התזמורת הקאמרית הישראלית תבצע במסגרת סידרת הקונצרטים"סובב עולם"ב7.5.09  בשעה 20.00 במוזיאון תל אביב קונצרט בשם "מוסיקה יהודית ושירים ביידיש"בו תבוצע ביו השאר בבכורה עולמית יצירתו של פרופ' יחזקאל בראון "מן העיירה"-סויטה לכינור ותזמורת. לרגל הביצוע קיימתי ראיון עם המלחין בביתו בו נכחו גם אשתו-שולה וחיה ליבני-הסולנית ביצירה שלקחו גם הן חלק בו.  

הגב" ליבני הבהירה שהיא עוסקת הרבה במוסיקה היהודית מכל הכוונים.כעת היא נותנת הרצאות על הכינור היהודי במופע יחיד שלה ומספרת על הכינור במקרא,  מטפלת בו בצד החילוני והדתי,מנגנת מנגינות חסידיות ומזכירה מלחינים יהודיים שכתבו לכלי. במסגרת הסידרה הנ"ל בה מושמעת מוסיקה מעמים שונים יש מקום גם למוסיקה היהודית. היא עודדה את הרעיון הזה עד שהוא התגשם.חיבור לשורשים היהודיים שלנו נותן עוצמה, אמונה ויכולת והיא עושה זאת באמצעות המוסיקה שהיא קרובה אליה.  

יחזקאל בראון מעונין למסור לציבור את המוסיקה שלו והוא כותב כמיטב יכולתו ומצפונו ואינו עושה שום פשרות עם אופנות שצצות ומשתדל להיות כנה עם עצמו.הוא שמח כאשר אנשים שומעים ואוהבים את המוסיקה שלו אך אינו מוכן לזקוף אצבע להפצתה כי הוא מאמין שהמוסיקה שלו צריכה לדבר בזכות עצמה ואם אינה מדברת, מוטב שלא ישמעו אותה. היא התחיל לכתוב  בגיל די מאוחר לדעתו משהו בסוף שנות ה20 שלו .התחיל את לימודיו באקדמיה למוסיקה בגיל 29 ועד היום הגיע לדרגת פרופסור emeritus  באוניברסיטת תל אביב.  

מחוסר זמן אינו קורא עיתונים ומסתפק ברדיו ואינטרנט. כילד ונער היה סקרן מאוד ולמוסיקה היה רק תפקיד שולי בחייו. יותר ענינו אותו הספורט ,הגיאוגרפיה ועוד 1000 דברים. נולד בברסלאו-גרמניה דאז וורוצלב-פולניה היום. עלה לארץ בגיל שנתיים בשנת 1924. ניגן כינור אך ספורט ענין אותו יותר. בגיל 5 שר אריות של פוצ'יני כיוון שהוריו החזיקו תקליטים כאלו בבית. בהמשך למד ספרדית כדי שיוכל לקרוא את דון קישוט במקור.  

היה בהשומר הצעיר,חבר קיבוץ משמר העמק,צבא הבריטי וחייל קרבי באיטליה. בהיותו בגיל 13 זכור לו ששמע את הסימפוניה ה5 של בטהובן ולאחר הפרק השני בכה "כי זה היה כל כך יפה". התקדם בנגינת הכינור אך רצה להשאר חובב והמורה שלו מר מאירוביץ מצא לו חברים כדי לנגן מוסיקה קאמרית. למרות שהמוסיקה היתה בישבילו חוויה אדירה, לא רצה להיות מוסיקאי והאידאל שלו היה שהמוסיקה תיהיה תחביב. למוסיקה הקלאסית הגיע מאוחר יותר.   נצח על מקהלת הקיבוץ וכאשר חזר מהצבא הבריטי ב1946 היו לו פנטזיות לחבר מוסיקה אך חשב שחיבור מוסיקה זה ענין שבעבר הרחוק, תקופת "הנפילים הענקיים" שחיו בעבר כבאך בטהובן מוצרט ואח'. אז גילה את ברטוק ואצלו שמע את המוסיקה של היום,מוסיקה שענתה לפנטזיות שלו .היתה לו הרגשה שברטוק מדבר בשפת אימו.למד לנגן אותו וכך ברטוק הפך בראשו למורה הגדול שלו לקומפוזיציה.  

