מס' צפיות - 1520
דירוג ממוצע -
פוגרום הפרהוד בעיראק
מאת: עזרא מורד 09/07/11 (19:52)

פּ ו ֹגְ ר ו ֹם   הַ פַ רְ ה וּ ד

בְּ עִ י רַ א ק

  

עזרא מורד

  

המאמר דן ברקע ובנסיבות לפרהוד בעיראק והֲבאַת עדוּיות בְּשירה ובפרוזה אודות פוגרום זה גם בערים מחוץ לבגדאד, תוך פרוט ההשלכות של אירוע מכונן זה, על חיי הקהילה בעשור שלאחריו, בין מצדדי המשׁךְ ההִשַּׂרְדּוּת, לבין הקומוניזים לבין הציונות שהביאה בסופו של תהליך לעלייה ההמונית לישראל ב-1950-1951 

  

פרהוד: היא מִלָּה קוּרְדִית עתיקה, מורכֶּבת משתי מלים, פֵיר שמובנה פחד, אֵימה והוד פירושה ברוטאליות כלפי נשלטים.

  

•א.       ה ק ד מ ה

  

מצבם הכללי של יהודי עיראק בתקופת המלך פיצל הראשון היה טוב ואפילו טוב מאד. פיצל הֵחֵל למלוךְ מאז 1920 הוא היה "פַי" (בערבית צֵל) ליהודים. יש לציין שֶׁבִּתְבוּנָתוֹ הרַבָּה יָדע כי אוכלוסיית עיראק שסועה ומפולגת: שיעים, סונים, יהודים, נוצרים, צובאים, קורדים, אשורים, פרסים לפיכך: טבע את הסיסמא: الدين للله والوطن للجميع לאמור: הדת לאלוהים והמולדת לכֹל! במובן הַפְרדת הדת מהמדינה.

  

בשנות שלטונו היהודים שולבו: בשלטון, בחברה, במסחר ובכלכלה. יהודים עסקו כבנקאים, יצואנים, יבואנים, סוחרים, פקידים והם היו השכבה הותיקה והמבוססת, המשכילה והמובילה בעיראק. הקהילה שָׁמְרה על תודעה דתית יהודית וקיימה חיי קהילה אוטונומיים. בתי הספר שלה הוקמו על פי סגנון מערבי חילוני.

  

הן ידוע שֶׁשׂר האוצר הראשון של המלך היה יחזקאל ששון (1860-1932) שהיה בקיא בשפות רבות: ערבית, עברית, טורקית, פרסית, אנגלית, צרפתית וגרמנית לצד השפות העתיקות: יונית ולטינית.

ראוי לציין שהמשורר הלאומי העיראקי מַעְרוּף אֶל רִצָאפִי הקדיש שיר הַלֵּל לכבודו. ועד היום מהללים אותו בעיראק: הִנֶּה בשיר שכתב جبار جمال الدين ג'באר ג'מאל אדין לפרופסור שמואל מורה כותב המשורר בין היתר בשירו "מתי נשוב?" متى نعود؟  על יחזקאל ששון:

  

أضافَ إلى العراق  بريق َ مجدٍ       وشيّدَ  من قواعِدِه الوِثاقِ

  وأسرج في الظلام شموعَ هدْي        وقادَ جموعَه  نحوَ  إنعِتاقِ

  

  

  

•ב.        ה ר ק ע   ו ה ס י ב ו ת   ל פ ר ע ו ת  :

  

נקדים ונציין שהצעירים בני עשר או אחד עשרה שֶׁאִלּוּ היו עדים לפרהוד היום אמורים להיות בני שמונים ויותר, לפיכך הולכים ומתמעטים העדים החיים של אותו מאורע מכונן, עצוב איום ונורא שאירע ליהדות עיראק ב-1941.

יהדות עיראק ותיקה ושורשית ביותר בארץ הנהריים, היא סייעה בכל תחומי החיים לכינון המדינה החדשה ב- 1920 לאחר התפוררות האימפריה העותומאנית במלחמת העולם הראשונה.

בשנות הארבעים היו רוב יהודי עיראק עירוניים וכ- 65% מרוכזים בבגדאד. אך מצבם הטוב של יהודי בבל החל להתערער עוד לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה בגלל סיבות רבות ושונות:

  

•1.     פרעות שהתחוללו בארץ בשנים 1936-1939, - והַטָפָה לשִׂנְאַת יהודים וְזִיהוּיָם עִם הַצִֹיונים יְרִיבֵי הפלסטינאים בארץ

           ישראל.

  

      2.  עֲלִיַּת המֶּלךְ ג'ָאזי בן פֵיְצל  הַלְּאֻמּן (נהרג 1939)ופרוץ מלחמת העולם השנייה. בתקופה זו אירעו חמש 

           הפיכות צבאיות בהן הועלו והורדו ממשלות על פי הוראות מפקדים צבאיים.

  

       3.  הַגּעַת המופתי הירושלמי חאג' אָמִין אֶל חוּסיְנִי לבגדאד בשנת - 1939 שהחל בהסתה נגד היהודים ונגד האנגלים.

  

       4.  מורים, סורים ופלסטינאים בבתי הספר שהטיפו לשׂנאַת יהודים, ללאומָנות, לפאשִׁיזים ולנאצִיזים.

  

       5.  הציר הגרמני בבגדאד פְרנץ גְּרוֹבָה לא טמן ידו בצלחת והחל בהסתה פרועה כנגד היהודים. - תעמולה                 

            נאצית ארסית, דרך תחנות השידור בערבית של גרמניה ועיראק. שַׁדְרן הרדיו העיראקי אז, יוּנִיס בַּחְרִי הוכתר בתואר

           "גיבּוֹר הגּרוּן" بطل ألحِنْجَرة  מפאת חריפוּת ביטאוֹנוֹ, חַדוּת לְשוֹנו ועוז דקלוּמוֹ. ההסתות שלו בהפצת התעמולה הנאצית

           הארסית כנגד היהודים השפיעו על ההמונים בצורה ארסית ביותר .

  

         6. נטייה טבעית של ההמונים להִיגָּרֵר אחרי עגלות מְנַצְּחִים , ובפרט כאשר הציר רומה -טוקיו -ברלין נראית כְּכַזֶּה              כּשׁהגנֵרל רומֵל היה קרוב לְאֶל עלָמֵין בצפון אפריקה כּשֶׁהַצֶּפִי היה שגרמניה עוד במוקדם או במאוחר תִּשׁתַּלֵּט על             המזרח התיכון כולו והשמחה בעולם הערבי תהיה רבה.

  

      8.   הסֶפֶר של היטלר: מיין קמפ, תורגם לערבית והופץ ברבים. ובני הנוער קראו והושפעו.

  

      9.   העיתונות בכל ארצות ערב ובפרט בעיראק שָׂשָׂה לתקוף את היהודים כְּגיס חמשי.

