אחדות היא חוק החיים.

היא יותר ממילה סנטימנטלית.

היא מילה המבטאת את היות החיים נולדים מזווג מתמיד של שתי איכויות הפוכות שהאחת מכונה 'נקבית' והאחרת 'זכרית'.

הטבע עצמו מורכב מ'אין' ו 'יש'. חלל וחומראור..

המרחב בו אנו חיים הוא 'ארץ' ו'שמים'.

והוויתינו הפרטית מורכבת מ'אני' ו 'עצמי'.

מתיי פעם אחרונה חשבת לעצמך?

אז מי היא הוויתך האחדותית? 'אתה עצמך'..שני חלקים שמרכיבים שלם.

אחד-ו-ת...אחד ו אחת.

ההכרה בכך, שזוהי תבנית הקיום, והקבלה שכך הם פני הדברים היא האחדות בעצמה, וכך חיינו הופכים חיים מלאים.

במה שקשור באחדות, הבחירה נמצאת בתוכינו, האנשים הפרטיים, בחלק שאנו מכנים 'אני'.

האני שלנו שיך לחלק ה'אין' של הקיום, גם אותיותיו מורכבות מאותיות האין, והוא בעל איכות נקבית אל מול 'עצמינו'..חלק ה'יש' שבנו.

ה'יש' שבנו כולל כל מה שהוא 'יש' בנו: גוף, רגשות, מחשבות, רצונות, תחושות..וכן הלאה..

'אני' זוהי המודעות שמקבלת ומכילה את כל חלקי 'יש' אלו, שמגיעים אליי מעצמם, ומהווים את 'עצמי'.

אף אחד מאיתנו לא בחר בגופו, ברגשותיו...והאמת שגם לא במחשבויו ורצונותיו...הם מגיעים באופן חופשי ועצמאי, כיאה לאיכות זכרית..חופש וחדירה.

ככל שה'יש' הוא פחות מוחשי, דהיינו, מרמת המחשבות ופנימה, יותר קל לנו להזדהות כאילו שאנו המחשבות והרצונות, אך עצם העובדה שאנו מסוגלים להתבונן בהם ולעמוד מולם מוכיח ש'אנו' איננו הם.

אנו חלק ה'אין' הנקבי שמהווה מיכל מקבל בעבור ה'יש' ה'זכרי'. והבחירה שבנו בהקשר הזה היא לקבל את ה'יש' שבנו, שהוא 'עצמינו'.

באופן כזה הוויתינו האישית מגלמת אחדות, בהיותה מהווה זווג של 'אני' ו'עצמי'....'אנחנו' מקבלים את 'עצמינו'..

מתרחשת אחדות זכרי ונקבי בתוך הויית חיינו האישיים.

ומתוך כך נולדת אחדות בחיינו החיצוניים.

זהו עומק ההבנה מדוע אחדות היא המפתח לאושר, וחיים מלאים.