מס' צפיות - 3044
דירוג ממוצע -
ארוחה עם אידיוט / הבימה, קרן אור הפקות ובימות - ביקורת
מאת: אלעד נעים 10/07/10 (15:05)

ההצגה "ארוחה עם אידיוט", אשר עולה בימים אלו בתיאטרון הבימה, מבוססת על מחזה מצליח מאת המחזאי הצרפתי פרנסיס וובר, אותו עיבד וובר בשנת 1999 גם לסרט קולנוע בהפקתו ובבימויו, ואף זכה לשש מועמדויות שונות לפרסי סזאר, מהן זכה בפרסים עבור השחקן הטוב ביותר, שחקן המשנה הטוב ביותר והתסריט הטוב ביותר. המחזה עוסק בשאלות מה הופך אדם לאידיוט כל שכן לאידיוט מושלם? האם תחביבים מוזרים שרכש לעצמו, התלהבות בנושאים שהחברה אינה מוצאת בהם עניין, או שמא היעדר היכולת להיות רגיש לצרכיה של בת הזוג? שאלות אלו ואחרות עולות במסגרת קומדיה שחורה משעשעת שמותירה לא מעט חומר למחשבה לגבי פניה של החברה המודרנית.

 

פייר ברושאן הוא מוציא לאור פריזאי, אשר נפגש עם מספר חברים אחת לשבוע, וכל אחד מהמוזמנים אליה מביא עמו אידיוט תורן, ובמשך הארוחה הם שמים אותו ללעג. אחד מחברים "ציידי האידיוטים" פוגש ברכבת את פרנסואה פיניון, אשר עובד במס הכנסה, והוא נרגש מעצם ההזדמנות להגיע לארוחה בחברת מוציא לאור מצליח. יחד עם זאת, בערב בו אמורה להתקיים הארוחה התוכניות משתבשות ולפייר נתפס הגב, אישתו מחליטה לעזוב אותו בטענה שהוא חסר לב, והוא נותר בדירתו בחברת פרנסואה, ובין הניסיונות להיפטר ממנו הוא גם מנסה להחזיר אליו את אישתו.

 

הבמאי משה קפטן לרוב אינו מביים קומדיות, אולם הוא הצליח ליצור הצגה משעשעת, מהנה ומבדרת במיוחד, שכמעט ואין בה רגעים משעממים. ההישג הגדול שלו לדעתי הינו בעבודה מדויקת עם השחקנים למיצוי מלא של משפטי המחץ, אך בעיקר בכך שהשתמש בכישרונו של יעקב כהן בצורה הנכונה עבור ההצגה, ונמנע מלהפוך אותה למופע בידור זול ומביך דוגמת ההצגה "הזוג המוזר" בה משתתף כהן במקביל לצדו של אלי יצפאן. יר על כן, מעבר לפן הקומי, קפטן מצליח ליצוק לתוך ההתרחשות את ההקשר לחייהם של הצופים, ומעורר מחשבה לגבי מיהו האידיוט במחזה ובכלל, והיפוך היוצרות מובא לידי ביטוי באופן מיטבי. יחד עם זאת, יצוין, כי במחזות מסוג זה, אשר יש להם זיהוי תרבותי ותקופתי באופן מובהק, היה מקום למצוא עיבוד שמשתלב יותר עם המציאות העכשווית. לאורך כל ההצגה ישנן התקשרויות למספרי טלפון שונים, כולם מספרי טלפון של בתים, דבר שאינו רלוונטי כלל בעידן הטלפונים הניידים, ושימוש זה התאים יותר לתקופה של סוף המאה העשרים, בעידן שבו טרם כל אדם החזיק בטלפון נייד. גם בנוסח העברי של יוסף אל-דרור יש מעט טעם לפגם לדעתי, מפני שלמשל, דו המשמעות הנוגע לשמה של הפילגש של פייר - מרלן חוצ'לו שמתבלבל עם "אחות שלו", אמנם משיג את תוצאת התרגום הרצויה, אך אינו משתלב בשמירה על המאפיינים התרבותיים של ההצגה, הנוגעים למקום ההתרחשות - פריז.