  

     10 תנועת הנוער העיראקית שארגנה את תלמידי התיכון בארגון  קְדם צבאי בְּשֵׁם אֶל - פִתֻּוָּה, שֶׁפּירושׁהּ: בַּחֲרוּת, נְעוּרִים,             גְּבוּרָה שֶׂמביעה בִּריונוּת וגבריוּת. תנועה זו, הייתה בשנות מלחמה העולם השנייה, בשיא כּוחהּ. ואפילו משלחת מטעם

            תנועה זו ביקרה בוועידה הנאצית בברלין בירת גרמניה.

     

12.  במחצית השנייה של שנות השלושים והארבעים של המאה הקודמת פָּרַח ההינּוּך  הלּאומָני קיצוני, שהטיף לאיחוד העולם

       הערבי כולו, דוגמת יסארְק 1815-1898 המדינאי הפרוּסי שֶׁכּוּנָּה "קנצלר הברזל" קַנְצְלר האימפריה הגרמנית החדשה.

       אגב, יָאסִין אֶל הָאשִׁמי ראש ממשלת עיראק באמצע שנות    השלושים, כּונָּה בסמארק אל- ערב.

  

13. פער כלכלי קוטבי בין יהודים להמוני עניים ונדכָּאים שביקשו  להיטיב מצבם כשנזדמנה להם האפשרות בתפר שבין

      חילופי השלטון.

  

14.   כַּעַס ואכְזבה מכישלון הצבא העיראקי בַּמּרד שלּו כנגד האנגלים. הכעס הופנה כלפי היהודים ורכושם.

  

15.   אי התערבות הצבא האנגלי שהיה במבואות בגדאד ב-1 ליוני 1941  במתרחש, ואולי מפקדיו סברו כי מוטב

        שההמונים יִפְרְקו זַעֲמם בְגין כישלון הצבא העיראקי ביהודים עד שֶיִּרַגְעוּ.

   

16.  ארגון הנוער إلفتُوّه אל פוּתֻוָּה  שהיה חיקוי לתנועת הנוער   ההיטלריסטית בגרמניה. הקיף את רוב תלמידי בתי הספר

       בעיראק. הִמְנוֹני הנוער הזכורים לי מילְדוּת הם שיר "נַחְנוּ אֶל שָׁבָּאבּ" שהבית השלישי שלו מטיף לאחדות ערבית בזו

       הלשון:

  

"לָנוּ, עִירָאק וְאֶרֶץ השַָּׁאם (צוּרִיָּה) וּמִצרַיִם וְהַכַּעְבָּה בְּמֶכָּה

אָנוּ נִזְחַל גַּם אֶל הַמָּוֵת! רַק קָדִימָה וְתָמִיד קָדִימָה.

נִבְנֵה וְלֹא נִסְמוֹךְ עַל אֲחֵרִים,

נַעֲדִיף לְהִכָּחֵד וְלֹא לִהְיוֹת מוּשְׁפָּלִים,

כָּאֶלֶּה אָנוּ בְּנֵי הַנְּעוּרִים!"

(תרגום שלי)

ו ב מ ק ו ר :

  

لنا العراقُ والشامْ               ومصرُ والبيتُ الحرامْ

نمشي على الموتِ الزُام       إلى الامامْ إلى الامام

نَبني ولا نتكلُ           نَفنى ولا ننخذلُ

لنا يدٌ والعملُ           لنا غدٌ ولأملُ

نحنُ الشباب

  

  וההמנון השני של "אל פוּתֻוָּח" אומר:

  

הִנֶּה נִרְאִים רָאשֵׁי הַחֲרָבוֹת            لاحَتْ رُؤسَ الحِرابِ    

מַבְרִיקוֹת בֵּין הַגְּבָעוֹת                تلمَعُ فوقَ الروابِي

הֲרֵי לָכֶם מִשְׁלַחוֹת בְּנֵי הַנְּעוּרִים        هاكُمْ وفود الشبابِ

  

הִכֹּונוּ הִכֹּונוּ! הַגִּבּוֹרִים לַמַּאֲבָק         هيا فُتُوّه للجِهادِ

כֵּן! הָבָה הִכּוֹנוּ! הִכּוֹנוּ לַגִ'יהָאד!        هيا هيا هيا هي هيا  فُتُوّه للجِهادِ

  

בְּרוּכִים הַבָּאִים אֲרָיוֹת הַמִּדְבָּר                أهلاً  أُسودَ البوادي

בְּרוּכִים מַגִנֵּי הַמּוֹלֶדֶת                أهلاً  حما تَ  البلادِ

הִכּוֹנוּ לִשְׁמִירִַת הַעֲרָכִים               هيا لِحِفْظِ  المبادى

פזמון...

                        

הִנֶּה חַיָּילֵי כְּפָרֶינוּ                           هذه جنود قرانا

אָחֵינוּ מַגִיּנֶנוּ                        إخواننا في حِمانا

נַעֲנוּ לִקְרִיאָתֵנוּ                      هَبَّت تُلَبّي ندانا

פזמון...

 

הוֹי אִמָּא! הָסִיריּ הַדִּמְעָה!                    يا أُمنا كُفّي الدموعَ

וְצַפּוּ לְשׁוּבֶנוּ                        وأنضري ليّ الرجوعَ

שֶׁמְּדִינָתֵנוּ קַרְאָה לְכֻלָּנוּ                نادَ ت  بِلادي جَميعا

פזמון...

  

הוֹי אִמָא! וְאִם לֹא נָשׁוּב                      يا أُمنا إن لن نعودا

לְהַשָּׂגַת מַטְרָתֵנוּ וְנִכָחֵד                        عن سعينا أو نُبيدا

וַאֲפִלּוּ אִם נִפֹּל שַׁהִידִם                وإن سَقَتُّ  شهبدا

הוֹדִיעִי קדימה לַגִ'הָאד.                نادي فتوّه للجهاد

פזמון,,,

  

הַשִׂנְאָה בעיראק הרימה ראש, הן כלפי יורש העֶצר עַבְד אֶל אִילָאהּ וממשלתו, הן כלפי הבריטים, הן כלפי היהודים. לשׂיא ההידרדרות בין בריטניה לעיראק, אירעה אצל מפקדי הצבא העיראקי וחלק מן השכבה השולטת, עד להפיכת ב-1 באפריל 1941. ראשיד עָאלי אֶל כֵּילָאני וארבעת הקצינים: פַהְמִי סָעִיד, צָלָאח אִדִּין אֶל צַבַּאג', כָּאמִל שָׁבִיב וּמַחְמוּד סַלְמָן ובריחת יורש העֶצֶר עַבְד אֶל אִלָאהּ עם פָּמַלְיַת תומכָיו לְחַבָּנִיּה ומשָׁם לבַצְרָה ולרַבּת עמון למצוא מַחְסה אצל עַבְדַלּלָה מֶלך ירדן מבְני משפחת הָאשֵׁם. 