כאשר שמע ברדיו את הקונצ'רטו לתזמורת שלו החליט שהוא רוצה לכתוב כמו ברטוק. לא לחקות אותו אלא היתה לו ההרגשה שמוסיקה כזו הוא יכול לכתוב. כיצירה ראשונה כתב מוסיקה להצגת הילדים"לילה ביער". ב1947 הקיבוץ שלח אותו ללמוד בסמינר הקיבוצים להיות מורה אך כיוון שהיה בתל אביב רצה ללמוד אצל המלחין בוסקוביץ. העיז לגשת אליו ניתקבל וזה קבע את המשך דרכו וגורלו.  

בראון כותב מוסיקה הנובעת מהאישיות שלו מהסיסטמה שלו .הוא לא מאמין בנשמה.הוא מאמין באורגניזם ומהפונקציות של האורגניזם ,מה שאנו קוראים נשמה, מחשבה, רגשות.זה הסיסטם שלו כל מה שנכנס פנימה. מה שנכנס זו תערובת גדולה של מוסיקה מהבית-שירים חסידיים מאבא,שירי ערש בגרמנית מאימא, תפילות אשכנזיות מבית הכנסת,מוסיקה ערבית מבית הקפה ותימנית מהאישה שעבדה בחצר.  

אם זו מוסיקה יהודית,ישראלית או כלל עולמית אינו יודע . זו תערובת אישית של האישיות שלו.ודאי לא מוסיקה בינלאומית. מה שכן המוסיקה שלו היא מוסיקה עברית, מושפעת מהשפה העברית.אם יש בה אלמנטים אוריאנטליים מזרחיים זה בפרוש לא במתכון אך אין לו ספק שבתת המודע יש בה גם אלמנטים כאלו.  

היצירה שתנוגן בבכורה עולמית, הסולנית תיהיה חיה ליבני בכינור והיצירה נכתבה עבורה.יש קשר עמוק בין השניים שנוצר כאשר בראון שמע את ליבני בקונצרט. לפני שנים רבות בראון כתב מוסיקה למחזה "הרשלה מאוסטרופולי"שיעקב אורלנד כתב את המחזה ובראון את המוסיקה. בראון כתב את המוסיקה בנוסח של זמר יהודי מזרח אירופאי, מוסיקה שהיתה אצלו בנשמה ממקומות שונים ומנגינות מקוריות. הוא החליט להשתמש במוסיקה שכתב להצגה זו ולהפכה למוסיקה עצמאית כי לדעתו מוסיקה שנכתבת להצגה מתה עם ההצגה.   הוא השתמש במנגינות וההרמוניות וביזמת שניהם,ליבני והוא, כתב מחומר זה יצירה לכינור סולו לא קונצ'רטו אלא סויטה ב 5 פרקים מאותם אלמנטים מוסיקליים וכך נוצרה היצירה בת ה20 דקות. יש ביצירה משחק בין תפילה יהודית ההופך לריקוד חתונה ,מחרוזת מן העיירה של יהדות מזרח אירופה,מבוא איטי,ניגון חסידי, כליזמרים,שיר היתומה ובסוף מחרוזת של ריקודי חתונה.  

 בראון אינו אוהב לתזמר כי זה משעמם אותו. הוא כותב ישר לכל התזמורת. הוא מגדיר את עצמו כמלחין של מוסיקה קאמרית גם כאשר הוא כותב מוסיקה לתזמורת סימפונית שלמה, כי אין לו מה לעשות עם תזמורת כזו. הוא אינו סובל שבתזמורת גדולה  אדם מבוגר ומכובד יושב שם מנגן שני צלילים ומחכה,מנגן עוד שניים ומחכה.  

המוסיקה אינה משמשת לו כעיקר הפרנסה. היא רק "דמי כיס" רוב המכריע של היצירות שהוא כותב הן לבקשת מישהו. אין לו פרץ של יצירה.   חיה ליבני אומרת עליו שיש לו סיגנון אישי. היא אוהבת את הנשמה שלו במוסיקה.היא מוסיקה מרגשת.הוא משתמש בסולמות מסוימים ויש בה אלמנטים של תפילה,הוא מכיר היטב את כלי הכינור . מאושרת לנגן בבכורה העולמית את היצירה של בראון. גאה שהיא בת למשפחה שיכלה להעביר לה את המסר של היהדות, האהבה למוסיקה היהודית וחשוב לה מאוד שכותבים יצירות ברוח זו. חיה ליבני מופיעה בעצמה במסגרת שלישיה בתכנית של מוסיקה יהודית הנקראת "ארץ הזהב-טווס הזהב". שטף הדיבור של שניהם נפסק כי עברנו בהרבה את הזמן שהוקצב והמקום לפרסום.   

נחכה ל7במאי במוזיאון תל אביב כדי לשמוע ולהתרשם מהקונצרט והיצירה המענינים ומסקרנים אלו.