לא אירע.  אכן בעיית משילות נלעגת לראש הממשלה. 

נושא הבניה ביו"ש.  נתניהו נגד הבניה, נתניהו בעד הבניה, שוב נגד ושוב בעד.  זה כבר ניראה הזוי, האיש אינו עומד מאחורי מילותיו, האיש אינו מחליט, האיש אינו נחרץ.  מה קורה פה.  אנו רוצים ראש ממשלה שמילתו זו מלה, אשר החליט לבצע דבר ודבק בו, אשר נחישותו תהפוך לשם דבר.  אנו יכולים לחיות עם טעויותיו במדה ונעשות בתום לב ובסבירות הגיונית, אך איננו יכולים לחיות עם רפיסותו וזגזגנותו.

נושא מסעי יחץ לעומתים של התקשורת אמנם משפיע בתחילה, ראה המחאה החברתית והיסטריית הדרת הנשים אלו כולם נופחו לממדים מפלצתיים על ידי תיקשורת תאבת הפלת הממשלה.  אך ראה זה פלא, המחאה החברתית גוועה.  ואף החרדים והציבור משיבים מלחמה שערה.  לפתע כבר אין זה מקובל יותר להכפיש את כלל ציבור החרדים על לא עוול בכפם.

מה קרה איפה?  קרה כי נתניהו אינו קורא את מפת התקשורת כהלכה.  התקשורת הממוסדת כבר אינה האורים והתומים, כבר אינה קובעת בסופו של יום את סדר היום הציבורי.  הקובעים לאשורם הם ערוצי האינטרנט, כותבי מאמרי הדעה ושולחי התגובונים והמסרונים.  "הממזרים (אנו הציבור) שינו את כללי המשחק ולא טרחו לידע הפוליטיקאים בכך".

קיימת כאן טעות אופטית.  התקשורת אכן מלבה את האש, כל סוג של אש במדה והאמור בשנואי נפשה מהימין אך זה הינו ניצחון פירוס קצר מועד.  מיד לאחר הגל האנטי-ממלכתי התקשורתי, ניכנסים לפעולה חובבי  ציון, כותבי המאמרים והתגובונים ומטים את הכף הציבורית לכיוון השני.

הסינוסואידה המתוארת לעיל משכה הממוצע הוא כ-שלשה חודשים.  ולכן אנו עדים לכך כי בסופו של יום לא התקשורת הממוסדת היא שמכתיבה את סדר היום, אלא העם עצמו כפי שאכן חייב לקרות בדמוקרטיה מתפקדת.

נתניהו שאינו עומד על הניואנסים המתוארים לעיל פועל בחיפזון ובבהלה לאור הגל התקשורתי הראשון בלבד ובכך משחק לידי אויביו, לידי מקעקעי ציון מהתקשורת הממוסדת.  הוא נתון להשפעה חריפה של תחילת הגל התקשורתי ואינו רואה את סופו המפרגן לו המוכתב על ידי הבלוגרים, כותבי המאמרים והתגובונים הבאים מתוך העם, הניתפסים בציבור ובצדק כחסרי צדיות, כאמינים מונים רבים מתקשורת השוטמת בעלת האג'נדה הברורה.

ובעובדה, למרות ההתקפות תקשורתיות ארסיות, אנטי ממשלתיות, אשר אין להן אח ורע בכלל העולם הדמוקרטי המערבי, כנגד נתניהו, הרי מהכפשה להכפשה. עקב תגובת הנגד העממית כנגדה, דווקא עולה כוחו והשפעתו של נתניהו ויציבות ממשלתו מתהדקת.  נתונים אלו חייבים היו ללמדו כי אל לו להתרפס בפני התקשורת אשר ממילא שוטמת אותו ותייחל למפלתו גם אם יעשה כל דבר נאות ונכון בחלד.

נתניהו ומפלגת הליכוד חייבים לחזור למקורותיהם בכל האמור בפוליטיקה הפנים-ישראלית.  האמור ראוי שיואמץ על ידי כל מפלגה, לאו דווקא הליכוד.  ראש מפלגת השלטון ומספר מלכחי פנכה בה מנסים לרצות את כולם ואין כל ספק כי בתהליך זה לא יירצו את הרוב.  עדיין לא מאוחר, עדיין יכול נתניהו לתקן את דרכיו ואת הרושם הקשה אשר התנהלותו בנושאי פנים-ישראלים מותירה בציבור.  עליו לקרב את הללו הנושאים את הדגל האידאולוגי הימני-המתון ולדחות את הטרמפיסטים והמקעקעים מבפנים, את התועלתנים משמאל ב"ליכוד" כגון דן (השמאלן-רדיקל בתחפושת) מרידור, גדעון ("האזרח") סער, ראובן ("הנשיא" בהתהוות) ריבלין ואהוד (העמל אך עבור אהוד) ברק ודומיו. 

על נתניהו לחדול ממשחק הדילוגים הנלעג והפסיחה על הסעיפים הפוליטית המבזה הזו בו הינו נוקט.  הציבור אינו רווה נחת ובלשון המעטה מהתנהלותו ואכן כן, הוא משמש כיום כמועמד של מחדל, ב-של חוסר חוסר ברירה מפאת חוסר אלטרנטיבה רצינית מהצד האופוזיציוני, אך במוקדם מהמאוחר יצוץ באיבחת לפיד או דרעי כוכב חדש בשמי הפוליטיקה הישראלית אשר יביסוהו אל החומש ולו מפאת היותם ניתפשים כאמינים ונחושים בעלי משנה סדורה וברורה בהשוואה לנתניה. 

ובמדה וינקוט בדך שונה זו עדיין הסיכוי בידו כי יביס את מתנגדיו יהיו אלו אשר יהיו ואנו מיחלים ומאחלים לו זאת.

אהרון רול

amroll@sympatico.ca