  

  

ג. מ ה   ק ד ם   ל מ א ו ר ע ו ת ?

  

המרד נגד הממשלה החוקית בעיראק והשתלטות הצבא על המדינה גרמו לשינוי רדיקאלי בסיסי. המורדים לא שיערו את תוצאות מעשיהם, כּי עַל הצבא העיראקי להתמודד כנגד הצבא הבריטי ומחנותיו .

  

עוד ביום ו' 18 באפריל 1941 בשעות הערב, הפגיזה משחתת בריטית את רִכּוזי הצבא העיראקי בְּבַצרָה ובחיפוי אוִירִי טיהרו את האזור. כוחות גּוֹרְקה הודיים, הובאו לתגבורת. הם נעו צפונה לכיוון בגדאד לדיכוי המרד.  ב- 2 במאי 1941 פרצו קרבות בין צבא עיראק והכוחות הבריטייים בעיראק . הצבא האנגלי הביס את הצבא העיראקי והניסיון להשיב המצב לקדמותו צָלַח. ב-30 במאי 1941 נכבשה בגדאד בידי הבריטים. חבורת אל כּילאני וּמֵרעַיו בָּרְחָה לְפָרָס עִם המופתי הירושלמי ומשם לברלין, ולצערנו בימי התֶפֶר בין לבין חילופי השלטון, פרצו הפרעות.

  

  

  

  

ד. מ ה  ק ר ה ?

  

באותם ימים של 1 ביוני 1941 היה יוניס אל סְַבְעָאוִי- שׂונא ישראל -

ששלט על ארגונים כמו " כָּתָאִב אֶל שָֹבָּאבּ " וְכּוֹחוֹת אֶל סַבְעָאןי הַלְּאֻמִּיִּים "ואחרים, בין המורדים המעטים שלא ברחו והוא נותר כמושל בגדאד, לפני חג השבועות הוא ציוה על שׂשׂון כֹדוּרִי הרב הראשי של קהילת בגדאד היהודית, שמוטב שיודע ליהודים להסְתַּגֵּר בבתיהם בימי החג. ואפשר לנחֵשׁ מה הייתה כוונתו בכך.

  

מאידך ראש עיריית בגדאד אָרְשָׁד אֶל עוּמָרִי, ביטל את מצב החרום, ואת העוצר ואז ההמון המוסת ניצל אל התפר בין חילופי השלטון לפרועַ ביהודים. שלושה ימים השתוללו אלפי מוסלמים מוסתים ופרעו ביהודים השְׁלֵוִים שאמורים היו לחוג את השבועות, חג מתן תורה בשמחה ובהילולה. בין הפורעים היו שוטרים ואנשי ביטחון. הפורעים סִמְּנוּ מראש חנויות של יהודים.

 

בְּ- 1 ביוני 1941 חל חג השבועות שנחוג בגולה יומיים - חג הביכורים שהפך בעיראק לחג הביקורים אצל קברות הקדושים' אז בבגדאד יצאו יהודים בלבוש חגיגי לבן לבקֵּר את קברו של יְהשֹע כֹּהן, נתקלו בהמון אזרחים אנשי משטרה וחיילים שפרעו בהם. במקומות אחרים יצא המון מן המסגדים והתנפל על היהודים באשר נמצאו. הפורעים יצאו לרחובות עם אלות, סכינים, נשק חם וכל הבא ביד. נשים נאנסו, בתים נשדדו חנויות שוברו ונגזלו.

  

על פי middle east:     bbc news    

  

במאמר של הגברת שָׂרָה אֶרְלִיךְ מובֵאת עֵדוּתו של חֶצְקֵאל חַדַּד מבגאד, אד בן 11 בהיותו מסיים את ארוחת חג השבועות ומתכוֹנֵן לחגוג עִם היהודים את החג, לא חש את כעס ההמונים שהשְׁתלטו על העיר. אלפי מוסלמים חמוּשִׁים השְתוללוּ עם חרָבוֹת, סַכִּינים ורוֹבים.

  

שני ימי הפרעות הבאים, הַמְּכֻנִּים בְּערבית פרהוּד, הכתיבָה את סוֹפָהּ של הקהילה הַיְשָׁנָה נוֹשָׁנָה בְּבבל. דּוּח עַכְשָׁוִי מֵעִיד על 180 הרוגים ואחרים אפילו סוברים יותר. במרכז מורשת יהדות בבל אומְדִים אפילו 600  קורבנות בלתי מזוהים שנִּקְברו בְקּבר המוני"

  

"בַּלילה הראשון של חג השבועות רגילים אָנו לָלכת לבתי הכנסת וְלִשְׁהוֹת כל הלילה בתְפִלָּה ובקריאַת התּורה " אומר מר חדד שעכשיו הינו גמלאי רוֹפא מחלות עיניים בניו יורקי. " לפתע,  שמענו צעקות: אַלַּאה! אַלַּאהּ! וקולות ירי. עלִינוּ לַגג לָדעת מה קורה? רָאינו ּאֵש ואנשים על הגגות וצעקות בשכונה היהודית בִּתְחִנָּה לָאֵל שֶׁיּוֹשִׁעַ אוֹתָם! "

ההתפרעוּת נמשְכָה כל הלילה, וְצֶבַע אדֹם שֶל חמֵש אצבעוֹת סומְנוּ על בתי היהודים והיה על המשפחות להגֵּן על עצמן בכל דרך שהיא.

  

חדד זוכר איך שהרוצחים באים לרחוב למטה. הוא ראה אותם מהגג איך בוזזים את בתי השכונה ." לאבי היה פִגְיוֹן ביד וצִנּוֹר לִמְניעת אנשים מלתקוף אותנו על הגג.

וצץ לי רעיון ליטול מסְפַר לְבֵנים מקִירוֹת שְׁבורים והתחלתי להשליך על הפורעים וכָמוֹני עשׂוּ גם יֶתר הילדים . וכאשר פָגַעְנוּ במישהו והחל לדַמּם הֵחלוּ לצרוחַ: אלוהים! הִשְׁלִיכוּ את הביזה וברחו. מִסְפר משפחות שִׁחֲדוּ שוטרים לשמור עליהם במחיר חצי דינאר על כל ירייה שֶׁיִּרוּ בַּפורעים. אחֵרים חייבים חייהם למוסלמים שסִכְּנוּ עצמם על ההגנה עליהם.

  

שַד אִשָׁה:

  

בַּרחוב השָׁכֵן בַּרובע בו גָרו יהודים ומוסלמים , סְטִיב אקר, חַי עם אִמּוֹ האלמנה ושמונת אחיו בבית השייך למוסלמי. אקר עכשיו הוא בן 79 וחי במונטריאל טִיפֵס אָז על דֶּקֶל בַּחצֵר כאשר הפרעות התחילו. הוא עדָין זוכֵר את הקריאה: הֲרוג את היהודים أُقْتِل إلْيَهود! ומן העֵץ יכול היה לראות את בעל הבית יושב לפני הבית.

