ים סוער, גלים מתנפצים מכים על הדופן, ללא רחמים רב החובל לוקח פיקוד למרות קולות המחאה וחוסר העידוד לקחת את האוניה לחוף מבטחים למרות שיושביה את תחתיתה מחוררים מוכנים להטביע אותה למעמקי המצולות רק בשביל להוכיח שהוא אבי הכשלונות דבר אחד קטן הם שוכחים שאם הוא יטבע, לא בטוח שהם ישארו בין החיים בכל מדינה נורמלית ומתורבתת ובעיקר דמוקרטית, חילופי שלטון הם דבר שבשגרה, וחלק מהמציאות הדמוקרטית בה חיה אותה מדינה, בדר"כ חילופי שלטון לא באים יש מאין, יש סיבות לחילופי שלטון, וברוך השם הממשלה היוצאת נתנה לנו את כל הסיבות שבעולם לצפות להחלפתה ולנפילתה.

לא כל קדנציה של שלוש שנים , יכולה ל"התברך" בהספקים כ"כ "גדולים", כמו שתי מלחמות,טילים שנוחתים בצפון ובדרום, רמת חינוך בצניחה חופשית,בטחון אישי שגובל בהפקרות, ועוני שאוסף לחיקו עוד ועוד "חברים", וחייל חטוף אחד שנמק בכלאו כבר 1011 יום!!! ועוד שניים שחזרו בארונות. אז על דבר אחד אין ויכוח , את המהפך השלטוני שנוצר בישראל בשנת 2009, ממשלת ישראל היוצאת השיגה ביושר, אפילו ביושר רב.

היום נכנסה לתפקידה ממשלת ישראל ה32 במספר, בראשותו של נתניהו , נכון ממשלה גדולה ומנופחת יתר על המידה, אבל אין מה לעשות שכורח המציאות כפה זאת עליה, (מי שחושב שליבני לא היתה עושה זאת,חי באשליות), הממשלות ה21,22,23 כללו 29 שרים (בסה"כ 1 פחות מהיום), ממשלתו של רבין ז"ל בין השנים 1992-1995 כללה 30 שרים!!! וזאת אפילו לא היתה ממשלת אחדות , לשם השוואה הממשלה הראשונה של מדינת ישראל כללה16 שרים על אוכלוסיה של 873.000 אזרחים מאז האוכלוסייה גדלה פי 8!!! אז מה ההשתוללות הגדולה? ממשלת נתניהו השנייה עוד לא הספיקה להתיישב על הכסא וכבר העליהום מתחיל, שר אוצר ירוק ולא מנוסה, כאילו כל השרים שנכנסים למשרדיהם ממש מקצועיים, לא משנה שהוא ד"ר ובעל תארים כבר חרצו את דינו, הלוא אם קודמיו היו כאלה חכמים וגאונים , איך הגענו למצב של היום?

שר החוץ הנכנס ליברמן שהוא יו"ר המפלגה השלישית בגודלה בישראל (משמע ציבור בוחרים לא קטן) נשפט על אמירותיו שבסה"כ משקפות את עמדותיו, עמדות שד"א נאמרו טרום הבחירות (בניגוד לגנבי הדעת כמו שרון לדוגמא), מה ציפו לשמוע ממנו שתי מדינות לשני עמים? למה הלכנו לבחירות כדי לשמוע את דעותיהם של חברי הממשלה היוצאת?אני יכול לסקור כאן אין ספור דוגמאות רק מהיום עוד בטרם מלאה לממשלה הנכנסת יממה בתפקיד, לא יאומן.

ציפי ליבני בנאומה הפתאטי משהוא זכתה לכותרות ענק, ואיזכור לאורך כל מהדורות החדשות היום, כאילו הממשלה בה היא "כיכבה" היתה טובה יותר, או ישרה יותר, מתנגדי העבודה זכו היום "לככב" לאורך כל היום, לא משנה העובדה שהם לא מככבדים את ציבור בוחריהם שדרש מהם להכנס לממשלה, ובמעשיהם הם יורקים בערכים הדמוקרטים הבסיסים ביותר, הלוא הם לא מייצגים את עצמם אלא את קהל שולחיהם, או שאני לא מבין מהי דמוקרטיה.

רק לפתוח את עיתוני היום, לראות את סיקור החלפת השרים במשרדים השונים ולהקשיב לדברי הפרשנות השונים, ולהקיא!!! לא 100 ימי חסד כפי שצפוי בכל מדינה נורמלית ביקשתי, יום אחד קטן ובודד לממשלה שהייתי שותף בבחירתה, וכמוני עוד מאות אלפים שייחלו ליום שממשלת אולמרט- ליבני ששלחו אותנו לשתי מלחמות עגומות וכושלות, והפקירו את רגב וגולדוואסר ז"ל, וגלעד שליט יבדל"א, הפקירו את דרום הארץ, והבאישו את הפוליטיקה בכל פרשיות השחיתות שליוו את ממשלתם, בקשה כ"כ מוגזמת?