לקראת יום האישה ב-8 למרץ, נתתי קצת את דעתי על הנושא ושאלתי את עצמי, האם לא תם עבודתן של הפמיניסטיות? האם עדיין קיים אי-שוויון מגדרי בארצנו?

המילה 'פמיניסטית' משמשת בפיהם של רבים, גברים ונשים כאחד, כינוי לעגני. הסטראוטיפ של פמיניסטית הוא לסבית, המתלבשת ומתנהגת כגבר ושורפת את חזייתה בהפגנות. הדיעות הקדומות לגבי הפעילים במאבק למען זכויות לנשים מסרבות להיעלם, למרות העובדה, כי אם הנשים היו מקבלות בהכנעה את המצב הקיים, לא רק שלא היו לכן זכויות הצבעה, אבל אולי גם בימינו היו מתקיימים חוקים המגבילים את זכותן ללמוד, או את שליטתן על רכושן והשתכרותן. מבחינת מעמד הנשים, רוב העולם היה דומה לסעודיה. במבצר החופש, ארה"ב, הותר לנשים להצביע בבחירות רק ב-1920, בשווייץ ב-1971 ובליכטנשטיין הזעירה רק ב-1984!

ראיתי באיזשהו מקום ציטוט של אמרה הולמת שלכאורה הושמעה על ידי אישה בת 20 בשנת 1913: "אנשים מכנים אותי פמיניסטית בכל פעם שאני מביעה סנטימנט המייחד אותי ממחצלת!" מאבקן של הפמיניסטיות למען שוויון זכויות ונגד כל מערכת שלטונית, חוק או, נוהג המעמיד את הנשים במעמד נחות, החל לפני כמאתיים שנים ועד היום לא נחל הצלחה מלאה. עובדה: קיים יום האישה הבינלאומי, אבל איש לא הציע להכריז גם על יום הגבר.

בהיסטוריה האנושית היו נשים דגולות רבות, כמו דבורה הנביאה, המלכה וויקטוריה, הצארית קטרינה הגדולה ובימינו גולדה מאיר ואינדירה גאנדי ואחרות, אבל הן נחשבו כיוצאות מן הכלל ולא הצעידו קדימה את המאבק על זכויות הנשים.

עם זאת, אני מניח, כי המצב בארץ טוב יותר מזה בארצות מסוימות. כאשר בתם הצעירה של ידידינו שעלו ארצה מרוסיה, יצאה למלצר, סברו הוריה, כי היא חייבת למסור את כל משכורתה להוריה. אשתי צריכה הייתה לשכנעם, כי כדאי להותיר בידיה חלק מהשתכרותה, לביזבוזים ולחסכון, כדי לספק לה תמריץ וסיפוק מעבודתה. האו"ם מעריך, כי שלושה רבעים מכל העבודות בעולם מתבצעות בידי נשים, אבל הן זוכות תמורתן רק בעשירית מהשכר. נשים הן רק בעלות אחוז אחד מכלל הנכסים המוחזקים בתבל.

באשר לארצנו, מגילת העצמאות הגדירה את מעמדה השוויוני של האישה במילים "תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין". בין היתר קיים בישראל גם חוק שכר שווה, אשר אמור להבטיח שנשים וגברים יקבלו שכר זהה, אם הם מועסקים באותו מקום עבודה ומבצעים תפקיד זהה, אבל המצב אינו משקף את כוונתם של מייסדי המדינה ובפועל מציבה החברה הישראלית באופן עקבי חסמים בפני יכולתה של האישה לממש באופן מלא את יכולותיה. האי-שיווין מטעמי מין הוא בעל ההיקף הנרחב ביותר במגזר הציבורי הישראלי, הן משום שמספרן היחסי של הנשים גדול משל הגברים והן משום שנשים אינן מופלות רק בשל היותן נשים, אלא גם בשל הריון, לידה והורות. אי השוויון בין נשים וגברים במגזר הציבורי מתבטא בכל האופנים האפשריים ובכלל זה אפליה בשכר, בקידום, בכניסה למקצועות, בתנאי עבודה, הטרדה מינית ועוד.

לפי נתוני מינהל המחקר והכלכלה במשרד התמ"ת, "שכרם של מועסקים גברים גבוה מזה של נשים. הפערים מתקיימים הן ברמת שכר ברוטו לחודש, שעומד על 6,285 ₪ לנשים בהשוואה ל- 9,669 ₪ לגברים, והן ברמת השכר הממוצע ברוטו לשעת עבודה שעומד על 41.8 ₪ לנשים בהשוואה ל- 49.6 ₪ לגברים".

ולהלן: "המכשול העיקרי העומד כיום בפני שילובן השוויוני המלא של נשים בשוק העבודה קשור בקושי שהן חוות לשלב בין צרכי העבודה וצרכי המשפחה שלהן. במגמה להגביר את השוויון המגדרי בתעסוקה צריכים ארגונים להקל על השילוב בין המחויבות למקום העבודה לבין המחויבות למשפחה באמצעות אימוצם של עקרונות ונהלים שיצרו סביבת עבודה 'תומכת משפחה', הכוללת חופשות לטיפול בצרכי משפחה, גמישות בשעות העבודה, מעונות יום או סבסוד מסגרות לגיל הרך, הפעלת קייטנות  ועוד".

אני הועסקתי ברוב שנותיי בחברה גדולה, בה הוגדרו במדוייק דרגות השכר ומי שזכה לדרגה מסוימת, קיבל שכר השווה לכל עמיתיו באותו דירוג, בלי קשר למינו, אבל אשתי שעבדה בעירייה, טוענת, כי היו הבדלים בין שכרה ובין שכרם של גברים בעלי תפקיד דומה. הבעייה אינה רק של גובה ההשתכרות, אלא מי מבני הזוג נעדר מעבודתו כאשר אחד הילדים חולה? האישה 'כמובן'. למי קוראים כשילד נפצע בגן, או ביה"ס? רק לאישה. מכאן נובע הנתון הבא מהפרסום הנ"ל של משרד התמ"ת: "המספר הממוצע של שעות העבודה השבועיות של נשים הוא 36.2 ושל גברים 45.5 שעות." לא אשכח, כי כאשר אחד מילדינו השתעל בלילה, או התעורר מספר פעמים רב מפאת מחלתו, ישנתי על מזרון פרוס על רצפת המטבח, כדי שאוכל לקום בבוקר לעבודה. אחר הכל, אני הייתי המפרנס העיקרי!

מדינת ישראל עושה מעט מאוד, כדי לעודד יציאת נשים לעבודה. במהלך השנים הוגשו הצעות חוק רבות שעניינן הכרה בהוצאות טיפול בילדים כהוצאה מוכרת לצורכי מס הכנסה. באפריל 2009 קבע בית המשפט העליון, כי הוצאה על טיפול בילדים תוכר לצורכי מס, אבל הקואליציה השלטת חוקקה חוק המבטל את השפעת פסה"ד של בית המשפט העליון.

סיבה נוספת מדוע אני מקווה, כי ממשלה רעה זאת תגמור את ימיה בהקדם.