  

"וכאשר הֶהמון הגיעו לתקוף אותם, אמר להם שאנו יתומים שמצאנו מחסה בביתו ולכן לא יכולים לקחתם אלא אם יהרגו אותו תחילה. היינו ברי מזל וההמון הסתלק.   והלך לבתים אחרים "

  

הוּא זוכר אחר כַּךְ, איך האנשים חצו את הרחוב וצָרְחוּ כְּשֶׁיָצאוּ מבֵית  אמּו של אחד מטובֵּי חבריו "מאוחר יותר, רוב האנשים יצאו החוצה והציתוּ את הבית כשההמון צוהל מתענוג כשמישהו מחזיק חתיכת בָּשָׂר בְּידיו. מאוחר הבנְתי שזה היה שָׁד שֶל אישָה שֶׁכָּרְתּוּ תוך כדי עִינוי בטרם הריגה . זאת הייתה סָבִּיחָה הטובה שמִבֶּין חברוֹת אִמִּי,"

  

לפני הפרהוד, בגדאד הייתה דוגמא לקיום בשלום בין היהודים לערבים. ב- 1941 היהודים היו שליש מהאוכלוסייה ורבים ראו עצמם תחילה עיראקים ואחר כך יהודים .

  

נטייה נאצית :

  

ומה גרם לצרה ולאירועים האלה ?

חודש קודם, רשיד עאלי אל כילאני הַפְרוֹ נאצי הִפִּיל בְּהפֵכָה את בית משפחת המלוכה והחל לשדֵּר תעמולה נאצית ברדיו. אך כאשר התחולל הקרב בבסיס חיל האוויר הבריטי מחוץ לבגדאד שהסתיים במפלה מחפירה לצבא העיראקי, נאלץ רשיד עאלי וחבריו לברוח והפרהוד התחולל בין החלל שנוצר בהמשך .

  

במחשבה לאחור ניתן היה להניח שהצבא הבריטי יכול היה להתערֵב למניעת הפרהוד כי ב- 1 ליוני הכוחות הבריטיים היו במרחק של שמונה מיל מהעיר לאחר מרוץ של 600 מיל מפלסטין וממצרים שמטרתם הייתה למנוע שמאגרי הנפט לא יפלו בידי הנאצים." לבושתם של הבריטים הצבא לא נקף אצבע " אומר ההיסטוריון תוני רוקה ... כי מי שעצר את הפרהוד היה ראש העיר של בגדאד והמשטרה הנאמנה למלוכה שהטילו עוצר בשעה חמש ה- 2 ביוני.

  

" לאחר הפרהוד חיי היהודים תושבי העיר נִשְׁתַנּוּ כליל כי עד אז לְחדד היו הרבה חברים מוסלמים " פתאֹם שינּיתי גישתי אליהם, לא חָשְׁתי שאני עיראקי יותר, אלא ראשית וקודם כל יהודי ונָדַרתי שאני רוצה להרוג ערבי! " יום אחד בהיותי מתרחֵץ בּחדקל נתקלתי באיש העומד לטבוע ובאופן אנסטנגטיבי הִצּלְתִיו לחוֹף . כאשר שָׁבְתי הביתה הייתי נדהם, לא מפני שהִצּלְתִיו אלא, מפני שלא קיימתי את נדרי. בפנותי בנדון לרבי אמר לי: אינך יכול לנדור להרוג! אתה יכול לנדור לעזור!

וזה מה שדַָחף אותי לרפואה להצלת חיים לא להרוג !.

  

חֶשֶׁד בִּזְבוּז הַזּמן:

  

האנטישמיות שהצליח היטלר לְיַצֵּא לעיראק גָרְמוּ לִקשיים בלתי נסבלים לקהילה היהודית בעיראק, הרבה מעֲצרים, הַאֲשָׁמוֹת שוא של ריגול ותליות המוניות של אישים בולטים.

מוריס זבידה ניצול, החי בלונדון אומר: "לָמַדְנוּ לִחְיוֹת כּעַכְבָרִים אחֶרֶת, הָיִינוּ נוֹפְחִים נִשְׁמֹותֵנוּ אוֹ נֶאֱסָרֵים."

  

בשנת 1950 הורשׁוּ לְבַסּוף היהודים לעזוב בתנאי שיעזבו את הוֹנם ורכוּשׁם כולל חסכונות הבנקים. ובשנת 1952 נותרו אלפים יהודים בעיראק מתוך 150 אלף שעזבו.

עד כאן מאמרה באנגלית של שרה ארליך ב - bbc middle east

שתרגמתיו לקוראי

  

ראוי לציין, שועדת חקירה אודות הפרהוד הוקמה על פי החלטת

הממשלה העיראקית ב-7 ביוני 1941 בראשות מוחמד תַּוְפִיק אל נָאִיב שממצאיו פורסמו רק לאחר 17 שנים בספר ההיסטוריה של ההיסטוריון העיראקי עַבְּד אֶל רָזָּאק אֶל חוֹסְנִי (1903-1997)

  

  

פַרְהוּד 1941

הַפּוֹאֵמָה לְעִלּוּי נִשְׁמַת הַטְבוּחִים

מִתּוֹך סִפְרִי "נוֹפֵי יַלְדּוּת מִבֵּית אַבָּא" עָמוּד 219

  

בַּגְדַאד עִיר מְלוּכָה, חוֹמָה לִיהוּדַיִךְ

מַה לָּךְ כֹּה נְּבוּכָה? אָן נָסוּ שָׂרַיִךְ?

וּבְאֵין יוֹרֵשׁ עֶצֶר* וּבְאֵין מִמְשֶׁלֶת

הֲיִמְשֹׁל הַיֵּצֶר וְתִמְשֹׁל מַכְשֶׁלֶת?

  

מַה לָּךְ בַּגְדַאד? אֵיך פָּנַיִךְ הֶחֱוִירוּ?

שָׁבַת פָּתַע חַגֶּךְ, שָׁמַיִךְ הִשְׁחִירוּ?

סָטִית מָרִית נִכְשַלְתְּ כְּמוֹ עִַאלִי רָשִׁיד

אֵיך בָּגֹד בָּגַדְתְּ בַּגְדָדוֹ שֶֹל רַשִׁיד?

  

בְּחַג הַשָּׁבוּעוֹת אוֹי לָהּ לָעֶדָה

הֵחֵלּוּ פְּרָעוֹת הַחֵלָּה עֲקֵדָה

אֵךְ אֵיךְ קָרָה פִּתְאֹם? וּמִי הַמִּתְפַּרְעִים?

מָה הַקּוֹל "עָלֵיהוּם!"? וּמִי הַמַּשְׁמִיעִים?

