לפני שבועיים שודרה כתבת תחקיר בערוץ 10 עם הנתון המזעזע על פיו - אחד מכל 4 ילדים  סובל מעודף משקל חולני. חלקם בוחרים בפיתרקון "הקל" - ניתוח לקיצור קיבה - אחד מהניתוחים הפופולריים היום בישראל ובעולם. ראיתי את הסרט, התבוננתי בילדים והקשבתי להם, להורים הדואגים, הקשבתי לרופא המנתח. והיום יותר מתמיד ברור לי שהולכים לפיתרון הקל והזול יחסית.

כשפונים אליי בסוגיה של הרזיה ללא דיאטה לילדים, התשובה הספונטנית שלי הייתה שאני לא מטפלת בילדים עם עודף משקל, כי הבעיה היא אצל ההורים. או במילים אחרות ההורים הם אלה הזקוקים לטיפול. נכון, לא קל להיות בעודף משקל בכל גיל, אך לילדים קשה כפל כפליים. מאד קשה לרדת במשקל, אך לילדים קשה כפל כפליים.

אבל בעצם מי עוזר לנו להיות בעודף משקל??? מי קונה את מוצרי המזון ומביא אותם הביתה? ממי למדו אותם ילדים הרגלי אכילה? נכון - ההורים!

הכל מתחיל אצל ההורים

מה התפיסה הכללית של הציבור לגבי אוכל? שזה תענוג, שזו אחת ההנאות הגדולות של החיים. יותר מזה, אחת הדעות הרווחות בציבור היא שאסור לנו להגביל באוכל. קודם כל אוכל.

האם שמתם לב שאחוז גבוה מבין ההורים לילדים בעודף משקל נמצאים בעודף משקל? אצל רובם הרגלי תזונה נכונה ובריאה רחוקים מהם. כושר גופני? לא בא בחשבון. שימו לב כי בכתבה שתי  אמהות מתוך השלוש עברו בעצמן ניתוח לקיצור קיבה. ובאחת המשפחות עוד שתי אחיות עברו את אותו ניתוח! וזה פעמון אזעקה לכולנו.

משהו בתפיסה החברתית שלנו בנושא הרגלי אכילה "דפוק". בנושא החשיבות שאנו מייחסים לאוכל, בכל מה שקשור ב"טעים", אי אפשר לומר לילד לא! את כל התפיסות שקשורות בנושא עלינו לשנות כחברה וכהורים.
למען האמת עלינו להיות כנים עם עצמנו. אנחנו לא אומרים לילד שלנו לא!!! אנחנו ממשיכים להביא כמויות של אוכל "מרעיל" הביתה, כי אנחנו לא מצליחים לומר את הלא הזה לעצמנו, אנחנו מביאים חטיפים, ממתקים וכו' הביתה בעיקר בשבילנו. ואח"כ אנחנו מתאכזבים מהילדים.

דר' אמינוח אומר בכתבה: "הילדים האלה יכולים לאכול עוד ועוד, הם לא מסוגלים לעמוד ברמת המשמעת כדי לא לאכול – אני מכנה אותם "עברייני אכילה". לכן הם זקוקים לאיזה אמצעי שיכפה עליהם במידה רבה ויגביל אותם בכושר האכילה. אני מציאה שזו אמירה בוטה, אני מציאה שהאמירה הזו מסירה אחריות מההורים לעודף המשקל של הילדים.

ניתוח קיצור קיבה - ניתוח עוקף בעיה

מה דעתכם שהורים לילדים בעודף משקל אחראים למצב בדיוק כמו האישה החרדית שהרעיבה את הילד שלה? זה אותו חוסר אחריות בדיוק – רק כאן הילדים נראים מטופלים. הם שמנים.

דבר נוסף שמיד קפץ במחשבתי לגבי כל אותם ניתוחים לקיצור קיבה –  זהו ניתוח העוקף את הבעיה, חיצונית הילד ירד במשקל אך כל הבעיות, כל הסיבות שגורמות לו לאכילה מופרזת ימשיכו לנהל אותו. חיצונית הוא יראה נפלא אך בפנים עדין דימוי הגוף, הערך העצמי, התפיסה העצמית, תפיסת האוכל יישארו ודרכם הוא יראה את עצמו ואת העולם. רמת התסכול לפעמים עולה, והרבה פעמים הוא יישאר רעב.

האם אותם ילדים מקבלים טיפול מערכתי? ניתוח + ליווי לשינוי הרגלי אכילה, לעבודה על שינוי התפיסה שלהם את עצמם, לחינוך לפעילות גופנית? לבודד את הסיבות הרגשיות מהאוכל?
קרוב לודאי שלא! התוצאה, כמו אצל רבים מאלה שעברו ניתוח לקיצור קיבה, טבעת וכו' היא עליה במשקל תוך מספר שנים. ואותם ילדים קרוב לודאי יהפכו למבוגרים שמנים כי הם לא עשו שום שינוי פנימי.

הפיתרון? עבודה עם ההורים ואח"כ עם כל המשפחה לשינוי התפיסות לגבי אוכל ותרבות האכילה בכלל.