ביום האישה הבינלאומי נהוג להציג מחקרים, לחלק  שושנים לנשים , לקיים כנסים של נשים בעסקים ולמחזר כל שנה את הרשימה של אותן עשר נשים שהגיעו לפיסגה או לפחות קרוב אליה.

 

השנה, בסמיכות ליום האישה, עלה אצלנו לאקרנים הסרט "פרשס" ( בתרגום חופשי "יקרה") שהפיקה אופרה וינפרי.  זהו סיפורה של  נערה שחורה, מהשאול של התחתיות תרתי משמע, שבגיל 16 היא בהריון שני מאבא שלה.

האמא שלה היא גרסה  של שטן מסוג נקבה שמתעללת בה רגישת ופיסית.

העליבות של הקיום של שתיהן מכה בקרביים ולא מרפה. כאב אחרי כאב ואין הפוגה.

 

בצד הזוועה מגלה הסרט רצון עז והרבה חמלה מאנשים טובים באמצע הדרך, שיוצאים מגדרם ועורם כדי לסייע לפרשס..

 

זהו סיפור של תחתית ופיסגה של הצלחה באותה נשימה.

 

הסרט מול המציאות

 

את הסרט, כאמור, הפיקה אופרה וינפרי,  שהסיפור האוטוביוגרפי שלה עצמה  דומה. גם היא באה מעוני, מעבירות אינוס בתוך המשפחה, מסביבה שבה כביכול אין סיכוי... ותראו אותה.  היא אולי האישה הכי משפיעה בארה"ב היום וללא סקי נמנית על העשיריה הראשונה של האנשים המשפיעים בעולם.

 

במקום לנוח על זרי הדפנה , לקנות איזה מטוס פרטי כצעצוע היא עושה ועושה... ולרגע לא שוכחת מאיפה היא באה ומה באמת המטרה של הכסף הרב שצברה.

 

לפני שנתיים היא הכריזה על מבצע ללכידת עברייני מין נמלטים ותרמה רבע מליון דולר מכספה לכל מי שסייע להביא עבריין נמלט כזה  למשפט..

ועוד לפני כן היה הסרט "הצבע ארגמן" שמספר את סיפור ילדותה הקשה.

 

 

סיפור של שתי נשים, ושל הדרך של כולנו

 

הסיפור של פרשס מחד ושל אופרה מאידך מספר לנו את סיפורן של הנשים על כל גווניו: מהתחתית שבה עדיין מצויות נשים בחלקים נרחבים בעולם, ועד לפיסגה שאותה חולקות מעט נשים.  אך יותר מכל - זהו סיפורה של הדרך  שעלינו לעשות .. כל אחת באופן אישי וגם כקהילה.

 

כל אחד מאיתנו יכול לקחת את נקודת הפתיחה ולשים אותה במקומה הראוי -  נקודת פתיחה בלבד, אם אופרה יכלה , אולי גם את, שלא אנסו אותך בתוך המשפחה - יכולה...

 

ובדרך לפיסגה לזכור תמיד תמיד מאיפה באת ולראות שאת יודעת לתת יד ועזרה לנשים שאחרייך ממקום של אמונה אהבה והרבה חמלה.

 

אפשר להתאסף ולמחות, ל דרוש תיקונים בחקיקה, נציגות שווה ואפלייה מתקנת ולייצר רשתות קשרים... והכל חשוב. אבל חשוב יותר להיפרד מגישת ה"למה אי אפשר" ו"למה זה  קשה",  ולעבוד עם מה שיש.

 

כי זו כבר אופרה אחרת.