  

שָׁם עַל יַד "בַּאב אֶל שֵׁיךְ"** כֵּן סָמוּךְ לַמִּסְגַּד

הָאַסַפְסוּף הוֹלֵךְ וְקוֹרֵא: הֵידַָד!

וּכְמַקְהֵלָה שַָׁר "לַיּוֹם הַזֶּה קִוִּינוּ!"

"עָלֵיהוּם יָשָׁר לַיּוֹם זֶה צִפִּינוּ!"

  

"הַכּוּ! הַכּוּ בַּ"יְהוּד"! הַכּוּ לְלֹא הֶרֶף!

בָּאוּ יְמֵי פַרְהוּד הֶפְקֵר שֹׁד וָהֶרֶג!" 

יְהוּדִיָּה כְּשֵׁרָה אוֹי לָהּ לַבּוּשָׁה

גּוֹיִים כִּבּוּ נֵרָהּ וּמַחֲצוּ רֹאשָׁהּ

  

יֶלֶד קַט נֶאֱנַח בִּקְרִיאַָה נוֹאֶשֶׁת

"הַצִּילוּ!" חִישׁ הָשְׁלַךְ כְּמוֹ חֵץ מִקֶּשֶׁת

כִּתּוֹת כִּתּוֹת יַחְדָיו עַל בְּנֵי עַמֵּנוּ

אָנְסוּ הָרְגוּ גַּם טַף שָׁפְכוּ אֶת דַּמֵנוּ

  

סוֹף סוֹף לַמַּהֲפַָּךְ יוֹרֵשׁ עֶצֶר בָֹּעִיר

דַּמֵּנוּ רַק נִשְׁפָּךְ זָעַק מִכָּל קִיר

הַמֵּתִים קֻבְּרוּ אֱלֶי קֶבֶר אָחִים

וְהַזַּעַם נִנְצַר בִּלְבָבוֹת בּוֹכִים

  

  

יְחֶזְקֵאל אָז נִבָּא חֲיִי בְּדַָמַיִךְ

כִּי שׁוֹאַת אֵירוֹפָּה לֹא פָּסְחָה עָלַיִךְ!

אַךְ בַּלְבָבוֹת מֵאָז אֵׁש עַזָּה יוֹקֶדֶת

אָכֵן מַשְּׁהוּ זָז עָרַג לַמּוֹלֶדֶת.

  

*-ב- 1941 פֵיצל השני בנוֹ של גאזי היה קטין לכֵן דודו עַבד אל אלָהּ מָלַךְ בִּמקומו

** באב אל שֵׁיך - שֵם רחוב בבגדאד 

  

 

לגבי מספר ההרוגים אין גירסה מדוייקת. משערים שבין 189 ל-200

יהודים נטבחו, ונקברו לאחר מכן בקבר אחים משותף. מאות פצועים היו וכאלף חניות ובתים של יהודים נשדד. (באנצקלופדיה של השואה מצויין ש-179 יהודים נרצחו)

  

וראוי להביא לידיעת הקוראים, את דברי הסופר המלומד העיראקי היחיד אשר תיאר ללא כחל וסרק את הטרגדיה בספור שטרם פורסם הוא הסופר עו"ד עדנאן נור אדין.

  

בסיפורו ההיסטורי "היטלר בקומקום" שהעיתונות הערבית סירבה לפרסם אך פרופסור שמואל מורה הואיל בטובו לפרסם בערבית קטעים בעיתון האלקטרוני אילאף ובו מספר מפי עַדְנַאן נוּר אִדִּין ולהלן קטעים בתרגומי  מן הערבית שעשויים לעניין את הקורא:

  

"....המוסלמים יצאו לתקוף את בתי היהודים ואת בתי המסחר שלהם,     

פותחים וגונבים מִמָּה שׁיֵּשׁ ומשְׁמידים והורסים את מה שלא יָכלו לִיטוֹל עימהם. מבַקְּעִים כִּרְסֵי הנשים ההרות, הורגים ילדים ושוחטים גברים ואחרי כן פונים לגניבת רהיטי הבית ותכולתוֹ או אל בֵּית המסחר לשדוֹד את הסחורות בדיוק כְּשׁוֹד הבדְווים המסורתי. השכֵן המוסלמי התנפֵּל על שכֵנו היהודי שֶׁחי עִמּו מאז הילדוּת בְשלום ובידידות כדי לאנוס את בנותיו ונשותיו ולהוציא מידיהן התכשיטים מכסף ומזהב, תוך אִנּוּסן באכזריות והֶרֶג כל מי שבַבֹית בִּמְלֹא האכזריות .. .כך שכוּנותֹ בגדאד ואל אעצ'מיה ובתי היהודים היו עדים לטרגדיות שהאנשים סִפְרו עליהם בהנאה מוזרה."

  

מעניין שמלומד נכבד זה מציין את מספר ההרוגים: "שלושת אלפים ואלפי מקרֵי שׁוֹד ואונס של בְּנות חַדְלֵי אונִים או ילָדוֹת, רְכוּשׁ המוערך במלייוני דינָארים מֵהֶם ארבע מאות אופניים ושלוש מאות כלי רכב ..."

הסופר עדנאן נור אדין ממשיך לספֵּר על מקרים נוספים ומציין שרק ביום השני הצליחו השלטונות להשתַלּט על המצב והחלו לתוּר אחר הבוזזים  ויותר מאלף איש נעצְרוּ לחקירות. גם הרדיו פָנָה לַתושבים להשיב ליהודים את אשר נגזל מהם"

  

  

ה. ע ד ו י ו ת

  

שירי "שִׂמְחת הפורעים" מסִּפרי "נופי ילדות מבית אבא" נכתב על סמך 

שיר עממי שחובר על ידי אלמוני. את השיר שמעתי מפי מלאכי מיכאל שאינו תושב בגדאד דווקא אלא גר בעיראק בעיר עאנה והיום תושב קריית מלאכי. השיר הובא גם בספר "שׂנאת יהודים ופרעות בעיראק" בעריכת פרופ' שמואל מורה וד"ר צבי יהודה בעמוד 189

  

שִׂמְחַת הַפּוֹרְעִים

  

וְכַךְ שָׁרוּ שְׁמַָם יִמַּח "מַה מָּתוֹק הַפַּרְהוּד?  حِلو الفرهودْ ايعود

מִי יִתֵן - מִדֵּי יוֹם יַחֲזֹר וְיָשׁוּב!           يوميه

מַה מָּתוֹק הַפַּרְהוּד הוֹי אִמִּי הוֹי אָבִי!      حِلو الفرهود ايعود  يا يُما ويا بابا

שְׁתֵי אָזְנַי הוֹחְרְשׁוּ מִשְׁבִירַת מַנְעוּלִים       اذاني إطرشت من كسْر لقفاله  

  

אֶשְׁאַלְךָ? עַל אָבּוּ אֱלִיָּהוּ שָׁדְדוּ מָמוֹנוֹ     واسألك عن أبو إلياهو فرهدوا ماله

