פרשת "האזינו"

                מתוך עלון "חוויית השבוע" של "החוויה היהודית"

"האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי" (דברים ל"ב/א').

מדרש הספרי יוצר הפרדה בין שמים וארץ ע"י כך שהוא מקטלג את משה רבנו כאדם הקרוב לשמים, לדברים "שמימיים", ורחוק מן הארץ - מהדברים ה"ארציים". כך, שמשום קרבתו אל השמים הוא יוצר עמם קשר של דיבור ישיר - משה בעצם מדבר אל השמים ואילו הארץ, הרחוקה ממשה, איננה שותפה לדיאלוג, אך היא שומעת את דברי משה אל השמים.

מהפרדה זו של המדרש אנו למדים, שכאשר ברצוננו לנהל שיחה עם אדם שהתנהגותו טעונה שיפור, לגבי הצורך לשפר את דרכיו, יש לעשות זאת בעקיפין. אם נפנה אליו ונוכיח אותו ישירות על דרך הנהגתו, הוא עלול להיעלב ולסרב להאזין לדברים ואף גרוע מכך - הוא עלול לפתח רגש של שנאה כלפינו. על כך אמר החכם באדם: "אל תוכח לץ פן ישנאך, הוכח לחכם ויאהבך" (משלי ט'/ח'), כלומר: אם נוכיח אותו בדרך ישירה הוא ירגיש כמו "לץ" וישנא את אומר ואת הנאמר, וכמובן לא יהיה פנוי להאזין לדברים ולהפנימם. אך אם ניתן לו את ההרגשה שאנחנו מעריכים אותו וחושבים שהוא חכם, הוא יגיב בחוכמה ויאזין לדברים באהבה.  דרך נוספת להוכחת אדם על מעשיו היא ע"י השלכת העניין על מישהו אחר, בסיפור או משל על מישהו חכם שעשה מעשה דומה למעשה עליו אנו רוצים להוכיח את האיש שאותו אנו רוצים להוכיח. כך יהיה לו קל יותר להטות אוזן, להקשיב לדברים שהוא שומע ולהפנים אותם בקלות מבלי להרגיש רע, ואף יסיק את המסקנות המתבקשות לגבי עצמו.

לאור האמור לעיל, מובן שהפניה "האזינו השמים" מתייחסת אל האנשים המתעסקים בדברים ש"ברומו של עולם", או אנשים בעלי תפקיד ציבורי, אליהם ניתן לדבר ישירות ולומר להם דברי תוכחה קשים, שהרי הם צריכים להיות פנויים להאזין לדברי ביקורת. זאת, כדי ש"ותשמע הארץ" - שהאנשים המתעסקים כל חייהם בדברים הארציים, הפשוטים, ישמעו את "אמרי פי", את הדברים הקשים שהוטחו באנשים רמי המעלה. דברי התוכחה יתקבלו בלב השומעים בדרך הראויה ואף יובילו אותם למסלול נכון בדרך ההנגה האישית שלהם.        גמר חתימה טובה!                                                                                                       

                                                                                                                דוד דרומר