ראיתי את שני הפרקים (5+6) בבת אחת. להלן החקל הראשון של דבריי. בקרוב חלק ב`.

שימי מקבל בטחון כי יש אדם אחר שלא פוחד. לקח לו זמן, אבל הוא תפס בטחון, ובעקבותיו תפסו גם מליץ ופנינה.

החבורה היא: דניאלה-אמיר-מאיה-כוכי, והצטרפו גיא-עדי, מנחם-שימי, ובתווך- קורין-מליץ- טורנה- שרונה (עם מחוייבות לדניאלה)-

דורך להם על היבלות בצורה שלא תיאמן. מצליח למצא את היבלות.

מנחם, מליץ, פנינה, שימי חבורה. אבל זו חבורה לא מבחירה. זו חבורת אנטי, בלית ברירה. החבורה השניה כן מוצאת עניין אמיתי האחד בשני. בכל מקרה, הם ישובים, כל מחנה, ביחד בהדחה.

הכוחניות של מנחם מתבטאת באופן ההשתלחות שלו בכל מי שמתנגד לדעתו או לא מעוניין לשמוע את דבריו. המתנגד הופך מיד ליריב, שצריך להכריעו בכל דרך, ומנחם מיד נוקט בדה-לגיטימציה של היריב, כולל שימוש בתכונות אישיות מביישות. הוא גם לא מוכן להפסיק לדבר. בניגוד

לקהל יש נטייה לרחם על מנחם כי הוא מבוגר. גם על שימי, מליץ וקורין יש נטיה לחמול. שלושת אלה נראים טובים, עדינים ולא מזיקים, לכן יש להם סיכוי רב יותר, שהקהל ישאיר אותם במשחק.

"עדי באה אלי רועדת"- דניאלה למנחם-

בכל מקרה של תלונה יש את אלמנט הספק. אחד מהם- המתלונן או זה שהתלוננו עליו- נהנה מהספק- או שהמתלונן מנפח את המקרה או שזה שהתלוננו עליו מיתמם, ואז קשה לנו להחליט. אנו יכולים להגיד שמנחם אמר זאת בתמימות, והתכוון לצחוק (הרי היה ברור לשניהם שהיא לא היתה מתיישבת על האסלה), אבל הוא הציע את זה לעדי ולפנינה, ולא לעדי ולקורין. אם היה מציע את זה לקורין אולי זה היה נראה יותר טוב.

מאידך, עדי, בתיאורה, הוסיפה את "אזור החלציים", גם פה יש ניפוח. היא גם בחרה להגיד את זה בפורום גדול של מתמודדים, ובכך לפרסם את זה, ולהלבין את פניו. בנוסף, הפורום היה ברובו של בני בריתה (כוכי, מאיה, גיא, דניאלה ושות`), שמיד הצטרפו אליה, ויצרו "עליהום". כל זה מוריד מאמינותה, ומשאיר אותנו עם הספק.

התחפושות- התחפושות משקפות את הנורמות החברתיות ואת המיצב החברתי של הנוכחים. בעת מתן ההוראה חלק גדול מהמתמודדים רץ לחדר התחפושות, שם החזקים תופסים את התחפושות השוות, או משכנעים שיוותרו להם על תחפושות מסוימות, והמנומסים יותר מחכים בצד. כך יוצא, שאמיר הוא המלך, ובת בריתו דניאלה היא המלכה. גיא הוא "אדם" ושרונה היא "חוה" (בני לוויתם). מנחם, לעומת זאת, הוא אסלה, ושימי הוא הפח...כל השאר בתפקידים ניטראליים. כוכי, כמובן, היא בתפקיד הבוס.

אף אחד, כמובן, לא מרחם על שימי בתפקידו המדכא. כולם משחקים אותה ראש קטן. "ומה אם אני לא עושה את זה?"-"אז נכשלים במשימה" אומרת לו כוכי, ורודה בו- "שימי, אל תיכנס עם סיגריה", "בוא תרוקן את הפח. עכשיו!". בתחילה הוא רק אוסף, ובהמשך כוכי פוקדת עליו לפנות וגם לרחוץ חלק מהכלים. נקמה מתוקה של מחנה אמיר.

"זה לא מעניין אותי הקבוצה כרגע"- שימי לאח הגדול-

בדרך כלל במצבים כאלה יש לחץ חזק מצד הקבוצה המיתממת, שתישאר לסבול בתפקיד הפראייר, כשלשאר תפקידים יותר טובים (למעט עבודות המטבח, שנעשות על ידי 3 נשים). שימי מרגיש שהוא פראייר מול שאר הגברים, ומחליט לצאת מהמשחק. במציאות בדרך כלל המצב לא כזה- מי שנמצא במצב הזה (במקומות עבודה למשל), לא מעז לקום ולהגיד "לא אכפת לי מהקבוצה". הוא נשאר בתפקיד הזה, כשהוא מסתיר את תסכולו. הקבוצה מסביב מיתממת ש"זה המשחק", ולא עושה דבר כדי לתמוך בו. כוכי, בעניין זה, מגלמת את המיתמם האופייני, כשהיא מנסה להשאיר אותו במשחק, לא מגלה שום אמפטיה כלפיו, וגם מביעה בפניו פליאה, כשהוא עוזב את המשחק. זה מאד חשוב, במצבים האלה, לזהות את חוסר הצדק שבמצבך, לזהות את חוסר התמיכה וההיתממות מסביב, ולקום ולעשות צעד. כמו ששימי אמר- "לא מעניין אותי תוספת ה- 40 ₪ לתקציב", "לא מעניינת אותי הקבוצה כרגע" (ובצדק). ממילא קבוצה כזו לא ראויה, שמישהו יקריב את עצמו בשבילה. שימי עשה זאת יפה- ללא הסברים, ללא התנצלויות, ללא שיחות, ובטח ללא רגשות (בחיוך)- זו אסרטיביות!

"וגם הנתינים האחרים אומרים ככה"- שרונה לאחותה דניאלה-

ניסוח מלחיץ. מפתיע שזה בא מאחותך הקרובה, שמכירה את רגישויותייך. כנראה שאחותך בעצמה כועסת עלייך, אולי הרבה יותר מאשר שאר הנתינים. הניסוח כל כך מלחיץ, שדניאלה נפגעת לפני שהיא מוודאת לאשורו עד כמה הנתינים אכן פגועים. יכול להיות שהיא תגלה שאחותה ואמיר קצת "ניפחו" את המצב. בשל האמון שלה באמיר ובשרונה, שאומרים את הדברים בצורה מלחיצה, היא לא מצליחה לקבל את הביקורת, נכנסת לשיתוק, מפתחת תחושת חוסר אמון בשאר דיירי הבית, מפרשת לעצמה את התנגדות הדיירים בצורה מסויימת על פי מה שהיא מכירה מנסיונה, ומתנתקת מהם על ידי הישארות במיטה.

בשיחה נוספת עם אחותה, מסתבר ש"שאר הנתינים" הפכו ל"כמה אנשים שהעירו הערות", ובסוף כמובן מתגלה שמדובר רק בשתיים- עדי ומאיה. ככה זה תמיד, חבר`ה, לכן אף פעם אל תאמינו מיד להערות כוללניות כאלה, ואל תילחצו. פנו ובררו, ואז תגלו גם אתם שמדובר בסך הכל בשני אנשים, אולי אף פחות.

בברכה,

עַדית- יועצת ארגוני

ייעוץ אישי להתמודדות עם אנשים שמקשים עלינו

jane38@nana10.co.il