יוֹשֵׁב וְקוֹרֵא מַבַכֶּה עֶלְבּוֹנוֹ              بالتورات يقرأ اليوم عزْوِيّه

קוֹרֵא בַּתּוֹרָה וּדְלָתוֹת נֶעֶקְרוּ                بالتورات يقرأ إتكسرت البيبان

וּבָחוּרֵנוּ מְרִיעִים , אוֹנְסִים וּפוֹרְעִים...      إلزلِم  إمشوشه والفعل للنسوان

                                 

וְאֶשְׁאַלְךָ עַל שׁוֹטְרֵנוּ פָּרָשֵׁינוּ ..           واسألك عن هذولا الشرطه هل فرسان

וְעַל גַ'מִילָה שָׁאוֹמֶרֶת? אֵיזֶה יֹפִי        جميله إتكول شلون زوليّه؟

שֶׁל שָׁטִיחַ הֶן כָּמוֹהוּ רַבִּים סָגְרָה       جميله من الزوالي ا

עַל מַנְעוּל וּבָרִיחַ.                    جسبَت إهوايا

  

וַאֲנִי בַּמֶּה זָכִיתִי?                  واني صندوك

בְּאַרְגַּז שַׁיִשׁ עִם מַרְאָה        مرمر فوكه المرايا

וְיוֹתֵר עַל רִצפָּה לֹא אִישַׁן            عكب ما جِنِت أنام على الكاع

כִּי עַתָּה לִי מִטָּה,             هسّه جربايه

  

מִטָּה יָפָה מְקֻשָּׁטָה           كلها منقشه

בְּקִשּוּט שֶׁל נַחַשׁ               من هذا أبو الحيّه

מַה מַּתּוֹק הַפַּרְהוּד            حِلو الفرهودْ 

מִי יִתֵּן מִדֵּי יוֹם יַחֲזֹר וְיָשׁוּב?,        ايعود يوميه

  

  

ו. ע ד ו י ו ת   ב י ת ר   ע ר י   ע י ר א ק  :

  

 יהודי בגדאד ספגו את המכה האכזרית ביותר מכל יתר ערי עיראק

אך התפרעויות, ביזה ושוד היו גם בערים אחרות.

היו עוד שמונה קורבנות של יהודים שנרצחו: חמשה בסַנדוּר, אחד באל שָׁאמִיָּה אחד בְּחִילּה ואחד בְּאַרְבִּיל.

  

 הפרהוד בבצרה:

  

דוד שגיב בספרו "יהודים במפגש הנהריים" הקדיש את הפרק החמישי לפרהוד בעיר בצרה. בפרק מיוחד מובאים עדויותיהם של: אברהם יעקב עובדיה, קנת קטן, שלמה עזריה, שאול מנשה, יואל צורף, דוד חכם,

  

אך כאן אציין את עֵדותהּ של הילָּה צארף חרגוּלָה:

  

"שמעתי קריאות: פרהוד הוי אוּמַּת מוחמד! فرهود يا امت محمد . לפתע שכנים הפכו לאויבים, שוטרים שאמורים להגן, היו ראשוני הפורעים ביהודים. אבל היו גם גויים אנושיים שהגנו על היהודים

  

גרנו ברחוב סיף במרכז בצרה. היינו תשע נפשות. אבי עבד עם המליונר עדס. זה היה בחג השבועות. היינו בבית, שמענו צעקות. המונים היו בחוץ. יצאנו למרפסת. ראינו ערבים צובאים על בתי היהודים. נושאים עשרות כלים ורהיטים בידיהם. הם רוקנו את בתי היהודים ולקחו מכל הבא ליד ואפילו ברזים עקרו...דודתי שגרה ברחוב הסמוך הייתה בין הקורבנות.

  

הפרהוד בעמארה:

  

פרעות סוף מאי 1941

  

ארוע זה אירע בעיר עמארה שבעיראק, בהיותי בן שמונה . ביום ששי ה- 30 במאי 1941 יום בו נמלטו חברי ממשלת עיראק ומפקדי הצבא עקב כשלון מרד רשיד עלי אל כילאני, הפרהוד ביהודי בגדאד אירע לאחר יומים ביום ראשון לחג השבועות  ה-1 ביוני 

  

  

... וּבְיוֹם הַשִׁשֵׁי וַיְכַלּוּ הַגּוֹיִים חֲמָתַם בָּנוּ

וּלְלֹא אַתְרָאָה כָּלְתָה עָלֵינוֹ הָרָעָה

חַיַּת הָאָדָם פָּרְצָה מִכִּלְאָהּ

וְהַקֻּרְבַָּן כַּמּוּבָן מוּכָן וּמְזֻמָּן - אָבִי

  

לָפֶתַע רָגְזָה הָאָרֶץ וַתִּרְעַשׁ הָעִיר וַיְּהֹם הַשּׁוּק

וַיִטֹּשׁ אָבִהי חֲנוּתוֹ וְלֹא הָיְתָה זוּ כַּפָּרָתוֹ.

כִּי בְּטֶרֶם יִצְעַד תַּ"ק פַּרְסָה

עֲדַת פּוֹרְעִים רִשְׁתָּהּ פָּרְשָׂה

וּכְהֶרֶף עָיִן -מוֹט בַּרְזֶל נָחַת עַל רֹאשֹׁו

וְזַרְזִיף דַּם כִּסָּה פָּנָיו

וְלֹא הָיָה מִי שֶׁיְּרַחֵם עָלָיו.

  

יְהוּדִי ...

וּבָעֵת הָהִיא גַּם הַגֹּוי הַטֹּוב יִדֹּם

וְאָבִי בַּתַָּוֵךְ וּמַחֲסֶה אַיִן

  

אָז...

הוֹפִיעַ כַּבָרָק: "שֶׁלִּי הוּא! חֵי מֻחַמַּד!

מִיַּדִי חַי לֹא יֵצֵא!"

וְּבַדְבְּרוֹ סָטַר לִלְחָיָיו וַיִּגְעַר:

" בֹּא בֶּן כַּלְבָּא נְחַסֵּל חֶשְׁבּוֹנוֹת!

וּבִבְעִיטָה הִכְנִיסוֹ לַחֲנוּתוֹ וַיִּגַּף הַשַּׁעַר וַיִּלְחַשׁ:

"סְלִיחָה! נַמְתִּין עַד יֲַעבֹר זַעַם

וְאַחַר אֶקָּחְךָ הַבָּיְתָה,"

  

וַיִּקַּח "עָקָאל וְכַפִיָּה " וַיַּנַח עַל רֹאשׁוֹ

וַיַשְׁקֵהוּ מַיִם וַיְאוֹשְׁשֹׁו.

