מס' צפיות - 247
דירוג ממוצע -
מכתב לנשיא אובמה
מאת: חץ בן חמו 12/04/09 (08:57)

שלום אדוני הנשיא. מה שלומך? אני מקווה שנהנית מהביקור באירופה שערכת לאחרונה.

 

לאחרונה, בנאומך בטורקיה, ציינת את ועידת אנאפוליס. תרשה לי לצטט מהכתבה: "בנאומו בפרלמנט הטורקי דיבר הנשיא אובמה על חזון שתי המדינות ש'זה יעד שהצדדים הסכימו עליו במפת הדרכים ובאנאפוליס. זו המטרה שאני אשאף אליה בצורה נמרצת כנשיא'". אני מעוניין להתייחס לנושא זה, אדוני הנשיא.

 

כידוע לך, אתמול חגגנו את חג הפסח, החג שבו לפי המסורת יצא עם ישראל מעבדות לחרות ובחג זה נהוג לקרוא את ההגדה של פסח, שהוא לכשעצמו דבר מאוד מעניין. תוך כדי הקריאה בהגדה, הסתכלתי בתמונות שהיו בהגדה שלי שהראו תמונות של הגדות של פסח מתקופות שונות, המאה, ה-14, המאה ה-18, מבריטניה, מצרפת וממדינות אירופאיות אחרות וגם מרוסיה וגם הגדות מכאן, מארץ ישראל לפני שהיתה מדינת ישראל. אחד הדברים שמאוד משך אותי באותם תמונות היתה הכמיהה של הקוראים לחזות בירושלים הבנויה ולבוא בשעריה, ויש על כך אפילו ראשי תיבות: תובב"א - תיבנה ותיכונן במהרה בימינו אמן.

 

היכן ראית עוד עם שבמשך מאות ואלפי שנים שאינו נמצא בארצו (שנכבשה ע"י כובשים שונים כמו הצלבנים, העותמנים ועוד במשך הדורות) שרוצה לחזור למקומו ולעיר בירתו ירושלים? אצל היהודים. הנוצרים רוצים את ישו קם מהמתים, והיהודים רוצים את ירושלים ומתפללים לביאת משיח.

 

אם נפנה לצד השני, לצד הפלסטיני, האם יש לו אותה זיקה לירושלים כמו שיש ליהודים אלפי שנים? והתשובה היא לא. "פלסטינים" הם לא יותר מהמצאה של המאה ה-20, ולא מהטובות שבהמצאות, אם יותר לי לאמר. אותם "פלסטינים" אינם יותר מאשר אוסף חמולות שהחליט לבוא לישראל. רובם לא נמצאים יותר מדור או שניים כאן, ומי שכן נמצא, מעולם לא היה פלסטיני כי לא היה דבר כזה "פלסטיני". היו ערבים שגרו בישראל, ולא הרבה מהם. הארץ היתה שממה לאחר החורבן של כל מיני שלטונות, לא היתה פה תעשיה, לא היו פה גידולים, רק פה ושם חמולות עם הרבה חול וחולירע, עד המאה ה-19 שאז החלו עליות היהודים השונות לישראל, הערבים שגרו כאן לא סבלו את היהודים והיו יוצאים למסעי ביזה, שוד והרג כפי שמסופר על כך במקומות שונים מהצפון בתל-חי ועד הדרום, ובמיוחד לאחר שהבריטים נטשו את האזור (תוך כדי שהם משאירים להם את כל הנשק, תחמושת ועוד). הצהרת העצמאות היתה גם האות לערבים שהיו כאן (להזכירך, עוד לא היה דבר כזה "פלסטינים") לפתוח במלחמה מול קומץ היהודים שהיו כאן שניסו להשמידנו ותודה לאל, הם נוצחו.

 

מלחמות רבות עבר האזור כאן מ-1948 עד תחילת שנות ה-80 בהם אישים כמו אייבי נתן, ד"ר רון פונדק, ד"ר יאיר הירשפלד, ד"ר יוסי ביילין החלו להעלות את רעיון ה"שלום" לפלסטינים: קבלו את השטחים שנכבשו ב-67, הקימו בהם "מדינה פלסטינית" (אז בעצם הוטבע בתודעה הקולקטיבית הציבורית המילה "פלסטיני") ואנו נחיה לצדכם בשלום ובאחווה.

הפלסטינים, שהתקנאו בעמיתיהם המצרים שקיבלו את כל חצי האי סיני בהסכמי קמפ דייויד, קפצו על המציאה בשתי ידיים. הנה היהודים מוכנים לתת את מה שהערבים והיהודים הקיזו עליו דם רב ואלפי חללים - בחינם, תמורת איזו "הכרה" במדינת ישראל (שתהיה קצוצה לחצי מגודלה הנוכחי אם מוסיפים את רמת הגולן שתוחזר לסורים) ותמורת "הסכם שלום" איתה. מה רע? גם לקבל שטחים, גם לקבל תקציבים נדיבים ממדינות המערב, ולערפאת זה השתלם במיוחד: להיות המנהיג הבלתי מעורער של מדינה זו. הפלסטינים, יחד עם אישים אלו התחילו להריץ את הרעיון שלא התגלגל.

