בעיניים בוהות וקרועות מאיימת התדהמה הביטה אמש ה'טייקונה הלא-אחרונה' (כנראה) א פ ר ת -היוצאת בשאלה, גם מהמשחק - בפני חבריה האדומים מלהט אש הלפידים. היא לא אמרה מילה, העיניים אמרו כמעט הכול... נערה נחמדה, קצת חיספוסית, אבל עם הרבה חומר אפרפר בקודקודה, לא השכילה לקיים תצפית 'רחבת-שדה' איסטרטגית ולהבין, שכול מי - אומר זאת בשפת העם - "שתופס תחת", ונהיה "מנהל הבסטה"  עף מהזירה בעודו  באיבו או לפחות הופך ל"מועמד המתמיד" להדחה.

כך זה היה עם אירית הראשונה, עבור דרך בשבקין, גל פשוט ניצל בגלל הדג הזנבתן, אריק, עם ידידו ויריבו אופיר, כבר  קבלו הצעה שלא ניתן לסרב לה והנחיתו פרופיל חזק, הגם שלא הפסיקו "לחתור" (מלשון מחתרת).

אפרת כנראה לא שמה לב, מעין "פאטמה מורגנה חברתית". חשבה שכולם בכיסון הכסף הקטן שלה באחורי הבקיני, טעתה בגדול, ו"היא אפילו לא ידעה שהיא כזאת"(יאמר המשורר).

בהשרדות לא אוהבים בוסים !! ובעצם איפה כן? אותם מנהיגים החושבים עצמם ל"מאורות הגולה", ופוסקים בנחרצות ובגלוי מי שווה, מי לא, מי טפש ומי חכם, זוכים ראשונים ב"אבחת המצ'טה". זה מזכיר לי חבורה של כלבי מיזחלת, שבהם החזק, הוא זה  שמכניע את כול שאר הכלבים בכוחו, הופך להיות מנהיג ה"צוות" ונרתם בראש ריתמת המיזחלת. אז הוא הופך ראשון (לכול) , הראשון -אמנם- שמקבל אוכל, אבל גם הראשון שסופג את השוט, הראשון שנופל לתהום, הראשון שנתקל בדוב, הראשון שסופג את קללות העגלון בגין פישולים,וגם זה שסוחב את כול המיזחלת כולל הכלבים ש"מסבנים" מאחור. הוא גם לכן זה שמת ראשון. אם היה חכם, היה נשכב על הגב בעת "הריב",מרים רגליים למעלה, מכשכש בזנב ואף אחד לא היה נוגע בו. אז  היה הופך אולי לשלישי במזחלת, אבל היה שורד שנים לרוב  בשקט ובשלווה. 

מוישלה המלצר מתל-אביב(רבתי) בוורסייה הראשונה שלו (לא השוויצר ש"קבל וויטמנים" ונהיה בעל-הבית בתוכנית הזאת), זה שהיה מדבר בסה סה, ובוכה כול הזמן שהוא "אוכל אותה קבוע" ו"שהוא חייב לקחת אותה הפעם" עם כול משימה מחדש , ה"קוזק הניגזל השבטי" , הוא האב טיפוס של מה שאני מנסה לתאר. גם מוישה הגיע להישג יפה מאד בגמר בזכות "לא מריח לא מסריח"  , וזה מה שצריך לקרות כאן. הרבה פחות הצהרות גבורה, צניעות, ומה יותר להתרחק מעין המצלמה.(כמעט אמרתי:" לעשות את כול הדילים בעת  'ישיבת  חירבון '  הצוותית) .