רָגְעוּ הָרוּחוֹת וַיִּצְאוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּיו 

  

 וְהַבָּיִת סָגוּר וּמְסֻגַָּר כִּיְרִיחוֹ

בִבְרִיחַ וּבְמַנְעוּל כָּפוּל

אֵין יוֹצֵא וְאֵין בָּא!

  

"פִּתְחו זֶה אֲנִי!" קָרַא אָבִי

וַיַָּסָר כַּפִיָּתוֹ מֵעַל רֹאשֹׁו וַיִגַּׁש לַגֹּוי וַיְנַשְּׁקוֹ

"הִצַּלְתַּנִי יָא שֵׁיח', אֵיךְ אֶגְמֹל לְָךָ אֶיךְ?

אַלְּלָא יַצִּילְךָ מֵרַע כשֵׁם שֶׁהִצַּלְתַּנִי!

אַלְּלָא יַאֲרִיךְ יָמֶיךָ יִשְׁבֹר לַעַד קָמֶיךָ

  

וַיִכַָּנֵס אָבִי זָב דַּם אַךְ חַי

חַי בִּזְכוּת אוֹתוֹ גּוֹי

אוֹתֹו אָדָם.

  

ועל פי עדותו של צלח מודלל יליד 1924 כך הוא ספר לי:

  

בשנת 1941 אני זוכר שהבדווים הם שהצילו את יהודי עמארה מן הפרהוד. כי היה לנו שיח' בשם ח'זעל מבית אל עריץ שהלך לממונה על המחוז -  المتصرف ואיים עליו, שאם ליהודים יהיה פרהוד, אזי הוא והבדווים יצאו למאבק במתפרעים. אז הַמּוּתַצָרִף צִיוה על ניתוק הגשרים למניעת הֲגעת מתפרעים לעיר.

  

מאידך, אני זוכר את תהלוכת המתפרעים ביום ששי בַּשּׁוּק המרכזי הפרסי שֶׁחָצַה אז את העיר - סוק אל עג'ם - במו עיני ראיתי שמסמנים בגיר את חנויות היהודים. למזלנו הפרעות המתוכננות לא יצאו אל הפועל בגלל האיום של ח'זעל.

  

  

ז. ה ש ל כ ו ת   ה פ ר ה ו ד   ע ל   י ה ד ו ת   ע י ר א ק ?

  

לפרהוד, האירוע הטראומתי שזעזע את יהדות עיראק מן היסוד החלו לאחריו, תהיות בבחינת לאן? והיו שלוש מגמות שאמנה אותן כאן בקצרה :   

  

•1.     מגמה ראשונה - הֶמְשֵׁךְ פַּטריוטיזים, היו יהודים שסברו כי את שאירע היה חריג חד פעמי ולפי כך, יש להמשיך בְּהישַׂרְדּוּת.

     מגמה זו ביטא המשורר אנוָר שָׁאוּל שכתב שיר בו משַׁבֵּח את     האיסלאם הסובלני שמעניק חסות ליהודים וכך הוא כתב":

  

אִם אֶת אֱמוּנָתִי קיבלְתי מִמֹּשה

הרי אני חי בְּצֵל דינו של מוחמד

ופתיחוּת האיסלאם הינָּה מַבָּעִי

ומלִיצַת הקוּראן הִיא מַשְׁאַבִּי

הוי מה אֲני מַעֲריץ את אֻמַּת מוחמד

אף אם אני מִדַּת נוֹתֵן הַדִּבְּרוֹת דתי

עוד אשאֵר כּמוֹ סַמַוְאָל בנֶאֱמָנוּת

  

אם אני מאושר בבגדאד ואם לא 

  

إن كُنتُ من موسى قَبَسْتُ عَقيدَتي     فأنا المُقيمُ بظِلِ دينِ مُحَمَدِ

وسماحة الإسلام كانت موْئِلي         وبلاغة القران كانت موردي

ما نال من حبي لأُمة  احمد          كوني على دين الكليم نعبدي

سأظل ذيّاك السمؤل في الوفا         أسعدت ُفي بغداد أم لم أسعدِ

  

אל סַמַוְאָל - הוא שמואל בן עדיה משורר יהודי ערבי בתקופת אל ג'רהליה חי במאה הששית - הוא סמל הנאמנות. האגדה מספרת שאֶל סָמַוְאָל קִבֵּל למִשְׁמֶרֶת שִׁרְיוֹן של אוּמְרוּא אֶל קֵיס אֶל כִּנְדִּי     ששָמַר עלֶיהָ גם בִּמחיר מוֹת בנו.

  

2. מגמה שניה - קומוניזים - היו שטענו כי פתרון שִׂנְאַת היהודים יבא     עם שינוי משטר הרשע למשטר קומוניסטי, שויוני וְאֶתֵאִסְטִי בו יוָּשְׁעוּ המעוטים ובכללם היהודים. על מקרה דומה ברוסיה כתב ביאליק את שירו "על הַשְׁחִיטָה"  שהתיַחס לפרעות קשינייב ברוסיה בו זעק :

  

שָׁמִַיִם בַּקְּשׁוּ רַחֲמִים עָלַי

אִם יֵשׁ בָּכֶם אֶל וְלָאֶל בַּכֶם נְתִיב

וַאֲנִי לֹא מְצָאתִיו

הִתְפַלְּלוּ אַתֶּם עַלַי

אֲנִי לִבִּי מֵת וְאֵין עוֹד תְּפִילָּה בִּשְׂפָתַי

  

ובהמשך כתב :

  

וְאִם אַחֲרֵי הִשַּׁמְדִּי מִתַּחַת רָקִיעַ

הַצֶּדֶק יוֹפִיעַ יְמֻגַּר- נָא כִּסְאוֹ לַעַד.

  

•2.     מגמה שלישית - ציונות: רבים מבני הנוער סָבְרו ובצֶדק שהפתרון ציונות! לפיכך נרתמו לפנית שליחים מארץ ישראל להקים את  תנועות הֶחָלוּץ והַשּׁוּרָה בעזרת שליחים ארץ ישראליים וחיילים יהודים של הצבא הבריטי ואנשי סולל בונה, שהגיעו לבגדאד. תנועת החלוץ עסקה בחינוך בלימוד עברית ובעלייה בלתי ליגאלית. אך הַשּׁוּרָה אימנה צעירים להתגוננות ע"י שימוש בנשק ואגירתו בסליקים.

  

יש לציין, שהתנועה הציונית כולל השורה, היו מעוּט של צעירים איכותיים שהבעירו והפיחו את השאיפה הכללית, המסורתית - דתית   לגאולה בארץ ישראל כפי שהתבטאה בתפלות, בפיוטים ובשבחות. בהבדל אחד, הצעירים של חברי התנועה לא היו דתיים אלא אנשי הציונות המעשית.

בסופו של תהליך הפרהוד, גרם לשנוי בתודעת היהודים שצעיריהם הקימו את תנועת החלוץ שדחפה לעלייה שגרמה בסופו של התהליך לעלייה ההמונית לישראל בשנות החמישים.

