מתוך עלון "חוויית השבוע" של "החוויה היהודית"

"נָחֲלוּ פְתָאיִם אִוֶּלֶת, וַעֲרוּמִים יַכְתִּרוּ דָעַת. שַׁחוּ רָעִים לִפְנֵי טוֹבִים, וּרְשָׁעִים עַל שַׁעֲרֵי צַדִּיק. גַּם לְרֵעֵהוּ יִשָּׂנֵא רָשׁ, וְאֹהֲבֵי עָשִׁיר רַבִּים. בָּז לְרֵעֵהוּ חוֹטֵא, וּמְחוֹנֵן עניים (עֲנָוִים) אַשְׁרָיו. הֲלוֹא יִתְעוּ חֹרְשֵׁי רָע, וְחֶסֶד וֶאֱמֶת חֹרְשֵׁי טוֹב. בְּכָל עֶצֶב יִהְיֶה מוֹתָר, וּדְבַר שְׂפָתַיִם אַךְ לְמַחְסוֹר". (משלי י"ד/יח'-כג')

לפנינו תקבולת ניגודית ותקבולת משלימה המסבירות את יתרון הפיקחים בעולם ומדוע לאדם עשיר יש בדרך כלל הרבה ידידים, את הצלחת האנשים העושים מעשים טובים וחושבים מחשבות טובות וחיוביות, ואת יתרון היגיעה והעמל בעולם.

"נחלו פתאים איוולת, וערומים יכתירו דעת" - האנשים התמימים, שמקבלים כל דבר כמובן מאליו, מבלי לבודקו לאשורו, הם אוחזים בחוסר חכמתם כאדם בנחלתו, כאילו קיבלוה בירושה. לעומתם, הפיקחים - שיש להם כבר ניסיון, סופם שיתעטרו בכתר דעת וחכמה. הפיקחים לא מקבלים כל דבר כמובן מאליו, אלא בוחנים, חושבים ובודקים.

"שחו רעים לפני טובים, ורשעים על שערי צדיק" - הרעים שלא חשבו לפני מה שעשו, יהיו כפופים לפני הנוהגים בטוב. הדבר בא לידי ביטוי מעשי בכך שהרשעים יסבבו על שערי בית הצשיקים לבקש אוכל. הפתאים - התמימים - יבינו בדרך הקשה, לאחר מעשה, שיש לחשוב ולפקוח עיניים  כדי להבין מה עושים ולא להגיע עד פת לחם.

"גם לרעהו ישנא רש, ואוהבי עשיר רבים" - אפילו לחברו הקרוב אליו יהיה האיש דל האמצעים שנוא. זה בגלל מצבו הכלכלי הירוד, שגורם לו להיות למשא ולמעמסה על קרוביו ומשום שרואים בו איש לא יוצלח. לעומתו, ידיד העשיר הם רבים כי הם מצפים לחסדיו ולעזרתו. זוהי, לדאבוננו, המציאות הקיימת - שאנשים יוצרים קשרים בגלל שיקולי כדאיות ורווחיות ולא בגלל אהבת אמת.

"בז לרעהו חוטא, ומחונן ענווים אשריו" - מי שבז ומזלזל בחברו בגלל שהוא דל אמצעים, הוא חוטא לה' שגזר עליו להיות עני. לעומתו, מבורך בברכת ה' זה שחונך ומרחם, תומך ועוזר לעניים שבלשון נקיה הם ענווים - המנסים שלא להבליט מצבם. אדם זה שעוזר לעניים מתוך שהוא מסביר להם פנים, מקיים את מצוות ה', כפי שנאמר: "וכי ימוך אחיך...והחזקת בו" (ויקרא כ"ה/לה') כלומר: אם תראה עני בקרבתך, תתמוך בו ותסייע לו.

"הלא יתעו חורשי רע, וחסד ואמת חורשי טוב" - כידוע, לפי טבעו של עולם רק מי שחושב בלבו מחשבות טובות וחיוביות זוכה לטוב, וכל מי שזומם מחשבות רעות ושליליות ילך לאיבוד ויכשל במזימתו. מי שחושב ומתכנן דברים טובים וחיוביים הוא מצליח להשיג וליצור חסד ואמת.

"בכל עצב יהיה מותר, ודבר שפתיים אך למחסור" - בכל טורח, יגיעה ומאמץ יש יתרון ומעלה לעושהו. אולם, מי שמרבה לפטפט בשפתיו, במקום לעשות, יש לו חיסרון גדול ומשמעותי.

מסקנה:

יש לפקוח עיניים, להתבונן ולחשוב בדעת ובתבונה, ולעשות מעשים טובים של צדק ויושר. עלינו לשאוף להיות אמיתיים וחברים טובים, שלא על מנת לקבל פרס (כמצוין בפרקי אבות א'/ג'). טוב מביא לטוב ועל כן עלינו להשתדל ולעשות מעשים טובים ולחשוב רק טוב מתוך אמת וצדק. העמל והיגיעה גורמים לאדם להעריך ולהוקיר את מה שהצליח להשיג ביגיע כפיו, מאשר אם הדבר היה ניתן לו חינם אין כסף וללא כל מאמץ.

www.h-y1.fav.co.il