"ענן בראש" ("שרוטה") הוא מחזה מאת המחזאי הבריטי סטיבן לאו (1977), אשר עולה לראשונה בישראל במסגרת בית צבי ובהשתתפותם של תלמידי השנה השלישית, וזוהי דרמה בה משובץ הומור שחור, אשר עוסקת בסולידריות נשית, אם כי המחזה עצמו אינו רווי התפתחויות, ואינו רצוף עניין לכל אורכו.

העלילה מתרחשת באחד מפרברי הפועלים של נוטינגהאם שבאנגליה בשנת 1945, במהלך תקופת מאה הימים לפני סיומה של מלחמת העולם השנייה - בין הניצחון על גרמניה לבין כניעת יפן, והיא מתארת את חייהן של קבוצת נשים, אשר מצפות לעולם החדש עם חזרתם של הגברים מן המלחמה. סנדרה נשואה לאלברט, אשר יצא אל המלחמה, ומתוך הבדידות ניהלה רומן עם שבוי מלחמה איטלקי, וכאשר הדבר מתגלה אחיותיה ואימה מתנתקות ממנה. מנגד, אחותה, ג'ואן, אף היא ממתינה לבעלה שיחזור מן המלחמה ובינתיים מנהלת רומנים מהצד, ואילו אחותן הצעירה והחורגת, בטי, מחפשת אחר הגבר שיכבוש את לבה.

הבימוי של יורם פאלק היה טוב מאוד, והיות שההצגה מועלית באולם קטן, נוצרה סביבה אינטימית, ונעשה שימוש טוב בחלל הפינתי הקיים מתוך נאמנות להערות המחזאי בנושא. התפאורה שעיצב ניב מנור הייתה צנועה ויפה, ולטעמי לא היה צריך יותר ממנה, שכן המעברים בין התמונות והחלפת התפאורה נעשים בצורה זורמת וטובה, תוך כדי מוסיקה תקופתית לה היה אחראי אפי שושני. כמו כן, התלבושות שנבחרו ע"י קארין דוד התאימו היטב לדמויות ולתקופה המדוברת, וכל אחת מהדמויות עוצבה חיצונית בהתאם לאופיה, דבר אשר בא לידי ביטוי גם בעיצוב שיערן.

יחד עם זאת, הייתה חסרה בעיניי הדרכת טקסט טובה יותר (בתוכנייה נכתב שההדרכה התבצעה ע"י אסי אשד). היות שהעלילה מתרחשת בנוטינגהאם שבאנגליה, על האנגלית המדוקדקת להפוך לעברית מדוקדקת, תוך הקפדה יתרה על כללי הלשון. ברם, מרפרוף במחזה בגרסה האנגלית נוכחתי לגלות שאת חלק מהדמויות (מרי וג'וני למשל) אכן מאפיינת אנגלית מעט קלוקלת. בסיכומו של עניין, אמנם הדבר לא היה בולט באופן ניכר, אך לדעתי היה ניתן להגיע לתוצאה מלוטשת יותר, אשר תהיה נאמנה לאופן שבו המחזאי עיצב את הדמויות (כמובן תלוי בתרגום - דפנה אילת).

סיון הכוכבי בתפקיד סנדרה הייתה מצוינת, וגילמה בצורה מוצלחת את האישה השברירית, אשר עקב בדידותה מצאה נחמה בשבוי מלחמה איטלקי. למעשה, העלילה עוסקת בה, והיא אולי הדמות היחידה אשר מתפתחת ממש לאורך ההצגה. יצוין, כי התמונה שבה היא יושבת בתוך גיגית הפח אשר מלאה במים חמים והמחשבות מציפות את ראשה, הייתה עשויה היטב ומשכנעת. בנוסף, בתמונה זו נעשה שימוש בעירום ללא חשיפה תוך שימוש בתאורה עמומה, והדבר נעשה במידה הראויה ובהתאם לצורך.

קארין הרשקוביץ בתפקיד ג'ואן, אחותה, הייתה מצוינת, ועיצבה היטב את דמותה של האחות הדומיננטית יותר. היא גילמה דמות אשר מלאה בביטחון עצמי, מקבלת החלטות ומחלקת הוראות במסגרת המשפחתית, ונוהגת לקנטר ולעקוץ את אחותה החורגת בכל הזדמנות.

לי קוזניק בתפקיד בטי, אחותן החורגת, הייתה טובה מאוד, והביאה לידי ביטוי את תכונותיה הילדותיות במקצת ואת החולמנות אשר מאפיינת אותה. כמו כן, נגה פרידמן בתפקיד האם הייתה טובה מאוד, והצליחה לגשר בצורה מוצלחת על פער הגילאים, תוך הפגנת הקשיחות המתאימה.

נעמה נבט בתפקיד פאולין, בתה של ג'ואן, גילמה בצורה טובה את הילדה, אולם היא הזכירה לי בתפקיד זה את תפקידה בהצגה "בי מיי בייבי", אשר עלתה לפני כחודשיים, והייתי שמח לראות אותה גם בתפקידים אחרים ושונים. מלבד זאת, משתתפות בהצגה עדי מגדל בתפקיד מרי השכנה ויעל גרוס בתפקיד בריידי.

אריאל קוזלובסקי בתפקיד ג'וני היה מצוין, ונע על הגבול שבין היותו בחור צעיר לבין היותו גבר. הוא הביא לידי ביטוי בצורה טובה מאוד את הלבטים אשר מעסיקים אותו ואת התחושה שאינו יודע מהם רצונותיו. צורי זערור בתפקיד הארי, הטבח הראשי, מהווה אתנחתא קומית קצרה בהצגה, והוא גילם את התפקיד בצורה טובה מאוד ומשעשעת. בנוסף, משתתף בהצגה פיני שטיגליץ בתפקיד קית, מנהל העבודה.

סיכום : מחזה תקופתי שלא כל צופה יתחבר אליו, אך המשחק בהצגה טוב מאוד.

התמונה מתוך אתר בית צבי.