מס' צפיות - 2035
דירוג ממוצע -
"האמת של רביבו" - ביקורת טלוויזיה
הצליח לה, לאופירה אסייג. הקשרים ההדוקים עם רביבו, השעות שהעבירו יחד באולפן רדיו 99 ומחוצה לו, התגבשו לכדי סרט על אחד משחקני הכדורגל המוצלחים ביותר שהיו לנו פה. אחד שכדרר באירופה והפגין כישרון גם לשפות, אבל נאמנות אינה בצד הטור החיובי אצלו.
מאת: רב ערוצית 20/02/09 (02:35)

שיחת טלפון עם אימא: איך רואים ומקליטים בו-זמנית את "האמת של רביבו", "המרוץ למיליון" ו"24"?

 

פתרון ביניים: את תקליטי לי את זה, אני אקליט לך את זה, את השלישית נקליט ביום שישי.

 

אחרי שתי דקות: למה בעצם אנחנו חייבות לראות את "המרוץ למיליון"? חיים רביבו הרבה יותר מעניין.

 

הצליח לה, לאופירה אסייג. הקשרים ההדוקים עם רביבו, השעות שהעבירו יחד באולפן רדיו 99 ומחוצה לו, התגבשו לכדי סרט על אחד משחקני הכדורגל המוצלחים ביותר שהיו לנו פה. אחד שכדרר באירופה והפגין כישרון גם לשפות, אבל נאמנות אינה בצד הטור החיובי אצלו. הרבה שמועות סביב העובדה שעזב את הארץ עם משפחתו בקיץ האחרון, והרבה תירוצים מסוג "עסקים בלוס אנג'לס" ו"לקדם את עסקי התכשיטנות של אשתי שגית". את הדברים הללו ידענו עוד לפני הסרט רווי האינטרסים של אסייג. אז מה אנחנו יודעים אחריו?

 

אחריו יש מידע שצריך לדלות בפינצטה, לזקק מתוך שעה של מילים ודיבורים לא חשובים. משפטים כמו "אני מאוד אוהב את החיים הטובים. מפונק, אבל מגיע לי. הזעתי בשביל הכסף שהרווחתי", יכול כל עיתונאי להוציא מרביבו. אבל רק לאסייג יש הרשאה לשאלות מציצנות צהובות. והתשובות? שגית: "למה שאני אלך? אני לא סובלת". חיים: "אני הייתי בועט את עצמי מהבית".

רביבו מסתובב עם עגילי יהלומים בשתי האוזניים, וטבעת יהלומים עבה על אצבע יד שמאל. חבר קרוב קורא לו בטלפון בונזו, לא ברור איך נולד הכינוי. הוא שומר על הפרטיות בקנאות, ולא בא במגע עם הקהילה הישראלית המקומית. בסופרמרקט הישראלי המציאו שירות משלוחים במיוחד בשבילו. מתים להכיר אותו, מחכים בסבלנות שיגלה את החום האנושי המאפיין אותו. בלילה הראשון בלוס אנג'לס מצא נחש בחצר ליד הבריכה. היום הבן שלו מגדל נחש בבית. אבל הנחשים האמיתיים לא כאן.

 

רביבו ואשתו מכירים 17 שנים. את אסייג הוא מכיר 13 שנים. אף אחד לא יכול לסבן אף אחד, מלבד את הצופים. מזל שלרביבו יש שלושה ילדים, ועוד ילדים שמקיפים אותו, כדי שנוכל לשמוע את האמת:

 

אופירה: יש סיכוי שלא תחזרו לישראל?

שגית: שאלה קשה.

הבת מיי: אני אענה לך. כן.

 

בן של חברים, באנגלית: למה עזבת את ישראל?

רביבו, באנגלית: כי יש בה הרבה נחשים אנושיים.

