מס' צפיות - 333
דירוג ממוצע -
נמורולוגיה בפרשה
כי תבוא
מאת: דוד דרומר 03/09/09 (00:38)

משה מצווה את בני ישראל: "כִּי תְכַלֶּה לַעְשֵׂר אֶת כָּל מַעְשַׂר תְּבוּאָתְךָ בַּשָּׁנָה הַשְּׁלִישִׁת שְׁנַת הַמַּעֲשֵׂר וְנָתַתָּה לַלֵּוִי לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה וְאָכְלוּ בִשְׁעָרֶיךָ וְשָׂבֵעוּ" (דברים כ"ו/יב'). מגמת הדברים להלן היא להבהיר את השימוש המיוחד שנעשה במִסְפָּר 10 לצרכי מעשר. למה 1 מתוך 10? מדוע לא מידה אחרת?

לאחר שאברהם אבינו גבר על המלכים, וחילץ את לוט בן אחיו משביו, הוא נפגש עם מלכיצדק מלך שלם, שהיה כהן לאל-עליון. הכהן בירך את אברם, ו'בתמורה' נתן לו אברם מתנה: "וּבָרוּךְ אֵל עֶלְיוֹן אֲשֶׁר מִגֵּן צָרֶיךָ בְּיָדֶךָ וַיִּתֶּן לוֹ מַעֲשֵׂר מִכֹּל" (בראשית י"ד/כ'). ניכר שאברהם לא חיכה לציווי אלוהי כדי לתת מתנה למלך שלם, אלא מתנתו היתה אות תודה על הברכה, מעשר מכל אשר לקח מן המלכים. כיוצא בכך, יעקב אבינו עזב את באר-שבע ובדרך חלם על סולם אשר בראשו ה', והוא מבטיח לה' בלשון נדר: "וְכֹל אֲשֶׁר תִּתֶּן לִי עַשֵּׂר אֲעַשְּׂרֶנּוּ לָךְ" (בראשית כ"ח/כב'). שוב ניכרת תופעה זו של מתנה לאות תודה, ושוב ניכרת העובדה כי מתנה זו עשויה בשיעור קבוע של עשירית מהרכוש. ברור, אם כך, שציוויו של משה רבנו על מתן מעשר לה' אינו חידוש שלו אלא היה זה מנהג עתיק לכבד את המלך במעשר, ומלך מלכי המלכים - על אחת כמה וכמה.

מדוע נקטה התורה במעשר, עשירית הרכוש, ולא במִסְפָּר אחר, נניח שביעית? דומה כי הטעם לכך נובע מסיבה מעשית: פשטות. בימינו יש מס-ערך-מוסף בן 16.5% וקשה לחשב אותו. לעומת זאת, כאשר נותנים מעשר, קל לבצע הוראה זו. דוגמה לכך ניתן להביא ממעשר-בהמה: "וְכָל מַעְשַׂר בָּקָר וָצֹאן כֹּל אֲשֶׁר יַעֲבֹר תַּחַת הַשָּׁבֶט הָעֲשִׂירִי יִהְיֶה קֹּדֶשׁ לַה'' (ויקרא כ"ז/לב'). כלומר: כל בהמה עשירית מסומנת כמעשר, וכך מבדילים בקלות בין הכבשים הנותרים בידי המגדל לבין הכבשים הניתנים לה'.

בימינו, כאשר כל חישובי המס נעשים באמצעי-מיחשוב, אין זה משנה אם קל או קשה לבצע את חישובי המס. מעניין לציין כי לאחר המהפכה הצרפתית סברו המהפכנים כי יש לפשט את המידות, והם אימצו את הרעיון העשרוני והפשטות הכרוכה בו (הם תיקנו קילומטר במקום מַייל; קילוגרם במקום פאונד; מעלות צלזיוס במקום פרנהייט). בדרך דומה המציאו המתקנים שבוע בן 10 ימים, הכל בשם הפשטות, ואין לך פשוט מ- 10. לאחר תקופה קצרה נוכחו המתקנים כי שבוע בן 10 ימים אינו נוח, ושבו לשבוע בן 7 ימים.

 

כללו של דבר, מיסוי של עשירית נוח לחישוב, וכך היה מקובל בעולם העתיק.

בית-אל)

  

 

הכותב הוא מנהל "אורי עוז הפקות"- מיזמים חינוכיים,קשרי קהילה ומשימות לאומיות. חבר בעמותות "רוח טובה" ו"החוויה היהודית",מנהל אתר אינטרנט בשם "תורה" כתובת האתר:www.torah.in/he1

 

רוצים לפרסם את דעותכם ב"פרשן"? גם אתם יכולים! לחצו כאן

 

גולשים יקרים, הכותבים באתר משקיעים מזמנם בשבילכם, בואו ניתן להם תגובה! כתבו למטה (בנימוס) את דעתכם.

דרג מאמר:          
תגובות למאמר זה לא התקבלו תגובות לקריאת כל התגובות ברצף
אין תגובות למאמר