אליהו שהיה רואה החשבון  ידוע ביקש  ממזכירתו שתכניס את הלקוח הבא, אבל במקום לקוח נכנס חייל במדים, הביט בו אליהו

משהו בחייל היה נראה לו מוכר, "אנחנו מכירים?"

"כן אני הנין של שולה אחותך" ענה החייל שנראה מבוייש במקצת

"בא, שב הכל בסדר בבית?"

החייל הרכין את ראשו "המקרר שלנו ריק, אני בא מהצבא ואין אוכל בבית"

אליהו הניח את העט ונאנח בקול וכאילו חטף מהלומה בבטן, הוא הביט בחייל הצעיר ומחשבותיו נדדו לשנים עברו:

"אליהו אתה חייב לעזור לי, לא קבלתי עדיין את הקצבה והחג מתקרב ואם לא ממך ממי אבקש עזרה?" זו הייתה אחותו

זכרה לברכה, היא עמדה מולו בוכיה ונראתה חסרת אונים "יצחק עוד לא קיבל את המשכורת ממקום עבודתו האחרון ואני נואשת"

אליהו ניגש אליה, חיבק אותה ברכות, הכניס את ידו לכיס ושלף משם כמות של שטרות.

"אחזיר לך בהזדמנות" אמרה אחותו אבל הוא ידע בליבו שאין סיכוי שיראה את הכסף אי פעם, זו לא היית הפעם הראשונה שלוותה

ממנו כסף ובטח גם לא האחרונה. וכך עד שנפלה למשכב ונפטרה עזר אליהו לאחותו ולבני ביתה.

באחד הימים הגיעה בת אחותו להביא לו הזמנה לבר מצוה של בנה, הוא שמח מאוד עד לרגע שפנתה אליו "דוד אליהו אני צריכה את

עזרתך, אני חייבת לעשות לילד בר מצוה שלא יקנא בחבריו ואתה הרי יודע שהקצבה של ביטוח לאומי מגיעה רק בסוף החודש, אני

מבטיחה אחזיר לך בהקדם", זה נשמע לו מוכר וחשב שזה יהיה חד פעמי אבל השנים שבאו הוכיחו לו שהתסריט שהיה לו עם אחותו

חוזר על עצמו עם האחיינית שלו.

שנים לא פגש בה ובמשפחתה והיה שומע סיפורים על ההסתבכות שלה, על דירות  שהחליפה כי צברה חובות, על גירושיה,ליבו

כאב ושמח שאחותו לא בחיים לראות לאן המשיך דור ההמשך שלה.

יום אחד קיבל הזמנה בדואר, האחיינית שלו חיתנה את בנה הבכור ואליהו הרגיש חובה ללכת, רשם צ'ק עם סכום גדול ונסע לארוע,

צרמה לו כל החגיגה הגדולה והראוותנית כשידע שהפרוטה אינה מצויה בכיסה, אבל שתק.

ושוב עברו כמה שנים ואליהו נתקל בנכד של אחותו באיזו מרפאה, החליפו ברכות והמתינו לתור שלהם, מתוך נימוס שאל  אליהו

"תגיד במה אתה עובד"?

" האמת שכרגע אני בין עבודות, עוד לא מצאתי את היעוד שלי

"וממה אתה מתפרנס, אתה הרי נשוי לא?"

"כן ינעאל כל המדינה הזו, קשה למצוא פה עבודה אז אני בינתיים חותם, ידעת שיש לי כבר 2 ילדים?"

"לא," ענה אליהו "אבל שיהיה במזל"

"תגיד דוד אליהו יש עליך כמה מזומנים שאעשה קניות בדרך הבייתה?"

אליהו החסיר פעימה, מהירות הדופק עלתה לו לפתע והוא פנה לבחור הגברתן והחסון שישב לצידו " תגיד, אתה לא מתבייש לבקש

כסף ממני, הרי אני כמעט זר לך"

" האמת שלא דוד, אתה מבין המצב קשה ויש לי חובות רק לא מוצא את עצמי, אז מה אתה אומר תיתן לי כמה לירות?"

אליהו חשב במהירות על כך שאינו פוגש בו כל יום ובטח זה יהיה חד פעמי ונתן לו כסף.

שנים רבות חלפו ואליהו שמע רק שילדיו של נכד  אחותו נישאו וילדו ילדים והוא הזדקן וחי לו בשקט במשרדו,על אף שלא היה

פעיל אהב לרדת למשרד מדי יום.

לפתע שמע קול "דוד אליהו אתה בסדר?", הנין של אחותו רכן מעל השולחן וניער את אליהו בקלות בכתפו, אליהו התעשת הרים את

כ ידו וספר 4 אצבעות ואמר:

אתה דור רביעי של נתמכים מתי זה יגמר?