מס' צפיות - 2214
דירוג ממוצע -
נדל"ן / בית ליסין (פותחים במה 11) - ביקורת
מאת: אלעד נעים 29/08/10 (12:44)

שוק הנדל"ן בישראל תופס כותרות מרכזיות בעיתונים ובטלוויזיה, ונדמה כי ההאטה בכלכלה העולמית לא הביאה לשינוי כלשהו במחירי הדיור. לא בכדי דירות קטנטנות נמכרות ומושכרות במחירים מרקיעי שחקים ובלבד שהן נמצאות בתל אביב ובכלל במרכז הארץ, אולם גם בערים האחרות הפך המעמד הבינוני ומטה לנפגע המרכזי מכך. גם החלום הישראלי להתעשר במהירות ממשיך ללוות רבים מאיתנו בתקווה שיום אחד זה יקרה גם לנו, ומנגד החלום לבנות בית פרטי נותר עבור רבים בגדר משאלת לב. אין ספק, שבישראל של היום שבה השטחים לבנייה הולכים ומצטמצמים לצד האוכלוסייה הגדלה, ובמקביל הרצון להרוס מבנים ישנים לטובת בנייה של רבי קומות, העיסוק בנושא חשוב ואקטואלי. ומעבר לנדל"ן, הקשר בין בית לבין משפחה הינו הדוק, ולא בכדי משפחות רבות מפרקות על רקע ירושות וחלוקת רכוש, ובבוא העת הדבר כולל התחשבנויות אישיות וארוכות שנים.

 

המחזה נדל"ן שנכתב ע"י רוני קובן הועלה לפני שנה בפסטיבל "פותחים במה 10" בקריאה מבוימת, וזכה במלגת פיתוח, ובשנה האחרונה אף הועלה במסגרת פסטיבל שוק המחזות בהיידלברג בגרמניה, וזכה במלגת פיתוח נוספת. בפסטיבל "פותחים במה" הנוכחי הועלה המחזה בהפקה מלאה. עד כה התמקד רוני קובן בעיתונאות ובטלוויזיה, ובין השאר ביים את התוכנית "עובדה", הגיש תוכניות בערוץ 8 ובגלי צה"ל, וכן יצר סרטי קולנוע דוקומנטריים. יצוין, כי המחזה שכתב קובן הוגדר כדרמה משפחתית פיוטית, אולם מרכיביה הקומיים רבים. מדובר במחזה שהוא אקטואלי לימינו, וכולל לא מעט ציטטות מהעיתונות ומשגרת החיים של ימינו, ועל כן סביר להניח שמעבר להצגתו בתקופה הקרובה, ערכו במישור הזמן יהפוך ללא רלוונטי בהדרגה. יתר על כן, נראה כי המחזה מכיל מספר מרכיבים שמאפיינים את המציאות בשנות התשעים, שלא אציין אותם על מנת לא לפגום בהתפתחות ההצגה עבור אלו שטרם צפו בו. עוד יצוין, כי בימים אלו מוצגת בתיאטרון חיפה ההצגה "הדודה של מנש" ע"פ מחזה של אילן חצור, אשר מתאפיין בקווים דומים.

 

בטי, אם המשפחה אשר גוססת מסרטן, היא בעלת בית בלב נווה צדק, אותו אמורים לרשת שני בניה, אבי ויונתן. יחד עם זאת, אבי, איש העסקים הכושל, מעוניין לבנות על האדמה בניין רב קומות ואימו מסרבת בתוקף, ואילו אחיו, יונתן, מתגורר בשיקגו. ד"ר סעיד, אונקולוג ערבי, מטפל בבטי דרך קבע, בעוד שהיא נמנעת מלהגיע לבית חולים, אלא מעוניינת למות בביתה. מאחר שבטי שוקעת בתרדמת, יונתן חוזר ארצה, והדבר מעורר מתחים בינו לבין אחיו על רקע השאלה למי תוריש האם את ביתה.

 

גילי אמיתי ביים הצגה קצבית, קולחת ומהנה, כאשר לרשותו צוות שחקנים מקצועי, ומצפייה בהצגות קודמות שביים, ניתן לומר בבירור שהוא יודע לבנות את השיאים הקומיים במדויק, ושורות המחץ של הדמויות נותרות עם הצופים גם לאחר ההצגה. בנוסף לכך, בכל הקשור לעולם הנדל"ן נדמה כי מדובר בסאטירה של ממש, אשר נושאת ביקורת חברתית נוקבת, ומציגה את התפיסה של הוותיקים שנאחזו בקרקע ובנו עליה בית, לעומת התפיסה המאפיינת את הדור הנוכחי ואת העולם המודרני הנוגעת למירוץ אחר הכסף והממון. לטעמי, בכל הקשור לדרמה משפחתית, ההתרחשויות צפויות למדיי, וקשה למצוא שם מצבים נוגעים ללב.

