לפני הכול אפשר לשחרר אנחת רווחה, משה, לא מלצר חולון, ונועם לא כל כך חכם ולכן שותק, חופית חוזרים הביתה. כל התיאוריות והחישובים לגבי משה ומי אמור לעוף לא היו רלוונטיים משום שהוא ונועם הגיעו רק לצורך משימת פרס אחת ועוד משימת חסינות שם התממשה הזכייה בפרס ונועם הביא את הניצחון לבארו. אני חוזר ואומר שהטוויסט הזה היה מיותר, להביא את כוכבי העונה הקודמת זה צעד שנעשה אך ורק משיקולי רייטינג וחבל שעשו את זה בנקודה כל כך קריטית במשחק והביאו את קניבה להיות ארבעה מול שבעה. מעבר לכך, אם כבר עשו זאת, לא היו צריכים לתת למשה להשתתף במועצת השבט ולנסות להשפיע על התוצאה, אין לזה שום קשר למשחק.
 
אז מי בדיוק מפוטר? האמת שאחרי הפרק של אתמול ייחלתי לכך שהתכנית הייתה דרמה או קומדיה והיה אפשר לפטר את הכותבים או את העורכים אחרי פרק כושל, משעמם וריק מתוכן. בעצם גם הכותבים של זוארץ והעורכים של התכנית הזו לא משהו, אבל לפטר אותם כנראה לא יפתור את הבעיה. נראה כי הבאתם של משה ונועם התבררה כלא יותר מאשר גימיק, שמחזיק חמש דקות גג ומה שנשאר זה חבורת מתמודדים שמתמקדת בהם במקום במשחק, בעיקר שני הגרופים אריק ונטע-לי שלא הפסיקו להזיל ריר, כל אחד על מושא הערצתו. מהבעיה האמיתית אי אפשר להתחמק, ליהוק כושל שהכניס לחיינו חבורה של משעממים. אתמול לא שמענו כמעט אף מילה משבט בארו ואת מה שכבר שמענו בשבט קניבה, היה עדיף שלא לשמוע. שום אירוע מעניין, שום אסטרטגיה מחוכמת, שום דבר פשוט. ואת כל זה, באדיבותה של ההפקה, מרחו על גבי שעה וחצי שכבר לא נקבל בחזרה לעולם. אם אין את מי לפטר, אולי לפחות נחליף את המתמודדים הכושלים שלא מצליחים לייצר עניין. הפורמט אמנם לא מאפשר זאת, אבל אני די בטוח שההפקה יכולה לסדר משהו בכל זאת או לפחות להתחיל בהחזרתו של בשבקין המותג והאגדה. 
 
שירת הברבור
 
כאמור, אי אפשר היה להתעלם מהפיכתו של משה מלצר חולון לגבר מלא בטחון, דון ז'ואן כובש, אסטרטג בחסד, סלב, ספורטיבי חזק ומנצח, לפחות בעיני עצמו. בפרק הזה הוא המשיך להתמזמז עם בנות קניבה כשהוא מלטף את הירך של מירית, את הלחי של מיכל ואפילו מקבל נשיקה על היד ממיכל כאילו היה אחרון האריסטוקרטים בעולם. כאילו זה לא מספיק, משה הצליח לזהות את הנחש הראשי על האי אריק (כנראה לאור נסיונו מהעונה הראשונה בה הוא היה מוקף בנחשים) והחליט להוביל מהלך להדחתו, כאמור מדובר במושון, מישהו באמת מתפלא כיצד זה נגמר?!. משה עוד מספיק לעשות שיחה עם מירית ולהסביר לה שהם דומים (מה???) כי שניהם פועלים עם הרגש ולתת לה עצות לגבי האסטרטגיה שלה בהמשך.
 
חרמנים ותגליות
 
איגור וגיא נשלחו לאי הגלות כדי להתחרות בחטיבת עצים. איגור ניצח כי הוא "מאוד מחובר לכל הכלים האלו ששייכים לתקופת הפחחות, אם זה גרזנים, חרבות, מצ'טות, מה שזה לא יהיה". מישהו פה זוכר את תקופת הפחחות במקרה? הניצחון של איגור היה כל כך ברור בעיניו שהוא עצר לקחת "נשימה ויקינגית" (מה זה?). אני מציע להפקה להעלות לרשת מילון ביאור איגור, הבחור הזה נהיה בלתי קוהרנטי מפרק לפרק. אז איגור קיבל את הרמז, צעד מיותר גם כן בגלל שאופיר כבר מצא את פסלון החסינות ובגלל שאין מצב שהוא יזכור אותו, או בכלל יחליט לחפש, הוא עסוק מדי בלנופף את המצ'טה מתקופת הפחחות. איגור מודה "הזכרון שלי הוא לא... לקח לי חודש להבין עם מי אני ישן, איך קוראים להם". איגור וגיא מתחילים להתלהב אחד מהשני. איגור אומר שגיא בנאדם מדהים וגיא אומר שהוא אחלה גבר ודמות גרוטסקית וקריקטוריסטית אבל שזה מה שיפה בו ושיש לו לב טוב. מזכיר לכם שהחרמנות של גיא לא יודעת גבולות (אחרת איך תסבירו את זה שהוא נדלק על איגור וחשב שיש לו לב טוב) אז לא פלא בכלל שבבוקר איגור מתוודה "ישנתי טוב מאוד הלילה, יותר טוב מאי פעם שישנתי פה על האי". מעניין מה גיא עשה לו שם ואיך בסוף כל האקשן אינו בין אופיר לאריק ?
 
