אפשר לגעת בקעקוע שלך? / ריקי שחם

המיגדלית
סימנה לי היום את השביל
קעקעה את צעדי
על אבן
על דמעה
על גוף.
לפעמים בלילה
רק שתינו
שקופות
לבד
ללא תבונה
ללא הגיון
רק עם שק של סימנים
מקעקעות את הזמן
כאילו אין מרחב.
המגדלית דוחפת אותי ליער פנימה
תמיד משער צדדי
בין אלפי שנים
ושם
כל יום
פורמת אותי
חובשת אותי
ומקעקעת אותי מחדש
אוספות עלים
אוספות שיער
לפעמים רוצה
שיקברו אותנו יחד.
יש לה לזאת
צעדים של ספינה
ספינה ששטה לגליה.
תמיד נדמה
שהספרים שלה כבר גלויים לפני
ואז היא שוב דוחפת
את השער האחורי
הפעם אני מזיעה קצת
במצח
כי הקעקוע החדש
שהיא מקעקעת בי עכשיו
כואב קצת
צורב קצת
את העור
השקוף.

געגוע / ריקי שחם

היום הזעתי.
הרבה זמן לא הזעתי.
אפשר לעשות פרופיל מהזיעה שלי
קו זיעה בחריץ
בין השדיים
זה קו הגורל שלי
יש לי קו גורל
בכף היד
קו עמוק
שמסמן את הסיפור שלי.
אני מזהה את הסיפור
בכלי המיטה
בעיקר בקימוטי הסדין
ובעיקר כשאלה מוטבעים
על העור
כאילו היו קעקוע של זכרון.
היום ראיתי עץ
שהגורל שלי נטבע בו
בין עליו
בגזע
בשורשים
בפירות
חשתי
כאילו המגע של החיים
מלטף אותי
ומסתכל עלי
כי לעץ היו
עיניים של געגוע.
במקום הזה של ירוק
אני מוליכה עצמי אל חיק
מובלת על ידי כח האהבה
אל הספינה
שבה ארדם הלילה
מכורבלת.

קעקועים באויר / ריקי שחם

אני
כל הדבור שלי
הוא דבור של גוף.
אני לא יודעת לדבר
בדבור של רוח.
פעם הייתי בברוטן
עם הגאות ועם השפל
ועם השפל ועם הגאות.
צפתי על פני המים
גם בגאות וגם בשפל
כי הדבור שלי הוא דבור של גוף
ואני מציבה את עצמי מול הגוף
כי הגוף הוא הגורל
והסיפור שלי
תופס תפיסה מחזורית
מקודשת
של כל הביטויים  בחיים.
רוצה לתפוס את הסינכרוניזציה של הזמן
זוהי עבודת האל שלי.
מציבה את עצמי
למרגלות הגאות ולמרגלות השפל
כמו הירח
כי יש ימים שאני יודעת
כי יש לחשוק רק בדבר האחד
שהוא החוק השמימי
והחוק הארצי
כי שם נמצאים נצני האהבה
ובהם אני מחפשת את המשמעות
ואת הסדר הקוסמי
ואת היכלות האהבה
כי בסוף הכל מסתכם רק
בדיבר אחד-אהבה.
אורזת צרורות של חיים
קושרת אותם בחוט פישתן
ואז חיה את הסיפור
שהוא עבודת קודש ממש.
בהיכל האהבה
אין וריאציה על נושא
הכל במסגרת גבולות התשוקה.
איזה כייף לחיות
עם אביונה נצחית.
הרגשות מלבלבים להם
כמו האביב
כי יש תכלית לחיים.
החיים הם ריטואל תמידי בממלכת הרגש.
הסיפור שלי מקועקע באור
הוא ליטורגיקה מדעית
שגומרת את הסיפור
עד סוף הסיפור.