מס' צפיות - 2279
דירוג ממוצע -
גראן טורינו - ביקורת סרט
מאת: אפי טריגר 28/02/09 (23:22)

וולט קוואלסקי עצבני אש. אשתו האהובה מתה, בניו המתנכרים לו מגיעים להלוויה בלי שום מושג מה לומר לאביהם, נכדתו לובשת חולצת בטן ומתהדרת בפירסינג בפופיק, הכומר הצעיר והקרצייתי משוכנע ביכולתו להחזיר את וולט לכנסייה והשכנים מלוכסני העיניים שמקיפים את וולט רק הולכים ומתרבים. 

 

זו נקודת המוצא של סרטו החדש של קלינט איסטווד "גראן טורינו", שבו הוא חוזר לשחק לראשונה מאז "מיליון דולר בייבי".

 

קוואלסקי נשאר כמעט לבד- רק כלבתו האהובה דייזי ומכונית הפורד האהובה שלו מדגם "גראן טורינו" נשארו לארח לו לחברה. הוא מביט סביבו אל השכונה שפעם הייתה מופת לחברה האמריקנית ( בעיניו ) והיום מאכלסת בעיקר מהגרים אסייאתיים שאינם דוברים את השפה ומנהגיהם משונים. גם אם הדבר לא נאמר במפורש בסרט, וולט הוא כנראה הלבן האחרון בשכונתו.

 

"בשביל זה נלחמנו בקוריאה? כדי שהם יבואו לכאן וישתלטו לנו על הבית?" - הוא ממלמל לעצמו ויורק בעצבים את טבק הלעיסה שבפיו. 

 

לפחות מבחינת דיעותיו הגזעניות, וולט אינו מפלה אף אחד. הוא שונא את כולם- אסייאתיים, שחורים, יהודים ("מה אתה חצי יהודי? למה העלית את המחיר?" - הוא שואל את הספר ), אנשי דת, צעירים וצעירים יותר, או בקיצור- כל מי שהוא לא וולט קוואלסקי. 

 

עכשיו השאלה היא איך אתה הופך גיבור כה מגעיל ( על הנייר ) לאדם אהוב וסימפטי בעיני צופי הקולנוע. ואין כמו הבמאי המיומן קלינט איסטווד כדי להפוך את וולט הגזען וצר העין לגיבור אמריקני אמיתי ומעורר הזדהות.

 

אז איך זה קורה? קודם כל כי איסטווד הוא איסטווד. נכון, הוא שחקן נהדר, אבל הצופה עדיין זוכר מי עומד מולו ולכן יכול להרגיש מחילה כלפי הדמות הגועלית שניבטת אליו מהמסך. וחוץ מזה, איסטווד משתמש  בהומור כדי להאניש את וולט עוד בתחילת הסרט, לפני הגאולה שמצפה לו בהמשך. המבט העצבני בעיניו בפתיחת הסרט כשהמצלמה מבצעת קלוז אפ על הפופיק של נכדתו, דו קרב היריקות והקללות שהוא מנהל עם שכנתו מלוכסנת העיניים מעלים על פני הצופה חיוך עוד לפני שמסתיימת לה האכספוזיציה והעלילה מתחילה לנוע. 

 

וכשהעלילה מתחילה לנוע, היא נעה במהירות אך במתינות, במעין  נון-שלנטיות מבורכת , הרחק מהתזזיתיות ההיסטרית שמאפיינת סרטים רבים כל כך בעת האחרונה.

 

וולט/איסטווד מתוודע לניסיונותיה של כנופייה לגייס לשורותיה את שכנו , נער מופנם ומדולדל ביטחון עצמי. במטרה להגן על הדשא שלו ועל מכוניתו האהובה הוא פועל נגד הכנופייה, וזוכה מייד להכרת תודה של שכניו, גם אם בכלל לא ביקש אותה. אחותו הגדולה של הנער הביישן מתעקשת להודות לוולט ולחבר בינו לבין משפחתה הלא-אמריקנית-בעליל. 

