מס' צפיות - 558
דירוג ממוצע -
הרקוויאם של ורדי / לה סקאלה מילאנו בפארק הירקון - ביקורת
מאת: אלעד נעים 17/07/09 (22:05)

כמיטב המסורת בשנים האחרונות עיריית תל אביב-יפו קיימה גם השנה מופע אופרה בפארק הירקון מתוך תפיסתה של תל אביב כבירת התרבות בישראל, וכך בשנים האחרונות הועלו בפארק הירקון ע"י האופרה הישראלית "נבוקו", "שמשון ודלילה", "לה טרוויאטה" ואחרות. לרגל חגיגות המאה לעיר נערכו לאורך ארבע השנים האחרונות, ובית האופרה לה סקאלה מילאנו, אשר נחשב כבית האופרה הטוב בעולם, קיים מופע מחווה לעיר תל אביב-יפו שהיא העיר התאומה של מילאנו. בימים אלו ממש האופרה הישראלית מארחת את בית האופרה לה סקאלה מילאנו במשכן לאומנויות הבמה, שם מעלים את "אאידה", האופרה הנודעת של ג'וזפה ורדי, שכל הכרטיסים עבורה נמכרו מראש לפני מספר חודשים.

 

במסגרת מופע המחווה הוחלט להעלות את הרקוויאם שהלחין ג'וזפה ורדי, אשר מחשב כאחד הרקוויאמים היפים ביותר שהולחנו אי פעם. הרקוויאם הוא מיסה קתולית אשר מבוצעת לזכרו של מת, ולרוב היא נכללת בטקסי אשכבה וביום כל הנשמות, אשר מתקיים מדי שנה בחודש נובמבר. ע"פ האמונה הנוצרית, מיסת הרקוויאם עשויה לזרז את מסלול ייסוריו של המת בדרכו לגן עדן. כמו כן, הרקוויאם הוא יצירה מוסיקלית אשר הולחנה בהתאם לפיוטים של טקס האשכבה הקתולי, אם כי קיימים גם רקוויאמים שאינם קתוליים, דוגמת הרקוויאם של בריטן והרקוויאם של ברהמס.

 

עם מותו בשנת 1868 של ג'ואקינו רוסיני, המלחין האיטלקי הידוע, הציע ורדי להלחין רקוויאם שיבוצע ביום השנה למותו, כך שכלל המלחינים האיטלקיים באותה התקופה יקחו חלק בהלחנתו, ואף הבטיח להלחין את הפרק "גאל אותי" (libera me), שהינו פרק הסיום אשר מלחינים שונים נהגו להוסיף לתפילת הרקוויאם המסורתית. המיסה תוכננה להיערך בבולוניה, אשר אליה היה קשור רוסיני קשר הדוק במיוחד, אולם הדבר לא יצא אל הפועל, שכן גורמי הכוח בעיר חששו שביצוע של יצירה זו יפגע בעונת האופרה. בשנת 1873 נפטר המשורר אלסנדרו מנצוני, אשר ידוע בזכות הרומן שכתב "המאורסים", וורדי טען שברומן זה אין שמץ של אמונה דתית, אלא מדובר בנחמה לאנושות כולה, חרף היותה פרי עטו של סופר קתולי ליברלי. ורדי, אשר היה בין השאר גם מלא ביקורת כלפי מוסד הכנסיה, לא היה יכול למצוא מושא טוב יותר להשראה עבור כתיבת הרקוויאם שלו, וביום השנה למותו של מנצוני בוצע הרקוויאם לראשונה וזכה להצלחה כבירה. עם זאת, מאוחר יותר ביצע ורדי שינויים ביצירה, ולצד הביקורת שהופנתה כלפי יצירה זו, רבים מוצאים בה ביטוי לגאונותו של ורדי.

 

הרקוויאם של ורדי הוא יותר מכל יצירה אופראית מאשר יצירה שכוללת תפילה למען המתים, שכן ורדי הצטיין כמלחין אופרות, בניגוד למלחינים אחרים אשר נהגו להלחין מגוון רחב של יצירות. ברקוויאם שלו הוא השתמש במקהלה גדולה במיוחד ובארבעה קולות סולנים מסורתיים - טנור, בס, סופרן ומצו-סופרן, כך שהתוצאה היא חוויה יוצאת דופן, ולא בכדי חלקים מהרקוויאם הפכו מזה שנים לרפרטואר של סולני אופרה מהשורה הראשונה, לאו דווקא בהקשר הדתי. בהקשר זה יצוין, כי דווקא הרקוויאם של מוצרט נחשב בעיני רבים כרקוויאם הטוב ביותר שנכתב אי פעם, אולי בשל העובדה שהלחין אותו כשהוא עצמו על ערש דווי ואף לא זכה להשלים את הלחנתו, ובכך היטיב לתאר באמצעות המוסיקה את מסכת הייסורים בדרך לגן עדן.

