למנחם אין אמון במחנה שלו. הוא לא מאמין שהם איתו מתוך חיבה אמיתית, אלא מתוך אינטרסים. לכן אינו נאמן להם. יכול להיות שמלכתחילה לא מצא עניין דווקא באנשים הללו, אבל נדחה על ידי המחנה השני. במחנה השני יש דווקא עניין וחיבה אמיתיים בין האנשים, למרות היותו מחנה כוחני. גם ב"הישרדות" ראינו שנעמה ומרינה נשארו חברות טובות גם אחרי התחרות, וכן נעמה ויעל צפריר.

מנחם השיג את כניעתו של המחנה השני. הם באו לבקש ממנו שיפסיק את התנהגותו כלפיהם. כעת, אחרי שהשיג את כניעתם, הוא רגוע ומסוגל להתנהג עימם ללא חשש וללא דריכות למלחמה. אם קודם היה מחלק להם מחמאות, ואז נפגע מהם ותוקף, כעת נותרו המחמאות. מנחם מונע על ידי עלבון ופחד. הוא לא מרגיש חזק.

פנינה פותחת במלחמה- מבנה מחנה מנחם הופך לדודי-פנינה-שימי-מנחם.

השאלה, שתמיד עולה, כשאנו נמצאים מול אדם כזה, היא האם להישאר במערכת היחסים הזו, היינו- לדבר איתו/לגור איתו באותו החדר/להישאר במשחק, או לעזוב. האופציה היא- להילחם איתו על מנת לנצח, או לעזוב את המערכת. עזיבת המערכת, בניגוד למה שנהוג לחשוב, אינה גורמת למתעלל שמחה. המתעלל ניזון מההתעללות. ברגע שאין לו במי להתעלל, הוא חש ריקנות. בנוסף לכך, הוא אף פעם לא מרגיש חזק מול השני. גם אם הוא כבר רמס אותו בכל דרך, המתעלל לא חש מנצח. הוא, לכן, רוצה להמשיך להילחם. אלמנט שלישי הוא שהעזיבה מסמנת את המתעלל יותר מכל דבר אחר, ומראה לכל הקבוצה (למשל, במקום עבודה, שם המתעלל מנסה להסוות את התעללותו), שהאיש הזה מסוכן. עזיבת מקום עבודה מסמנת את המתעלל, מחד, ומראה למותקפים האחרים, שאופציית העזיבה היא לא כזאת מפחידה, מאידך. במצב כזה, הבוס עצמו, אם הוא לא המתעלל, יילחץ, ויראה במתעלל גורם שפוגע באינטרסים שלו.

פנינה בוחרת להישאר ולהילחם בו עד חורמה. זה הדבר שהמתעלל חושש ממנו הכי הרבה. ברגע שלצד השני קורים שני הדברים הללו: 1. מאבד את אלמנט הפחד (שמורכב, במשחק הזה מאלמנט ההדחה ואלמנט הוצאת הדיבה מול המצלמות) 2. מסכים לרדת לרמתו 3. מתחיל לרדוף אותו ללא הפסק, המתעלל מאבד מכוחו! וזה מה שעושה פנינה.

פנינה לא מסתפקת בלרדת לרמתו ולהגיד לו "זקן מכוער", היא, כל פעם יוזמת תקיפה מחדש. עוד ועוד ועוד. היא אומרת לו את משפט ה"פליצות" המכוער, ואחרי כמה זמן באה ומתחילה לבקש ממנו פרטים על ההסטוריה שלו. פה חשוב לציין דבר נוסף- המתעלל לעולם לא מספר על חייו האישיים! הוא לא חושף דבר בפני אף אחד. הוא לא חושף את כאביו, כדי שלא יוכלו להשתמש בהם בהמשך. פה פנינה עלתה על דבר נכון. היא מתחילה לחקור אותו. זה מלחיץ אותו, והוא עונה על שאלתה התמימה- "איך היתה אמך?" במתקפת נגד ובנסיון להעליבה ("תופרת נמוכה כמוך").

מנחם מבין, שמעכשיו הוא הפך הנרדף. הוא מבין, שהוצאת הדיבה לפני המצלמות, שהוא נקט בה עד עתה די בהצלחה, התהפכה נגדו. הדבר האחרון שהוא רוצה, הוא שיגעו בחייו האישיים מול המצלמות. הוא רוצה להדיח את פנינה, וכמה שיותר מהר!

בברכה,

עדית- יועצת ארגונית

ייעוץ אישי קצר מועד להתמודדות עם אנשים שמקשים עלינו

http://www.lila.co.il/users/adit/?l=hebrew