 

וולט מגלה, שהוא יכול ליהנות ממטעמי המטבח האסייאתי, ואפילו לכרות "שלום קר" עם שכניו , לא לפני שהוא מסתבך בלי להתכוון בסדרה של עלבונות תרבותיים  ( טופח על ראשה של ילדה קטנה למול עיניהם הנדהמות של בני משפחתה, יוצר קשר עין עם נשים וכדומה ) שמעוררים שוב את הצחוק והסימפתיה כלפי הזקן הקשוח אך האבוד.

 

וברקע כל העת הכנופייה שכבודה נפגע, ועוד מידי זקן לבן. הכנופייה שלא תניח עד שתנקום, ומציתה שרשרת אירועים שאמורה להסתיים בקול נפץ גדול, אבל כמו הסרט כולו מסתיימת בדממה דקה , באיפוק מעורר התפעלות.

 

בעיניי, הסרט הנהדר הזה הוא צפיית חובה לכל קולנוען מתחיל שחושב כי קולנוע מותח חייב להכיל פיצוצים ויריות בדציבלים מחרישי אזניים. לפעמים שקט ומבט קשוח משיגים את אותה המטרה,  וכשההגה בידיים של קלינט איסטווד אזי הם משיגים אותה בצורה טובה ומשכנעת הרבה יותר.

 

עוד מחשבות ותהיות על "גראן טורינו": 

 

1. כשאיסטווד עובד, הוא עובד. את "גראן טורינו" ביים בסמיכות רבה לסרט "ההחלפה" שבו שימש "רק" כבמאי. קשה לדמיין שני סרטים שונים יותר- "ההחלפה" הוא סרט רחב יריעה ומרשים במיוחד מבחינה ויזואלית ( שיחזור שנות העשרים, קאסט רחב ואיכותי ) בעוד ש"גראן טורינו" נחשב לסרט קטן ופשוט יותר להפקה.

 

2. איסטווד כבר הכריז ש"סביר להניח כי זו הופעתי האחרונה כשחקן בקולנוע". אני מעדיף להיתלות ב"סביר להניח" ומקווה, שכשייקרה בדרכו תסריט טוב, הוא לא יהסס לשוב ולשחק. הוא במאי נפלא, אבל אשמח מאוד לעוד תצוגות משחק נהדרות שלו כמו ב"גראן טורינו".

 

3. דווקא הסרט הלכאורה-קטן הזה הפך לסרט הקופתי ביותר של איסטווד אי פעם, עם הכנסות של יותר ממאה מיליון דולר בצפון אמריקה בלבד.

 

4. כהרגלו בשנים האחרונות, איסטווד אחראי גם לפסקול הרגיש המלווה את הסרט ובכלל זה גם לשיר הנושא הנעים "גראן טורינו" שנשמע על רקע כתוביות הסיום.

 

5. לא ברור מה עובר לחברי האקדמיה בראש. אם אחרי מפגן כה מרשים של משחק ובימוי "גראן טורינו" לא זוכה למועמדויות לאוסקר בקטגוריות המרכזיות, אזי ארי פולמן יכול להרגיש טוב עם עצמו.

 

6. סרטו הבא של איסטווד יהיה "הגורם האנושי", על חייו של נלסון מנדלה כנשיא דרום אפריקה. מורגן פרימן יגלם את מנדלה, איסטווד לצערנו "רק" יביים.

 

 http://www.imdb.com/title/tt1057500/  

 

לבלוג של אפי טריגר

 

רוצים לפרסם את דעותכם ב"פרשן"? גם אתם יכולים! לחצו כאן

 

גולשים יקרים, הכותבים באתר משקיעים מזמנם בשבילכם, בואו ניתן להם תגובה! כתבו למטה (בנימוס) את דעתכם.

דרג מאמר:          
תגובות לכתבה זו התקבלה תגובה אחת לקריאת כל התגובות ברצף
1.
תודה
aberforth 02.03.09 (00:14)