 

התפאורה שעיצב ניב מנור הייתה מעניינת, כאשר בולטת במיוחד הצנרת ורשת החשמל המסמלים את יסודות הבית, וחילקה את הבמה לשלושה אזורים - חדרה של הסבתא, המטבח והספסל מחוץ לבית. המעברים בין חלקי הבית השונים היו זורמים וטבעיים בזכות התאורה המוצלחת שעיצב דולב ציגל והמוסיקה של אפי שושני. כמו כן, דפנה פרץ עיצבה תלבושות יפות שהתאימו על פי רוב לדמויות השונות, פרט לכך שעם חליפה מחויטת נהוג גם לחגור חגורה.

 

רבקה גור בתפקיד בטי, אם המשפחה, הייתה נהדרת, וזהו סוג התפקידים אשר מתאימים לה כמו כפפה ליד. היא נכנסה לנעליה של הדמות בטבעיות, וברור לחלוטין שמדובר בשחקנית מנוסה ומקצועית במיוחד, אשר יודעת לזהות היטב את תגובות הקהל לכל שורה ושורה מהטקסט שלה. היא מצליחה להביא לידי ביטוי ציניות, שתלטנות ועמידה על דעתה, ולמעשה היא אחראית לשיאים קומיים רבים במחזה.

 

יורם טולדנו בתפקיד אבי, הבן הבכור, היה מצוין, ומביא לידי ביטוי איתנות לצד פחד, והוא מציג התנהגות נואשת, לפיה מוכן לעשות הכל על מנת לצאת מהבוץ אליו נקלע. לצדו, יעל הדר בתפקיד ירדנה, אשתו, הייתה טובה מאוד, והפגינה את תכונותיה השליליות של הדמות ביתר שאת כמי שלא תהסס לזייף מסמכים, והיא מעלה את התהיה האם מדובר בדאגה למשפחתה או ברצונה להיות עתירת ממון. שניהם אינם יכולים לזכות בתואר "הורי השנה", שכן יחסיהם עם ילדיהם מנוכרים למדיי, והם רואים את העושר כמטרה ואינם מזהים את הצורך של הילדים שלהם באהבה ובתמיכה על אף הפצרותיהם הגלויות.

 

קובי לבנה בתפקיד יונתן גילם היטב את דמותו של האח המתבודד, אשר בחר להתרחק מהמשפחה על מנת להיות עצמו ולחיות את חייו מבלי להיקלע להטפות של אימו. יחד עם טולדנו הוא יצר מערכת יחסים טעונה בין שני האחים, אשר מונעת מאינטרסים וטומנת בחובה התחשבנויות ישנות ועתידיות. בנוסף, ניסו כאביה בתפקיד ד"ר סעיד עשה עבודה טובה מאוד במיוחד בכל הקשור למערכת היחסים המיוחדת שבנה עם בטי. ניכר כי השניים רוחשים זה לזה כבוד הדדי על אף ההקנטות ההדדיות.

 

אפרת ליפשיץ בתפקיד מאיה, בתם של אבי ושל ירדנה, מצליחה ליצור כמה רגעים נוגעים ללב במאבק ההתבגרות שלה, אולם לצדה, מיכאל הנגבי בתפקיד רוני, אחיה, לא הצליח למצות את התפקיד לטעמי, וקשה לראות בתפקיד משחק של ממש, כי אם את אישיותו המוכרת של הנגבי.

 

דבי יבלונקה בתפקיד בטי הצעירה וחייקה מלכה בתפקיד אהרון, בעלה, עשו עבודה טובה מאוד, והביאו לידי ביטוי את המציאות של אותם ימים, אשר הייתה שונה לחלוטין מהמציאות של ימינו. ובכל זאת, אולי אפילו דומה, והדבר מובא לידי ביטוי במחזה. כמו כן, יבלונקה מפגינה במשחקה אישיות שונה לחלוטין מזו שמפגינה גור, והדבר משקף בהצלחה רבה את השינוי שעברו הדורות עם הזמן.

 

 

סיכום : הצגה מהנה וקצבית בהשתתפותם של שחקנים מצוינים.

הכותב הוא יועץ תיירות ויועץ עסקי.

 

רוצים לפרסם את דעותכם ב"פרשן"? גם אתם יכולים! לחצו כאן

 

גולשים יקרים, הכותבים באתר משקיעים מזמנם בשבילכם, בואו ניתן להם תגובה! כתבו למטה (בנימוס) את דעתכם.

דרג מאמר:          
תגובות למאמר זה לא התקבלו תגובות לקריאת כל התגובות ברצף
אין תגובות למאמר