הלוקיישן: אוניברסיטת בר אילן, מרכז בגין סאדאת. כל הסמליות בנקודה אחת.

הטיימינג: שרה נכנסת חמש דקות קודם, המצלמות יקפידו לתעד. היא כמובן יודעת שזה תפקידה בהצגה. הפרשנות הנכונה ל"יודעת": תכננה את ההצגה. כולל הלוקיישן.

מילים חשובות: הכרה (במדינת ישראל), פירוז (של המדינה הפלסטינית). לחזור עליהן לפחות שבע פעמים בנאום. שבע מספר מזל. עוד מילה חשובה: ישראל. להשתדל להגיד אותה ח"י פעמים. לא להגיד: מתנחלים. כן להגיד: מתיישבים. ולהדגיש: הם אינם אויבי השלום, ואינם אויבי העם. המסר הקבוע: כלכלה פלסטינית חזקה תחזק את סיכויי השלום. לא לשכוח בשום פנים ואופן: אנחנו מחויבים להחזיר את גלעד שליט הביתה בריא ושלם.

קצת ליטוף לאגו הישראלי: המוח היהודי החכם מפיץ רעיונות ברחבי העולם. בואו ניתן לו לעשות גם שלום.

מסר שקובר כמעט הכול: על הפלסטינים להכריע בין השלום לחמאס (כאן אנחנו מחסלים את הסיכוי שמישהו יבין מה אנחנו רוצים, ועם זאת משיגים ליטוף מאובמה).

אבל למה להקדים את המאוחר. בואו נחזור להתחלה, בראשי פרקים: השלום היה תמיד חלק מהרצון של העם. ביבי תומך ברעיון השלום האזורי של אובמה. רוצה להביא עידן חדש של התפייסות באזורנו. נפגש עם מוברק במצרים ועם המלך עבדאללה בירדן במאמץ להרחיב את מעגל השלום. בדמשק, בריאד, בביירות - מוכן לעשות שלום עם מי שרוצה.

החלק האישי: איבדתי אח, ראיתי מקרוב את כאבן של משפחות שכולות מקרוב, והרבה פעמים. אני לא רוצה מלחמה.

שוב, שלום כלכלי: אם נשלב ידיים, אין גבול לשגשוג ולפיתוח שנוכל להביא לשני העמים, תקווה לדור הצעיר לחיות במקום שטוב לחיות. חיים שלווים מלאי עניין, חיים של יצירה - רביב דרוקר יגיד שאין פה מילה שציפי לבני לא הייתה חותמת עליה. העיקר שלא יגיד שרבין נואם מהקבר.

בגובה העיניים: "גם כשהעיניים נשואות לאופק, צריך להיות מחוברים לקרקע. והאמת היא ששורש הסכסוך הוא בסירוב להכיר בזכותו של עם ישראל למדינה... לשמחתנו, ירדן ומצרים יצאו ממעגל האיבה. אבל לצערנו אין מצב דומה עם הפלסטינים, אשר חוזרים ומעלים תביעות שאינן מתיישבות עם הרצון לסיים את הסכסוך. כל נסיגה שלנו נענתה בטרור מתאבדים ובהתקפות טילים".

עושים שלום בטוח: בשביל שלום צריך אומץ ויושר משני הצדדים - אני אדבר היום באומץ ויושר. בעיית הפליטים צריכה להיפתר מחוץ למדינת ישראל. סופסוף אמירה חדה. מפלחת לב פלסטיני. צביקה יחזקאלי יביא קולות מלשכת אבו מאזן: זה נוגד את יוזמות השלום שעלו עד עכשיו, של הסעודים למשל. לכן הנאום לא מספק והפערים עומדים בעינם. תודה לאל, לא נצטרך לעשות שלום בקרוב.

כל תומכי הימין מוזמנים לצאת להפסקת פיפי: עד עכשיו דיברתי על הצורך של הפלסטינים להכיר בזכויותינו. עכשיו אדבר על הצורך שלנו להכיר בזכויותיהם. חיים כאן שני עמים. אנחנו לא רוצים לשלוט עליהם ולנהל את חייהם. בחזון השלום שלי חיים שני עמים שכנים. לכל אחד השלטון שלו, הדגל שלו, ההמנון שלו, ואיש אינו מאיים על הקיום של שכנו.

הערת הקלדנית: אתם הבנתם את זה? לביבי יש חזון שלום. רבין או לא רבין?

הפתרון שאינו פתרון, ביי ביי רבין: מדינה פלסטינית מפורזת - ללא צבא, ללא שליטה במרחב האווירי, עם סידורי ביטחון אפקטיביים כך שלא יחדור נשק, ולא יוכלו לכרות בריתות צבאיות. בלי זה, במוקדם או במאוחר נקבל כאן חמאסטן. לא רוצים קסאמים על פתח תקווה, או גראדים על תל אביב, או טילים על נמל התעופה בן גוריון. אנחנו רוצים שלום (עוד מחיאות כפיים. לחייך במקרה שלא יהיה אפילו בוז אחד).

שלום ולהתראות: בעזרת השם לא נדע עוד מלחמה, נדע שלום.

עפר שלח: זה היה ונשאר מה יגיד השופט בוושינגטון, ולא מה יטענו הצדדים.

צודק.

למזלנו, השופט היה מרוצה (אבל לא שודר בטלוויזיה).

לבלוג המלא של רב ערוצית.