 

ומדוע הוא אינו מתגלגל? מהסיבה הפשוטה: לפלסטינים יש רקורד רע מאוד בביצועים, ושוב ושוב ישראל מוצאת את עצמה תחת מכבש לחצים לוותר פה ושם. הפלסטינים מעולם לא אספו את כלי הנשק של הטרוריסטיים, סעיף מאוד מהותי במפת הדרכים וישראל בתגובה מפסיקה את ההתקדמות המדינית. כל העולם זועק על ישראל ומתעלם לחלוטין מכך שהפלסטינים לא מקיימים את חלקם בהסכם, אז מה עושים? מתכנסים באנאפוליס ומוציאים הצהרה שבסופו של דבר מדברת על ישום מפת הדרכים, הנה ציטוט מאותו אתר: ""הצדדים מתחייבים ליישם מיידית את מחויבותם למפת הדרכים לפיתרון של שתי מדינות לשני עמים.." (ההדגשה שלי). היכן היישום של הפלסטינים? לא קיים, אבל כולם רוצים לראות אותנו נותנים שטחים גם מבלי שהפלסטינים מקיימים אפילו פסיק.

 

הממשלה האחרונה עשתה שגיאה קלאסית שהחלה לדון בהסכמי קבע וזאת מבלי שאות אחת במפת הדרכים קוימה מהצד הפלסטיני ונתנה תחושת לפלסטינים כאילו אוטוטו מחצית מירושלים ושטחי 67 יהיו בידיהם, אך רצה הגורל וממשלה זו נפלה, וקמה ממשלה ימנית.

 

אדוני הנשיא, אני מעוניין להזכיר לך: כשארה"ב מתערבת בדברים, הדברים נהרסים כמו פיל בחנות חרסינה. מי שהציע את הרעיון האווילי לתת לחמאס לרוץ לבחירות זו היתה מזכירת המדינה הקודמת, קונדוליסה רייס. לשווא זעקה ישראל כי הדבר יעלה את קרנו של הטרור, ומכבש לחצים הופעל על ישראל כדי לאפשר לחמאס להשתתף. פה בארץ לא לקחו את האזהרות המקצועיות ברצינות וחשבו שהחמאס אולי יזכה ב-20-30% מהמקומות, וכשהחמאס כבש 60-70% מהמקומות, כולם היו בהלם, והחמאס הרוויח את מקומו ביושר, תודות לארה"ב היקרה.

 

כשאתה מדבר על חזון 2 מדינות כשהעיר הכי חשובה ליהדות תיחצה ל-2 שוב, אתה מפספס את הנקודה הכי חשובה: עם ישראל אינו מוכן לכך, וכשירושלים היתה מרכז העניינים בבחירות האחרונות, האם אמר את דברו והעיף את אותו "מרכז" ושמאל מהשלטון, והשמאל חטף באבי אביו. הממשל הנוכחי בישראל לא יתן ידו לכך, כי גם אם נתניהו יסכים, ממשלתו תופל מיידית ונתניהו לפעמים לא יוצא חכם, אבל הוא מבין דבר או שניים בהישרדות. מר אובמה: אין מצב שישראל תסכים לתת חלק מירושלים. אפילו לא אבן אחת.

 

לסיום: הייתי רוצה להזכיר לך אדוני סיפור קטן על חייל חטוף שלנו ושמו גלעד שליט. גלעד נחטף ב-25/6/2006 אל תוך עזה. להזכירך, עזה עדיין היתה בשליטה מוחלטת של הרשות הפלסטינית, (רק שנה לאחר מכן (ב-14/6/2007) חמאס השתלט עליה). מה עשו עשו הפלסטינים כשנודע להם ששליט נחטף לעזה? בהתחלה הם עשו קולות של "חיפוש" אולם לאחר מס' ימים - שקט דממה. זהות החמולה האחראית לחטיפה היתה ידועה לפלסטינים, חמולת דורמוש, אולם כמעט כלום לא נעשה בנידון, ואני תוהה: כיצד אלפי חיילים שנמצאים ב"כח 17" ובשאר זרועות לא יכולים למצוא במקום כמו עזה את החייל? האם היו חסרים אמצעי מודיעין לפלסטיניים? לפי ההוצאה להורג שנעשתה בתקופתו לכמה עשרות חשודים כמשתפ"ים עם ישראל, לא נראה שמודיעין זו היתה הבעיה, אלא האפאתיות המוחלטת של הפלסטינים כלפי ישראל בכלל וכלפי גלעד שליט בפרט. זה לא עניין את הפלסטינים.

 

הסיבה שאני מספר לך את זה אדוני הנשיא, היא סיבה פשוטה אחת: העם פה שהעלה לשלטון את הימין אינו סובל ואינו מאמין ולו למילה אחת של הפלסטינים. אנחנו מאמינים לירדנים, אפילו לסורים, אך לא האמננו לערפאת ובוודאי שלא לאבו מאזן, ואם הינך חושב שלחץ כזה או אחר לחלק את ירושלים, אז לצערי עליי לאמר לך כי הינך טועה, אדוני הנשיא.

חג שמח.

 

לבלוג של חץ

 

רוצים לפרסם את דעותכם ב"פרשן"? גם אתם יכולים! לחצו כאן

 

גולשים יקרים, הכותבים באתר משקיעים מזמנם בשבילכם, בואו ניתן להם תגובה! כתבו למטה (בנימוס) את דעתכם.

דרג מאמר:          
תגובות למאמר זה לא התקבלו תגובות לקריאת כל התגובות ברצף
אין תגובות למאמר