מאותם החוקים הבלתי כתובים
מאותם הדברים שכולנו חווים
ולא משנה גילך,מינך לבושך או ניחוחך
הזדחל לתרבות חיינו "התור המפורסם"
אולי יש בו מן העבר ואולי מן העתיד
מה שבטוח שאיתנו בהווה-תמיד.
אתה עומד ומחכה לתורך המיוחל
והקראת המספר והנה אתה בר מזל,
יש לך זמן קצוב של הפקידה להקשיב
לפנייתך או תלונתך ואחרי דקה?
היה כלא היה!!!
יש משהו באווירה שמאחד את אותה הזמרה
וזמן ההמתנה ארוך וגדוש חוויות מאותה
דקה.
תמיד ולא משנה הסביבה יהיה מי שלפתע
יגיע "יש לי רק שאלה"..
ויש שמחזיק עולל בזרועותיו ומנגן ל מצפונך
"קשה לעמוד בהמתנה עם תינוק בציפיה"
ויש את הנכים ויש תמיד את הנדחפים
שלפתע יש להם מליון סיפורים.
ואם נעצור ונקדיש לזה רגע של חשיבה
נבין שאותנו מעולם לא שאלו אם אנחנו בכלל
מסכימים לממש את המושג של "תור וציפיה"
אנחנו פשוט משתפי פעולה עם עין עצומה
כי...אולי בעצם אין ברירה????