 

כמאה אלף איש גדשו אמש את פארק הירקון, ולא ידוע לי על מופע שהתקיים בפארק הירקון בעבר והצליח למשוך אליו קהל רב ומגוון כל כך. למותר לציין, כי מעבר למתחם שהוקדש לציבור הרחב, נסגר גם מתחם עבור רוכשי כרטיסים בתשלום, וניכר כי אף הוא היה מלא עד אפס מקום. בכך, הקהל הישראלי הוכיח את אהבתו למוסיקה קלאסית ולאופרה, ואמנם גם לאירועים דומים שהתקיימו בעבר הגיע קהל רב, אולם נראה שביקור זה של בית האופרה לה סקאלה ייחקק בהיסטוריה.

 

בתחילתו של הערב נשא רון חולדאי, ראש עיריית תל אביב-יפו, נאום כמיטב המסורת, ואהבתו למוסיקה קלאסית ולאופרה באה לידי ביטוי בדבריו כמדי שנה. הוא סיפר על הקשר ההיסטורי שבין בית האופרה לה סקאלה מילאנו לבין העיר תל אביב, והמחיש כיצד ביקור זה הינו גם בגדר היסטוריה, שכן בית האופרה לה סקאלה מילאנו מעולם לא קיים מופע מסוג זה בשטח פתוח מול קהל של כמאה אלף איש. טוסקניני, המנצח הידוע אשר שימש כמנצח בבית האופרה לה סקאלה מילאנו בעת מותו של ורדי, הגיע מאוחר יותר לתל אביב על מנת להקים עם הוברמן את התזמורת הפילהרמונית הישראלית. טוסקניני שכר בזמנו דירה ברחוב דזינגוף, וכיום שלושת השמות האלו - דזינגוף, טוסקניני והוברמן - מהווים את שמותיהם של הרחובות אשר סמוכים למתחם היכל התרבות ותיאטרון הבימה בתל אביב.

 

הבמה שהוקמה בפארק הירקון כללה הדמייה יפה של בית האופרה לה סקאלה מילאנו ברקע, ולצדה זל הבמה הוצבו שני מסכי ענק. על הבמה התמקמו המקהלה והתזמורת של בית האופרה לה סקאלה מילאנו, וכן ארבעת הסולנים ומנצח הבית של לה סקאלה מילאנו - דניאל ברנבוים. בניצוחו העניק ברנבוים לקהל חוויה בלתי נשכחת של מנצח אשר מכיר את הפרטיטורה ואת הליברית על בוריין, ונוקט יד קשה ומקפיד לגבי כל צליל וצליל שמנגנת התזמורת. גם כאן, בדומה ל"אאידה", הוא הפגין יכולת וירטואוזית נדירה לספק אינטרפרטציה מצוינת ולהביא לידי מיצוי את יכולותיהם של התזמורת, של הסולנים ושל המקהלה.

 

התזמורת של בית האופרה לה סקאלה מילאנו לא בכדי נחשבת כאחת התזמורות הטובות ביותר בעולם, והיכולת שלה לנגן בצליל אחיד עד כדי שלמות היא חוויה לעין ולאוזן. בניצוחו של ברנבוים היא יצרה דרמה ועוצמה לצד רגישות, כך ששערי השמיים בהחלט נפתחו והתפילה הגיעה מעלה. מקהלת בית האופרה לה סקאלה מילאנו בניצוחו של ברונו קאסוני כוללת קשת רחבה ומגוונת של קולות והיא הפגינה ביצועים הרמוניים ומרגשים תוך שירה אחידה ויוצאת דופן.

