בתאריך 9.2.10 פסקה השופטת נילי מימון מביהמ"ש לענייני משפחה בירושלים בתיק שעיקרו מחלוקת בשאלת חלוקת נכסי מוניטין וקריירה. פסק הדין המעמיק והמקיף דן ארוכות בשאלת אופן החלוקה הראוי של נכסי קריירה, התפתחות ההלכה המשפטית בנושא והשפעת התיקון הרביעי לחוק יחסי ממון בנושא.

 

מאת: עו"ד אירית רייכמן

 

התפתחות ההלכה

 

את פסק דינה המכונן בנושא נכסי קריירה פותחת השופטת בסקירה היסטורית של נושא המוניטין האישי כנס בר איזון בין בני זוג.

 

היא מתארת כי בעבר, דחו בתי המשפט תביעות רבות להכרה במוניטין אישי היות וראו במוניטין כחלק בלתי נפרד מכישורי האדם, כמכלול תכונות שאינן מהוות נכס ולא ניתנות לחלוקה, בתי המשפט טענו שבן הזוג נהנה מקידומו של בן זוגו במשך ימי הנישואין וכי בעת הפירוד אין להעמיד את כישורי האדם למכירה. בהמשך, הכירו במוניטין כנכס בר איזון רק בנסיבות בהן נוצר אי-שוויון זועק היוצר פגיעה קשה באחד מבני הזוג, תוך הוכחת הקרבתו של בן הזוג החלש כלכלית לפיתוח קריירה אישית והתקדמות מקצועית של בן זוגו.

 

לאחרונה, חלה תפנית בהתייחסות בתי המשפט לנושא זכויות בני זוג במוניטין האישי של בני זוגם. בית המשפט העליון קבע שכושר השתכרות הוא נכס ויצירתו תלויה לא מעט בתרומת משאבים מצד בן הזוג האחר, משכך, אין זה סביר לומר שבן זוג אחד הסכים לוותר מעצמו ולסייע בפיתוח כושר ההשתכרות של בן הזוג האחר, מבלי שהובטח לו ליהנות מכך במקרה של גירושין (בע"מ 4623/04 פלוני נ' פלונית). במקרה אחר קבע השופט רובינשטיין שכעיקרון יש להתחשב במוניטין האישי לצורך חלוקת הנכסים בין בני הזוג. הוא הוסיף כי אין בקושי של הערכת שווי המוניטין כדי להוציא נכסי קריירה מחוץ לגדרי האיזון או השיתוף (בע"מ 5879/04 פלוני נ' פלונית).

 

טיבו של המוניטין

 

יש הרואים במוניטין נכס ככל הנכסים אולם פסיקות בית המשפט העליון הצביעו על כך שלא אלו הם פני הדברים והכרה במוניטין- כושר השתכרות תבוא רק כאשר יש מסה קריטית המצביעה על מוניטין שנצבר או על הקרבה וויתור קיצוני מצד אחד מבני הזוג. השופטת מימון מנתחת את ההלכה המשפטית הקיימת וקובעת כי נראה שבסופו של יום, המוניטין וכושר ההשתכרות נתפסים כפיצוי עבור תרומת בן הזוג לפיתוח הקריירה ומשקפים תפיסה של צדק חלוקתי שימנע קיפוח כלכלי של אחד מבני הזוג בסיום הנישואים.

 

אם המוניטין היה נתפס כנכס לכל דבר היה הוא מחולק בחלקים שווים בין בני הזוג בכל פירוד באשר הוא, אך לא כך הדבר. נכסי הקריירה נחלקים רק בהתקיים מסה קריטית וגם אז, ע"פ אומדן ולא בחלקים שווים.

 

התיקון לחוק יחסי ממון קובע כי המוניטין האישי וכושר ההשתכרות אינן נכס ספציפי בר איזון, אלא שיקול בידי ביהמ"ש המצדיק סטייה מחלוקה שווה של נכסי האיזון. כלומר, גם המחוקק לא רואה בכושר השתכרות עתידי כנכס מנכסי האיזון.

 

פרשנות אחרת

 

השופטת  מימון מציעה פרשנות אחרת לסעיפים 5, 8(2). היא מציעה לראות במושג "נכסים עתידיים" כמושג הכולל בונוסים עתידיים הנובעים מעבודה שטרם נעשתה או כספים שיגיעו בעתיד הנובעים מהשקעה במהלך הנישואין כמו לימודים או רכישת מקצוע אשר טרם נסתיימה עד מועד פקיעת הנישואין. גם כושר השתכרות שנרכש טרם הנישואין אינו נכס בר איזון.

 

היא מציעה להבחין בין המושגים ולראות בנכסים עתידיים כמי שלא נכללים תחת סעיף 5 כנכס בר איזון. לעומתם, כושר השתכרות שנרכש בתקופת הנישואין, מוניטין אישי שצמח בתקופת הנישואין ונכסים שונים שנצברו בתקופת הנישואין כן יכללו בסעיף 5 לחוק כנכסים ברי איזון. בנכסים העתידיים ובכושר ההשתכרות העתידי ניתן יהיה להתחשב במסגרת סעיף 8(2).

 

מן הכלל אל הפרט

 

במקרה הנדון, למרות שמבחינת רכישת השכלה ותפקיד במקום עבודה יש שוויון בין בני הזוג, מבחינת קידום ופיתוח הקריירה האישה מוגבלת יותר ואינה יכולה לפתח קריירה כפי שיכול האיש וזאת היות והיא המטפלת העיקרית בילדים. בנוסף, בפועל, האיש משתכר כמעט פי 3 מהאישה וכך צפוי להיות גם בעתיד. בכדי להביא לניתוק ביחסי הצדדים פסקה השופטת על תשלום חד פעמי בסך 144,000 ₪ אשר יבטא את ההפרש בהכנסות העתידיות של כל אחד מהצדדים והמגבלה המוטלת על האישה למיצוי כושר השתכרותה נוכח היותה משמורנית ונוכח הפרש גובה ההשתכרות אשר נוצר מהסיבות הנ"ל

 
המאמר התפרסם לראשונה באתר של עו"ד אירית רייכמן