מעבר לחרמנות הרגילה, בשיחת המשחק המקדים, הייתה גם תגלית חשובה. איגור מספר לגיא שמיכל ניצחה את אריק באי הגלות וקיבלה רמז לפסלון החסינות וגיא מבין שמיכל שיקרה להם כל הזמן. אגב, איגור הוא לא היחיד שקיבל משהו בלילה, גם נטע לי מספרת "נועם דג לנו דג... דג (מראה כמה גדול עם הידיים). זו פעם ראשונה שמישהו מהגברים שלנו מוציא לנו דג. מזל שקיבלנו את נועם". דג קוראים לזה היום... וואלה. מה שהכי מרגיז בנטע-לי זה שהיה מדובר בליל הכלולות של אנסטסיה, שמסתבר שדחתה את חתונתה כדי להשתתף בהישרדות ודווקא נטע-לי גמרה את הלילה עם החשפן. כדי שנבין כמה אנסטסיה מאוכזבת מכל זה, ההפקה סידרה לנו תמונה שלה בשמלת כלה מאולתרת מהכילה כשהיא מתנדנדת על הנדנדה בפרצוף עצוב. אני חייב להודות שזה היה רגע סמלי ומשובח.
 
דע את מקומך
 
אתגר חסינות אישית בקניבה ועל המתמודדים לדעת את מיקומם של מדינות במרכז ודרום אמריקה. הם נשאלים חידות שהתשובות אליהן הן מדינות ועליהם להיעמד ראשונים על אותה מדינה במפה. לפני שמתחיל האתגר, אנו מקבלים את המשפט הקבוע בו משה מספר לנו כמה הוא טוב בזה. אגב, שוב לא ברור למה משה היה צריך להשתתף באתגר החסינות כשהוא ממילא לא מועמד להדחה. אם זה כדי לתת לו להוריש את שרשרת החסינות למירית, זה שוב לא לעניין. במהלך האתגר, שוב אריק מבין שאין לו שום סיכוי לנצח, למרות שהוא הצליח לריב עם משה על נקודה ולזכות ולכן הוא מחליט שוב לעזור לאיתי לזכות ומעצבן את כולם. החידון היה ארוך כאורך הגלות ונאלצנו לראות את כולו, התודות להפקה ולעורכים (אפרופו פיטורים). לפחות קיבלנו כמה ציטוטים למגירה:
 
אריק דורך ראשון על מדינה ומשה דורך לו על הרגל. אריק "אמרתי למשה תירגע, זה רק משחקון, למה אתה כל כך עצבני? ומשה בתגובה - "את האמת, לדעתי דרכתי ראשון על הבלטה, לפני אריק. לא בוכים על חלב שנשפך, אמן שייפול על אריק איזה פסנתר". אהבתי בעיקר את האיפוק של מושון, שממש לא בוכה על חלב שנשפך, אלא רק נוקם על שפיכתו.
 
אריק אחרי שנתן לאיתי נקודה "מה שהפריע לאיתי זה לא שנתתי לו נקודה. הפריע לו שכולם ידעו על זה. אני באופן אישי חושב שההתבכיינות של איתי הייתה מיותרת, אז מה? נתתי לו נקודה, אנחנו ברית, חשוב לנו שהשרשרת תהייה בבית, מה איכפת לך מה אומרים עלייך?". אריק, מזכיר לנו איך הוא שרד את ילדותו בבת-ים. התעלם מכל מה שאמרו עליו ושכנע את עצמו שהוא שווה משהו. ממש כמו באי.
 
ובסוף משפט המחץ של איתי,  אחרי שזכה בחסינות, שהוא כנראה המשפט של הפרק "היה חשוב לי במשחק הזה להוכיח שאני לא רק כוח, יש גם מוח, קלבסה עובדת, אני לא רק גוש בשר בלי רגשות, יש גם מעבר".
מרוב מוח, איתי והקלבסה שלו בקושי מצליחים להשלים משפט רהוט אחד. אתם מוזמנים שוב לקרוא את המשפט המודגש למעלה.
 
