מס' צפיות - 296
דירוג ממוצע -
זוכרים אותי?
מאת: מימי 02/03/09 (17:40)

מישהו זוכר אותי בכלל?

זאת אני. בחיי. קצת קשה לקשר, כבר אין לי חיוך. רק מבט רציני וכואב. סתום.

דאגו לי, ניסו לתת לי הכי טוב. עם כפית האכילו אותי, עוד ועוד, עד שאי אפשר עוד למלא. זהו. התמלאתי עד תום, אין לי עוד מקום. ללב שלי נגמר הדם, העיניים יבשו, מחנק בגרון. אפילו הכנרת כבר עברה את הקו האדום.

לתת - את הנשמה ואת הלב?! זה יותר מדי, צריך להשאיר קצת מקום. אולי רק כשאתה אוהב. אם לא אוהב, לא יודע לתת, לא יודע לקבל.

לא חסר דבר, אבל קשה שלא להתלונן. דואגים לי, לא שלא, אבל הקו האדום מהבהב לי כבר הרבה מדי זמן. זהו, אי אפשר יותר, כבר עבר הגבול.

אבל לא בשליטתי, חסרת אונים. לא זוכרת: פעם ידעתי מה זו שמחה?

נדמה לי שכן. נדמה לי, בחתונה אני חושבת שחייכתי. אולי?

זו בטח לא אני.

אז מי זאת?

ואולי כל זה יסתיים סוף סוף? אם בכלל יש לזה סוף. חיים הם מעגל מתמשך. אז נכון, מכאן אפשר רק לעלות, אבל אחרי העלייה - מה אז? שוב?

לא, לא יכולה יותר. לא אתן לזה לקרות שוב.

אני חושבת שפעם היו דברים שאהבתי. היו לי אפילו תחביבים. כבר אין להם מקום אצלי, הכל עמוס.

ונמאס כבר לבכות.

פשוט רוצה שוב אותי. זאת ששרה, צחקה, אהבה, טיילה. ידעה לדבר, לא שתקה. דאגה לאחר, לא הייתה אדישה.

אם תראו אותי ברחוב, תקראו לי. תגידו לי, שאני מחפשת אותי. ושאני כאן, ושהכל יסתדר עוד מעט. עוד קצת. רק קצת סבלנות, כמה ימים.

מתגעגעת,

אני.

 

רוצים לפרסם את דעותכם ב"פרשן"? גם אתם יכולים! לחצו כאן

 

גולשים יקרים, הכותבים באתר משקיעים מזמנם בשבילכם, בואו ניתן להם תגובה! כתבו למטה (בנימוס) את דעתכם.

דרג מאמר:          
תגובות לכתבה זו התקבלה תגובה אחת לקריאת כל התגובות ברצף
1.
תסתובבי קרן האור בדיוק מאחורייך ל"ת
מיכל 02.03.09 (22:34)