מס' צפיות - 1029
דירוג ממוצע -
חלום ליל קיץ / אנסמבל עתים בשיתוף הקאמרי - ביקורת
מאת: אלעד נעים 23/03/09 (13:36)

"חלום ליל קיץ" נחשב לאחד המחזות המפורסמים ביותר של וויליאם שייקספיר, ומועלה לעתים קרובות על בימות התיאטראות ברחבי העולם. בשנים האחרונות העלה תיאטרון הקאמרי מספר הפקות יוצאות מן הכלל של וויליאם שייקספיר כדוגמת "כטוב בעיניכם" ו"המלט" אשר בוימו בצורה ייחודית, כללו שחקנים מהשורה הראשונה ותורגמו ללשון עכשווית וקולחת במקביל לשמירת הצביון הקלאסי של המחזה, ועל כן זכו להצלחה גדולה.

 
הפעם חבר תיאטרון הקאמרי לאנסמבל עיתים בניהולה של רנה ירושלמי ( שגם עיבדה וביימה את ההצגה ), ופרט לעובדה שתיאטרון הקאמרי נטל חלק בהפקה, לא ניכרת תרומתו המשמעותית, והדבר מתבטא בכך ששחקני ההצגה הינם מאנסמבל עיתים בלבד, קבוצה של שחקנים צעירים שחלקם מוכשרים מאוד, אולם תחושתי הייתה כי אינם בשלים על מנת לספק את מה שדרוש מהם להצגה מסוג זה. 


כשהגענו אל אולם התיאטרון המשמש את ההצגה, אולם נחמני בת"א, קיבלו את פנינו חלק מהשחקנים, אשר שימשו כליצנים, שאם לומר במילים עדינות, הציקו לנו במיוחד, ולא הבנו מה הייתה תרומתם להצגה.

 
עלילת המחזה נסובה סביב תזאוס ( אלחי לויט ), דוכס אתונה, אשר מתכונן לשאת לאישה את היפולטה ( קארין מרום ), מלכת האמזונות, כאשר קבוצת בעלי מלאכה פשוטים מתאגדת למען העלאת קומדיה עצובה במסגרת אירועי החתונה, והחזרות מתקיימות ביער הסמוך. במקביל, זוג אתונאים צעיר, הרמיה ( נתלי פינשטין ) וליסנדר ( ציון אשכנזי ) נאלצים לברוח אל אותו היער משום שאביה של הרמיה מעוניין שתינשא לדמטריוס ( נדב ניר ) ולא לליסנדר. הרמיה וליסנדר מספרים להלנה ( מיכל מוזר ), חברתה של הרמיה, שבכוונתם לברוח, אולם הלנה אשר מאוהבת בדמטריוס שאינו מעוניין בה כלל, מספרת לדמטריוס על כוונת הזוג הצעיר, מתוך מגמה לזכות בהכרת תודתו. היער הסמוך רוחש פיות, כאשר מלך הפיות אוברון ( מאיר שובל ) מסוכסך עם מלכתו טיטניה ( נילי סחר), ומעוניין לשים אותה ללעג בכך שמטיל על משרתו, פק ( ערן שראל ) למצוא פרח קסמים הגורם לישנים להתאהב ביצור הראשון שיראו כשיקומו משנתם.

 

מכאן ואילך, הזוגות הצעירים מסתבכים באהבתם כתוצאה מהכישוף, בעוד שאוברון מנסה להשיב את הסדר על כנו. בעלי המלאכה העסוקים בחזרות נופלים קורבן לפק, המשועשע מניסיונותיהם הכושלים באומנות התיאטרון, ופק מרכיב ראש חמור על כתפיו של כוכב ההצגה, בוטום ( חי מאור ), אשר בטוח ביכולותיו לגלם את כל התפקידים בהצגה. מאידך, טיטניה הנתונה להפעת הכישוף מתאהבת בחמור, ולבסוף אוברון פוקח את עיניה ומוכיח אותה על כך שהתאהבה בחמור, ושניהם חוזרים זה לזרועות זה. האוהבים חוזרים כל אחד לבן זוגו המתאים ומגיעים לאתונה על מנת לחגוג את החתונה המשולשת עם הדוכס ועם ארוסתו, ושם מועלית "הקומדיה העגומה על אהבתם של פיראמוס ותיסבי ומותם האכזרי"... 