 

התפאורה הנאה במיוחד שעיצב ערן עצמון תיארה דירה שעוצבה בקפידה עם יצירות אומנות שמעטרות את הקירות, וזהו לחלוטין עיצוב בן ימינו או מתאים לשנים האחרונות. יחד עם זאת, כאמור, הדבר אינו משתלב עם ההתקשרויות למספרי הטלפון בבתיהן של הדמויות השונות, וכאן הפער היה משמעותי. התלבושות שעיצבה ילנה קלריך התאימו היטב לדמויות השונות ולאופיין, וסייעו בהמחשת הפן הקריקטוריסטי של חלקן. כמו כן, התאורה שעיצב מאיר אלון הייתה טובה, והמוסיקה המוצלחת של אריק אביגדור סייעה רבות במעברים בין התמונות השונות, ובמיוחד תרמה להעצמת המצבים הקומיים במחזה, אם כי בעיניי המוסיקה בפתיחת ההצגה הייתה ארוכה מדי.

 

רמי הויברגר בתפקיד פייר ברושאן היה מצוין, ואין ספק כי הויברגר הוא שחקן שממצה היטב את יכולותיו כאשר מביימים אותו, והוא אינו מביים את עצמו. הוא נכנס היטב לנעליו של העסקן האמיד, אשר באופן אירוני הוא גם מוציא לאור, וממחיש את ההנאה שלו מעצם השיחה עם מי שהוא רואה בו אידיוט מושלם. דווקא מתוך השינויים בחייו האישיים ומהשתלשלות אשר גובלת בפארסה של ממש, הוא מצליח להגיע לתובנות לגבי הדברים החשובים לו בחייו. כמו כן, הויברגר שמר על שפת גוף עקבית שהתאימה לגבו התפוס, ובנוסף לכך יצר אינטונציה צינית ומתנשאת מתאימה בקולו.

 

מזה זמן רב שלא נהניתי ממשחקו של יעקב כהן כפי שנהניתי ממנו בהצגה זו, אולם בתפקיד פרנסואה פיניון הוא מגלם דמות אשר תפורה למידותיו וליכולותיו הקומיות, והוא מביא את צדדיה השונים באופן ראוי לציון. ככל הנראה, כל אחד היה מוצא בדמותו של פיניון אידיוט מושלם - אדם שלא מפסיק לדבר על דגמים שהוא בונה מגפרורים, וכהן המחיש זאת היטב באמצעות הדיבור הנלהב והקולח. זאת ועוד, הוא גם הביא לידי ביטוי את העובדה שפיניון הוא אדם טוב לב, מוכן לסייע למי שהוא רואה בו חבר, וכן את העובדה שהוא מלא בכוונות טובות, אולם עקב כך שהוא "אידיוט" אינו מצליח לרוב לממשן.

 

לצדם, שלושה שחקנים עושים עבודה נפלאה : אמנון וולף בתפקיד ג'וסט לבלאן, חברו הטוב של פייר, אשר ניתק עמו את הקשרים בעקבות נישואיו של פייר לחברתו של ג'וסט, עמד אמנם לצדו של פייר בעת צרה, אולם ניכר שהוא נהנה מההסתבכות ; ריקי בליך בתפקיד מרלן חוצ'לו, הפילגש של פייר, המחישה היטב את אישיותה הצבעונית של מרלן ; שמעון כהן בתפקיד לוסיין שבל, חברו הטוב של פיניון, שמשמש כפקיד בכיר במס הכנסה, הביא לידי ביטוי את אופיו הדקדקני ואת חדות האבחנה שלו כמו גם את מעטפת אישיותו הקשוחה למול פגיעותו.

 

יחד עם זאת, יעל צפריר בתפקיד כריסטין, אישתו של פייר, בעיניי אינה שחקנית, ועל כן קשה לומר שהיא מגלמת דמות של ממש. המשחק שלה מאולץ מאוד, והיא אינה מצטיירת כאישה שזה עתה החליטה לעזוב את בעלה. כמו כן, משתתף בהצגה אורי הוכמן בתפקיד ד"ר סורבי.

 

 

סיכום : למרות הבעיות שזיהיתי, צחקתי לא מעט בזכות כהן והויברגר. מומלץ בחום!

הכותב הוא יועץ תיירות ויועץ עסקי.

 

רוצים לפרסם את דעותכם ב"פרשן"? גם אתם יכולים! לחצו כאן

 

גולשים יקרים, הכותבים באתר משקיעים מזמנם בשבילכם, בואו ניתן להם תגובה! כתבו למטה (בנימוס) את דעתכם.

דרג מאמר:          
תגובות למאמר זה התקבלו 2 תגובות לקריאת כל התגובות ברצף
1.
חבל על הזמן..במובן הראשוני של הביטוי
אפרת 08.08.10 (17:32)
2.
טעות בידיך
אילן 11.10.10 (13:31)