 

ארבעת הסולנים - אדריאנה דמאטו (סופרן), יקתרינה גובנובה (מצו-סופרן), ג'וזפה פילינוטי (טנור) ורנה פאםה (בס) - היו נפלאים, וכל אחד ואחת מהם נתן ביצוע עוצמתי, מרגש ובלתי נשכח. במיוחד ארצה לציין לשבח את יקתרינה גובנובה, אשר בימים אלו גם מבצעת כסולנית את תפקידה של אמנריס באופרה "אאידה", והיא בהחלט בעלת יכולות קוליות בלתי רגילות, וכמו כן ג'וזפה פילינוטי, אשר בקולו החזק והיציב הצליח להרעיד ולרגש את אחרון היושבים בקהל ובעיניי מדובר באחד מזמרי הטנור הטובים ביותר ששמעתי.

 

הערב המצוין והבלתי נשכח הזה הסתיים בתשואות רמות מצדו של הקהל הרבה במקביל לזיקוקי דינור מרהיבים כמיטב המסורת שעיטרו את שמי תל אביב-יפו. שוב העיר הצליחה להעלות מופע שמשך אליו קהל מגוון ורחב מכל הארץ, והיא מהווה כדבריו של ראש העיר אתר עלייה לרגל לשוחרי התרבות בישראל.

 

לצד כל זאת, ארצה להתייחס למספר נושאים שמצאתי כבעייתיים. הראשון מביניהם, הוא הסאונד בתחילת המופע היה רצוף רחשים והפריע מאוד, אולם תוקן עד מהרה. השני, הוא העובדה שרבים מהיושבים בקהל הרבו לשוחח ולעבור בין האנשים, כך שהפריעו למהלך התקין של המופע. השלישי, חרף ההצהרות של עיריית תל אביב להפעיל את התחבורה הציבורית במתכונת מורחבת ניכר כי רבים המתינו לאוטובוסים שלא הגיעו בתחנות הסמוכות לפארק הירקון, ואילו רכבת ישראל אמנם הפעילה רכבת נוספת, אך היא סבלה מעיכובים רבים, ונסיעה שהייתה אמורה להימשך כחצי שעה הפכה לנסיעה של כשעתיים.

 

יתר על כן, ארצה להתייחס לשאלה שניכר שמטרידה רבים הנוגעת לקיומם של מופעים מסוג זה אשר מאפשרים כניסה חופשית עבור הקהל הרחב. יש הטוענים כי מקומה של האופרה הוא בהיכל סגור, כאשר הקהל מגיע בלבוש רשמי יחסית, וחוויית הצפייה המושלמת יכולה להתקבל רק בתנאים אידיאליים אלו, מה גם שיש הטוענים שהאופרה אינה מיועדת לכולם, אלא לקהל מצומצם. ובכן, אותי משמח מאוד לראות כי האהבה למוסיקה קלאסית ולאופרה היא דבר המאפיין קשת רחבה של גילאים, ולכן אני מוצא ברכה בקיומו של מופע מסוג זה אחת לשנה. בבתי אופרה רבים בעולם מקובל לחלק את האולם לרמות מחירים שונות ומגוונות, אשר מאפשרות לכל אדם להנות מהאופרה במחיר שווה לכל נפש. לעומת זאת, באופרה הישראלית מקובל לחלק את האולם לחמש רמות מחיר בלבד, כאשר גם הנמוכה ביותר מביניהן אינה מתאימה לכל כיס, כך שישנם רבים שנבצר מהם לצפות במופעים מסוג זה משיקולים כלכליים. לפיכך, דרוש בעיניי שינוי מהיסוד אשר יהיה דומה למקובל גם בבתי האופרה הנחשבים בעולם, ולהנהיג מדיניות שונה של מכירת כרטיסים, אשר תתאים למגוון רחב ככל האפשר באוכלוסייה.

 


סיכום : מופע מחווה היסטורי שלא יישכח לשנים ארוכות, כך שמי שהחמיץ - הפסיד.

הכותב הוא סטודנט להנדסת חשמל ולכלכלה וניהול בטכניון, מורה בתיכון ובעיקר סקרן.

 

רוצים לפרסם את דעותכם ב"פרשן"? גם אתם יכולים! לחצו כאן

 

גולשים יקרים, הכותבים באתר משקיעים מזמנם בשבילכם, בואו ניתן להם תגובה! כתבו למטה (בנימוס) את דעתכם.

דרג מאמר:          
תגובות לכתבה זו התקבלה תגובה אחת לקריאת כל התגובות ברצף
1.
האם ראוי שישוגרו זיקוקין בתום רקויאם? ל"ת
יונה 22.07.09 (00:46)