כרוניקה של מוות ידוע מראש
 
מועצת השבט מגיעה ואיתה התוצאה הסופית, שמוכיחה שוב שהכול עבודה בעיניים בעריכה. פרק משעמם שלם ניסו למכור לנו שאולי אולי, אריק יודח. שאולי משה, כבר לא מלצר חולון, ינצח סופסוף במערכה שלו להדחתו של אריק ולהגנה על הבנות. מנסים גם למכור לנו שמיכל הודחה בגלל שאיגור חשף את השקרים שלה ואפילו לרגע, עובדים עלינו בעריכה שאולי מיכל מצאה את פסלון החסינות. עובדים עלינו גם כאילו משה נשאר בלי שאנחנו מבינים בדיעבד למה הוא השתתף בקרב על החסינות האישית או במועצת השבט. הכל עבודה בעיניים. בואו נחזור שבוע אחורה, הבנים שולטים בקניבה, מיכל או מירית יעלו על הגריל בעקבות ההפסד באתגר החסינות, גיא שרוף על התחת של מירית, מיכל עדיין לא מצאה את מקומה. מי אתם חושבים שיודח? מי הודח בסוף? מיכל.

 
והנה בילינו שעה וחצי מחיינו פרק מרוח שכל מטרתו הייתה להסיח את דעתנו ולנסות לייצר עניין יש מאין, כאילו דברים לא נקבעו מראש, ברגע שנועם ניתן כפרס לשבט בארו, כאילו לא יכולנו לסמן איקס גדול על מיכל ולשלוח אותה לוילה של בשבקין כבר אז. במהלך מועצת השבט, משה אומר שלדעתו למירית יש הכי הרבה סיכוי מקניבה לזכות במשחק ואני אומר לעצמי שזו יכולה להיות "נשיקת מוות", אבל זה בסדר, כשאתה מוקף בחבורה מתוחכמת כמו חברי קניבה, אין מצב שמשהו כזה ישפיע. אבל לא רק מיכל עוזבת, גם משה מתבשר שהוא חוזר הביתה, קצת מאוחר מדי, אבל גם זה קורה בסוף. 
 
המשפטים של הפרק
 

• "יש לי תחושה על אריק מהבטן שהוא סוג של דן מנו כזה שמתחבר עם כולם במחנה וכולם אוהבים אותו ומאחורי הגב, אולי, אני לא בטוח, הוא אומר עליהם דברים כאלה ואחרים". רק לי יש תחושה שגם לגבי דן משה לא בטוח שהוא אמר דברים מאחורי גבו?

• "אני רואה את משה יותר ויותר מפלרטט עם מירית ומיכל, ישן איתן, מלטף אותן, אני לא הייתי רוצה שמשה יצטרף אל מיכל ואל מירית, הייתי רוצה לראות את משה כצלע רביעית בברית גברים חזקה במיוחד". מישהו צריך להזכיר לאריק שבשביל רביעייה חזקה צריך שלושה נוספים ושהוא קצת הורס את זה. בעצם, משה הולך להזכיר לו את זה במועצת השבט.

• "זה הדבר הכי הזוי בעולם, אני בתחרות עם משה, מלצר, חולון והוא הולך לנצח אותי". אריק מאיר את עינינו לעובדה שהוא לוזר גדול יותר ממושון.

• אריק - "זה לא מבט ספורט פה, השורד האחרון הוא לא, מי כמו משה יודע, הוא לא הבנאדם שמנצח בכל המשימות. בשלב זה של המשחק, חולשה פיזית מהווה לפעמים יותר יתרון מאשר חסרון". משה - "ברגע שהחלש מגיע לאיחוד, המצב שלו מצויין". שני לוזרים, מסבירים לנו אסטרטגיה מהי. תשכחו כל מה שידעתם, במשחק הזה שווה להיות חלש.

 
הייתי רוצה לסיים ולומר שלפחות לגבי הפרק הבא, יש לי יותר תקוות שייקרה משהו בעל ערך אבל מה שמראים לנו זה את איגור אוכל את הכבד החי של הדג שהם תפסו ואת אופיר מחמם את נטע-לי שעומדים להעיף אותה. בנוסף, מראים לנו קרב בין השבטים בו צריך לדחוף אחד את השני מבמת עץ למים. איתי נלחם כמו חיה ועידן מבצע התנקשות במירית שנופלת לא טוב ונפצעת. אם זה כל מה שיש למכור לנו לקראת הפרק הבא, אני לא אופטימי. אולי באמת כדאי לפטר מישהו...