  

  

ח. ה ה ת י  ח ס ו ת      ל פ ר ה ו ד :

  

רבים התייחסו לנושא זה, אך ספר חשוב שיצא לאור לאחרונה הוא ספרו של סלים פתאל " צֶלֶם בַּהיכל " שיצא לאור ע"י אגודת האקדמית יוצאי עיראק. בַּספר מִתְעמֵּת סלים עם טענותיו של פרופ' ששון סומך שניסה למזער את חשיבות האירוע והשפעתו על זירוז העלייה ההמונית. הפרהוד, לא היה אפיזודה חד - פעמית, אלא, אירוע מכונן שלאחריו תודעת היהודית לא הייתה כִּלְפָנָיו.

  

גם מר צבי גבאי במאמרו ב "הארץ" מ- 1.6.2011-  טען שהפרהוד עם יתר הפרעות בארצות ערב כלפי היהודים, הם בחזקת נַכְּבָּה نكبة.- הַשֵּׁם הערבי למלחמת העצמאות של ישראל וכן כינוי לאסון הפלסטינאים עם הקמת ישראל. על דעה זו, של מר צבי גבאי חָלַק שלמה הִלֵּל גם בעיתון "הארץ" וטען שאין לכַנּוֹת הפרעות ביהודי ארצות ערב נַכְּבָּה, כי יהודי ארצות ערב לא לַחְמוּ כנגד המדינות בהן גרו כמו שעשו הפלסטינאים.

ספר חשוב בנדון הוא "שִׂנאת יהודים ופרעות בעיראק בעריכת שמואל מורה וצבי יהודה שלאחרונה יצא גם באנגלית.

גם נסים קזז שאביו נהרג בפרהוד התייחס בספרו "סיפא וספרא"  בהרחבה לפרהוד בפרק ג' של ספרו.

עֵדוּת חשובה נמצאת בספרו של שלום דרויש "כֻּלִּי שַׁיְאִין הָאדִאְ פִי לְעִיָאדָה" كل شيئ هادىء  في العيادة  עמודים  56-62

על הפרהוד תמצאו גם בספר رحلة العمر של מאיר בצרי עמוד 59ا

וכן בספרה של אסתר מאיר "התנועה הציונית ויהודי עיראק " בפרק הראשון של ספרה זה.

  

ואסיים מאמאי זה, במספר הערות קצרות מאד על השתַּקְפות הפרהוד בראי הספרות.

  

•1.  מרבית הסופרים הערבים ראו במרד של רשיד עאלי אל כילאני ומרעיו כפטריוטים לאומיים שנאבקו באימפריאליזים. מלבד בודדים כמו חמזה אל חסן וד"ר רשיד אל חיון שֶׁהִסְתַּיּגוּ מהמעשים שאירעו. אך היחידי שהקדיש לנושא מחקר היסטורי רציני המעוגן במסמכים ובמחקרים הוא כָּאדִ'ם חָבִיב " היהודים והאזרחות העיראקית - או ההתלבטות של יהודי עיראק בין המַּאֲסר האְַכזר או ההגירה המאולצת " ספר שיצא בסולימאניה בשתי מהדורות 2007 ו- 2010

                   ;

ספר אחר, המפרט את שורשי הנאציזים בעיראק מאז שלטון המלך ג'אזי הוא של השופט זהיר כאצם עבוד (2010).

  

שני ספרים יצאו לאור באנגלית האחד " הפרהוד - טבח 1941    בעיראק" בעריכת פרופסור שמואל מורה וד"ר צבי יהודה, ירושלים בהוצאת מרכז וידאל ששון העולמי ללמודי האנטישמיות, דפוס מגניס - האוניברסיטה העברית ירושלים ומרכז מורשת יהדות בבל. הספר השני הוא של החוקר האמריקאי אדוין בלאק ," הפרהוד

שורשי האחריות הערבית - נאצית בתקופת השואה "בו דן בתפקידו של חאג' אמין אל חוסייני במלחמת העולם השנייה בשיתוף היטלר וחבורתו המעניין הוא, רק בימינו אלה 2011 החלו משְׂכילים עיראקיים להיות מודעים לטרגדיה שאירעה ליהדות עיראק ב-1941ושגרמה לגרוש - הגירה מעיראק.  

  

•2. חֻבְּרוּ הוֹסוֹת " זה היום בו רצינו! هذا اليوم جنا إنريده ושיר עממי שהובא לעיל.

  

•3. משוררים וסופרים כתבו אודות הפרהוד אציין את: קינתו של שלמה צאלח גבאי, סמי מיכאל, (סוּפָה בֵין הדְקָלִים) אלי עמיר  שלום כתב, הרצל ובלפור חקק,  יחזקאל מוראל, ואני בספרי "נופי ילדות מבית אבא" . הרצאה זו נתנה במועדון שֶׁמנהל מר ישראל שהרבני ברמת גן ביום 15.6.2011 בפני קהל רב מאד של יוצאי עיראק וההרצאה זכתה לתגובות חמות.   

 

הכותב הוא איש חינוך, משורר, סופר ועורך ספרות. למידע נוסף: "עזרא מורד" בוויקיפדיה

 

רוצים לפרסם את דעותכם ב"פרשן"? גם אתם יכולים! לחצו כאן

 

גולשים יקרים, הכותבים באתר משקיעים מזמנם בשבילכם, בואו ניתן להם תגובה! כתבו למטה (בנימוס) את דעתכם.

דרג מאמר:          
תגובות למאמר זה התקבלו 13 תגובות לקריאת כל התגובות ברצף
1.
עזרא מורד
שרה אהרונוביץ קרפנוס 10.07.11 (17:48)
2.
מאמר מצויין
שמואל מורה 10.07.11 (22:31)
3.
תיעוד היסטורי ראוי ,לזכור ולהזכיר
סאמי בכש 11.07.11 (08:57)
4.
מאמר מענין מקיף ויסודי.
ויויאן הרשקו 11.07.11 (10:58)
5.
חשוב להפנים אירוע זה לדורות הצעירים
עזרא מור 11.07.11 (11:06)
6.
אכן מסמך היסטורי חשוב מאוד
שטרית שירה 11.07.11 (13:23)
7.
מאמר מעיניין ומלמד מאוד
יפה דביר 12.07.11 (10:44)
8.
ההתעלמות של מדינת ישראל מהפרהוד
שאול סלע 14.05.13 (17:17)
9.
כבוד גם לנספים ולניצולים מארצות ערב
דלל 19.05.13 (01:11)
10.
מאמר מרתק
שושנה בן דוד 14.08.13 (14:58)
11.
יום השואה 2014
דוד חיו 28.04.14 (10:15)
12.
אין קשר בין הפרהוד לנאציזם
שאול סלע 04.06.14 (11:42)
13.
רמת גן
צבי צמח 10.02.15 (22:01)