 

קוראים לזה לתפוס את הרגע. לא משנה כמה שאלות קשות ופרונטאליות אסייג תשאל את רביבו, בסוף יבוא איזה ילד וכביכול יעקוף אותה בסיבוב. הילד הזה לא צריך לעשות מול המצלמה דילים של "אני אשאל על הכל, ואתה תענה על הכל". הילד הזה לא צריך להתנהג כאילו הוא לא יודע מה האמת, ולא שמע אותה בשיחות אחד על אחד. הילד הזה נתן לה מהצד את מה שצריך, ומותר לקוות שאף אחד לא הינחה אותו לשאול את השאלה. מה שאי אפשר להיות נאיבים לגביו הוא שרביבו אישר אישית כל פריים בעייתי, ואם הדבר הזה נשאר בסרט - סימן שרביבו רצה שהוא יישאר בסרט, כדי להעביר באמצעותו את המסר.

 

עזבו אתכם מכל הסיפורים שהוא סיפק למצלמה. תשכחו מהכחשת כל הגרסאות האפשריות לעזיבת ישראל. האם אתם באמת צריכים את תגובת מערכת הספורט של "ידיעות אחרונות", שטוענת שרביבו אישר להם את עניין האיומים על חייו? הרי עכשיו ברור שזה לא סתם שלשאלה מה המניע של המלעיזים, ומה עומד מאחורי כל האינטרסנטים, הוא בוחר לענות באמירות השחוקות: "אין לי מושג... אף אחד לא יכול לתבוע עיתון... יש לי זמן להתעסק עם זה?".

 

אז הנה, עכשיו אנחנו יודעים שרביבו לא עזב את הארץ מרצונו.

 

אבל מה לגבי יתר הסרט? לי הייתה תחושה שאני מקבלת הרבה יותר מדי אסייג, והרבה יותר מדי דברים אישיים כמו ילדים מצחצחים שיניים בבוקר. אם יש דבר שבולט מאוד בסרט, זה שאסייג מגיעה לכל חור - כולל שכונת עוני בלאס וגאס, שבה כביכול הציעו לרביבו להשקיע. לביקור בעיר אין שום קשר להימורים, חלילה.

 

בעצם, היא לא עוזבת את המשפחה בנחת, והמשפחה משתפת עם זה פעולה. כמו בחיים, כך גם בהכנת הסרט, שגית מוכנה כמעט לכל מה שבעלה יגיד לה. ואם זה אומר השתתפות מלאה, כך יהיה. למי עוד היתה כזו אפשרות להיות איתם ערב לפני שהם עוזבים, בשעה האחרונה שלהם באשדוד לפני היציאה לשדה התעופה, ובשדה התעופה עצמו. בפני עוד היתה נפתחת דלת החווילה בקאלבאסס, קצה העולם של לוס אנג'לס, פעם אחר פעם?

 

מי היה שואל ומקבל את התשובה: "אני לא מאמינה שחיים ילך עם נשים נשואות. יכולה להאמין להרבה דברים, אבל לא לזה". לאיזה דברים כן? חושבת חושבת חושבת, ובסוף אומרת, "אני יודעת שחיים בחיים לא יפסיד את המשפחה שלו".

כדורגלנים, וספורטאים בכלל, אוהבים לנצח. אלא שבניגוד לניצחונות שרביבו זכה להם בכדורגל, ובניגוד לפעמים שבהן חי מעבר לים מתוך בחירה, הפעם הוא שבוי של מעשיו. כולי תקווה שבבוררות קבעו מספר שנים מוקצב לחיים בחו"ל, כי למרות כל מה שאני יודעת עליו - אני את חיים רביבו עדיין מחבבת.

 

לבלוג של רב ערוצית

 

רוצים לפרסם את דעותכם ב"פרשן"? גם אתם יכולים! לחצו כאן

 

גולשים יקרים, הכותבים באתר משקיעים מזמנם בשבילכם, בואו ניתן להם תגובה! כתבו למטה (בנימוס) את דעתכם.

דרג מאמר:          
תגובות לכתבה זו התקבלה תגובה אחת לקריאת כל התגובות ברצף
1.
הלואי שבאמת לא צריך לדאוג לו
בעז לביא 20.02.09 (10:25)