המחזה נכנס לעומקו של עולם האהבה והאירוטיקה, ומטשטש את הגבול שבין חלום לבין מציאות ומתמודד עם הקושי להבדיל ביניהם. בנוסף, משולב אלמנט "תיאטרון בתוך תיאטרון" החוזר לקביעתו של וויליאם שייקספיר כי כל העולם במה ואנחנו שחקנים...

 

מחזה כדוגמת "חלום ליל קיץ" מחייב לדעתי שימוש בתפאורה מרשימה ובשחקנים יוצאים מן הכלל, שכן המחזה עצמו הינו בשפה עשירה במיוחד ( ואברהם עוז המתרגם שמר על השפה זו גם בתרגום ), דבר שלעתים קרובות מקשה על עירנות הצופה בן זמננו. במקרה זה התפאורה ( עליה הייתה אחראית כנרת קיש ) הייתה לוקה בחסר, ולמעשה לא הייתה כאן תפאורה. גם התלבושות ( עליהן הייתה אמונה דיתי אופק ) לא היו מרשימות, ותחושתי הייתה כי אנסמבל עיתים נצמד לרוח שמלווה אותו לאורך השנים, אשר מתבטאת בחדשנות ובחציית גבולות, דבר שלא עשה טוב למחזה ולהצגה עצמה. כאמור, להקת השחקנים מוכשרת, אם כי לתחושתי היה קשה להם לשאת על כתפיהם הצגה בסדר גודל כזה. יחד עם זאת, יצוינו לטובה נתלי פינשטין המגלמת את הרמיה, נילי סחר המגלמת את טיטניה וחי מאור המגלם את בוטום כוכב ההצגה.

 
בתור צופה נלהב של הצגות תיאטרון הקאמרי, קשה לי לומר שהצגה זו עומדת בשורה אחת עם הצגות אחרות ע"פ מחזותיו של וויליאם שייקספיר אשר הועלו בשנים האחרונות בתיאטרון, כל שכן עם הפקות אחרות אשר הועלו ע"י התיאטרון. מחזות קלאסיים כדוגמת אלו ראויים לחדשנות וליצירתיות אך לא כפי שהיה כאן. קשה לי שלא להתייחס בביקורת זו להצגה "המלט" שהועלתה בתיאטרון, בה משתתפים מטובי השחקנים בארץ, ולמעשה הבימוי המבריק באולם הייחודי של התיאטרון הקאמרי תרם מאוד למעורבות הצופים ולהנאה ממנה, וזאת על אף היעדר השימוש בתפאורה גרנדיוזית. חבל שהתיאטרון הקאמרי שנתן יד להעלאת המחזה לא תרם משחקני הבית הנפלאים שלו לטובת התפקידים הראשיים ואת אחד מהאולמות הנהדרים שבהיכל התיאטרון החדש שברחוב שאול המלך בת"א.  

 
נקודה נוספת אליה אני מעוניין להתייחס הוא אולם התיאטרון, אולם נחמני. מדובר באולם מיושן במיוחד, שאינו מותאם למזג אוויר חם במיוחד או קר במיוחד וכיסאות פלסטיק שאינם מיועדים כלל ועיקר לצפיה בהצגה, במיוחד עם היא אורכת כשעתיים וחצי. מעולם לא חשתי צורך להתייחס למיקום העלאת ההצגה, אך כאן אני מרגיש שחובתי לעשות כן.

לסיכום : מאכזב מאוד, לוותר. חשוב לציין, כי התיאטרון הקאמרי גובה ממנוייו 25 ש"ח נוספים לתלוש המנוי, דבר שלחלוטין אינו מוצדק בגין הפקה זו ( להבדיל נציין את "המלט" שהיה שווה גם את התשלום הנוסף שאף היה גבוה יותר... ).

הכותב הוא סטודנט להנדסת חשמל ולכלכלה וניהול בטכניון, מורה בתיכון ובעיקר סקרן.

 

רוצים לפרסם את דעותכם ב"פרשן"? גם אתם יכולים! לחצו כאן

 

גולשים יקרים, הכותבים באתר משקיעים מזמנם בשבילכם, בואו ניתן להם תגובה! כתבו למטה (בנימוס) את דעתכם.

דרג מאמר:          
תגובות למאמר זה לא התקבלו תגובות לקריאת כל התגובות ברצף
אין תגובות למאמר