מס' צפיות - 832
דירוג ממוצע -
סונטת קרויצר / גשר - ביקורת
מאת: אלעד נעים 08/01/11 (13:36)

כאשר הרומן "סונטת קרויצר" שכתב לב טולסטוי התפרסם ברוסיה בשלהי המאה ה- 19, הוא הצליח לעורר לא מעט ביקורת וחילוקי דעות, היות שאפיינו אותו תפיסות עולם מהפכניות למדיי. בדומה לרומן "אנה קרנינה" שגם אותו כתב טולסטוי, גם כאן התמקד במיניות ובתשוקה בלתי נשלטת של האדם, אולם ב"סונטת קרויצר" מסופרת העלילה דרך נקודת מבטו של הגבר הנבגד ולא דרך נקודת מבטה של האישה הבוגדת. מכל מקום, טולסטוי הרבה לעסוק במוסד הנישואין הכובל, ובחן את מוסריותו של האדם בצמתים מרכזיים בחיי הנישואין, תוך שהוא מאפשר לקורא להביט על מסתרי נפשו של האדם. בימים אלו עולה ההצגה "סונטת קרויצר" בתיאטרון גשר ע"פ עיבוד למחזה של ננסי האריס, ונדמה כי מדובר בהצגת רפרטואר קלאסית עבור התיאטרון.

 

עלילת ההצגה מתרחשת בקרון רכבת, בו מתאר בעל נבגד את סיפור מערכת היחסים שניהל עם אישתו - מהיום שבו הכירו זה את זה, דרך החתונה, חיי הנישואין המשותפים, ועד ליום שבו אישתו בגדה בו עם חברו המוסיקאי, ולכן רצח אותה בסכין. שמו של הרומן "סונטת קרויצר" לקוח מיצירתו של בטהובן - הסונטה לפסנתר ולכינור מספר 9, אותה הגיבור שומע בראשו בכל פעם שחושב על אישתו בוגדת בו.

 

יבגני אריה יצר הצגת יחיד מרשימה, תוך שהוא מוצא פתרונות מתאימים לעירור העניין ושמירה על המתח בהצגה על אף שמדובר בהצגת יחיד, שבה השחקן נושא את כובד המשקל על כתפיו. אריה עיצב באופן מיטבי את הבמה בסיועו של מיכאל קרמנקו, שהיה אחראי לעיצוב התפאורה והתלבושות. צומת מסילות הברזל מרמז באופן סמלי על פרשת הדרכים בפניה ניצב ואסילי פוזדנישב, גיבור המחזה, וקרון הרכבת החשוף והנייד מאפשר מבט לתוך נפשו ולתוך מחשבותיו. בנוסף לכך, התווספו להצגה הקרנות על גבי מסך וידאו בעריכתו ובבימויו של מיכאל קרמנקו, אשר גם תיאר היטב את תנועת הרכבת וגם הוסיף את דמויות המשנה שפניהן אינם גלויים, אלא רק חלק מאיבריהם, והדבר הוסיף לסיפור מסתורין ואפלה, כיאה לסיפורו של רוצח. בנוסף לכך, אמיר ברנר ולכסנדר סיקירין עיצבו תאורה מצוינת ומדויקת, אשר התאימה במיוחד למצבים הרגשיים בהם שרויה הדמות, והמוסיקה שערך אבי בנימין, שחלקה הגדול נסמך על היצירה "סונטת קרויצר" של בטהובן, הייתה נהדרת והעצימה את קנאתו העיוורת של פוזדנישב. יצוין, כי התרגום של רועי חן היה טוב, והוא בהיר וקולח, וסייעה לכך הדרכת השפה והדיבור של אסי אשד. ובכל זאת, מעבר לכך שמדובר ביצירה קלאסית של אחד מגדולי הסופרים הרוסיים בכל הזמנים, מדובר בסיפור בנאלי למדיי, ואין בו דבר חדש, מה גם שאין מדובר ברצח נתעב ופסיכופטי, אלא במעשה רצח פשוט למדיי.

 

משה איבגי כבר שנים נחשב לאחד מהשחקנים הבולטים בישראל, ואין ספק שהעובדה שהוא מצליח לשמר עניין בקרב הקהל לאורך הצגה שאורכה כשעה וחצי, אינו דבר מובן מאליו. איבגי מצליח להיכנס היטב לתוך דמותו של הבעל הנבגד ואחוז הקנאה המטורפת והבלתי נשלטת, ובעצם הוידוי בפני זרים כביכול בקרון הרכבת הציבורי יש מרכיב הזוי ואבסורדי. יכולתו של איבגי לספר סיפור שהתרחש בעבר ולהפוך אותו למפגן תיאטרלי ומשחקי בהחלט ראויה לציון ולהערכה, ובהחלט בהצגה מסוג זה ניתן להתבונן בכישרונו של שחקן דרמטי שצריך למלא את הבמה בנוכחותו.

 

 

סיכום : מומלץ לאוהבי דרמות רוסיות קלאסיות.

הכותב הוא יועץ תיירות ויועץ עסקי.

 

רוצים לפרסם את דעותכם ב"פרשן"? גם אתם יכולים! לחצו כאן

 

גולשים יקרים, הכותבים באתר משקיעים מזמנם בשבילכם, בואו ניתן להם תגובה! כתבו למטה (בנימוס) את דעתכם.

דרג מאמר:          
תגובות למאמר זה לא התקבלו תגובות לקריאת כל התגובות ברצף
אין תגובות למאמר