המשחק בין מנצ'סטר יונייטד לווסטהאם היה יוצא מן הכלל. שתי קבוצות מצוינות בכושר טוב (ווסטהאם) עד מדהים (מנצ'סטר) הציגו כדורגל מהיר, מסודר, שקול ומעניין. רק שלווסטהאם לא היה גיגס. ראיין גיגס.

המשחק נפתח טוב, כשכבר בדקות הראשונות ווסטהאם סיכנה את השער של מנצ'סטר ואילצה את ודן דר סאר להתאמץ; מנגד, מנצ'סטר הציגה משחק חכם של סקולס ודריבלים של רונאלדו. עם הזמן יונייטד תפסה קצב והציגה משחק מהיר של נגיעה-שתיים, אבל התקשתה לייצר מצבים, מאחר וברבאטוב התעקש לשחק רחוק מדי מהשער. ווסטהאם הציגה לנו את קרלטון קול והריטה אלונגה ובהחלט הייתה שווה לפחות נקודה.

פרגוסון ויתר על חילופים, אבל היונייטד נכנס טוב למחצית השנייה. הבעיה היא שהמצבים המשיכו לא להגיע, ובסופו של דבר האורחים ממנצ'סטר ירדה להגנה, למרות שעדיין לא כבשה. אבל אז היונייטד סחטה כדור חופשי (דקה 62), ראיין גיגס ניער שני שחקנים ובעט בעיטה מושלמת חזק לפינה. 1-0, דווקא אחרי הדקות הלא טובות של השדים האדומים.

אחרי השער מנצ'סטר חזרה להגנה, ובדקות שאחרי היא התבצרה בהגנה והתרכזה בלשמור על רשת נקייה, מה שלא היה פשוט מול הלחץ של ווסטהאם, אולם בסופו של דבר מנצ'סטר מנצחת, משחק 13 ברציפות לא סופגת שער ומשיגה ניצחון 11 ב-13 משחקים. ואן דר סאר, שוער מנצ'סטר יונייטד, שובר את שיא הדקות ללא ספיגת שער באי הבריטי.

מנצ'סטר יונייטד:

אפטון פארק אתמול הציג, כאמור, כדורגל מרהיב; מנצ'סטר הראתה שהיא אחת הקבוצות המתואמות בעולם, עם משחק קבוצתי כמעט הכי טוב. בעצם, רק ברצלונה מציגה כדורגל קבוצתי עדיף. כדורגל שוטף של נגיעה, כמעט אף פעם בלי עיכוב במשחק. היונייטד (גם ווסטהאם היא "יונייטד", אך מטעמי נוחיות כותב שורות אלו יתכוון למנצ'סטר כשיגיד יונייטד) של החצי הראשון הציגה מרכז שדה מושלם, בראשותו של פול סקולס הוותיק שסידר את המשחק הקבוצתי. בחצי השני זה פחות בא לידי ביטוי, מאחר והיונייטד הסתגרה, אך דווקא בדקות האלה הראתה טוב יותר את הכוח שלה הקבוצה העונה: יעילה, הגנתית, מסתמכת על ההתקפה המוכשרת כדי להשיג ניצחונות דחוקים.

כריסטיאנו רונאלדו נראה טוב מתמיד. המשחק שלו התבסס פחות על כדרורים פנימה, לכיוון הרחבה, מהאגף, אלא יותר כדרורים ודריבלים עם הקו והכנסות כדור פנימה. הבעיה היא שהיה חסר בחלוץ שיגמור את המהלכים, אבל גם כשהכדורים של רונאלדו נגמרו בקרן למנצ'סטר - זה היה קרוב לשער, ועובדה שגם השער הגיע מקרן (קצרה).

מנצ'סטר שיחקה בהרכב מבוגר יחסית, עם גיגס (ולא פארק), עם סקולס (ולא פלטשר) ועם פרדיננד (ולא אוואנס); זה השתלם, ושלושת ה'זקנים' עשו את העבודה:

פרדיננד הרחיק כדורים בהגנה וניקה ניסיונות של ווסטהאם במשחק הגובה. פרדיננד בולט בהרחקות עם הראש, תוך כדי ניצול משחק הראש שלו; גיגס היה בינוני בחצי הראשון, אבל במחצית השנייה כבש שער נהדר עם הרבה אלגנטיות וטכניקה; וסקולס היה אחד מהמצטיינים אתמול. הכדורים שהוא סיפק לשחקני ההתקפה והנעת הכדור שלו אפשרה ליונייטד להציג משחק מסודר, להשתמש בכל הכלים ההתקפיים ובעצם שלט במשחק הקבוצתי וניהל אותו. היונייטד מתגאה בסגל מגוון, המשלב שחקנים צעירים (אוואנס, נאני ורפאל) ומבוגרים (גיגס, סקולס, ו-ואן דר סאר), ואתמול ראינו למה.

מנצ'סטר יונייטד של 2009 היא לא אותה קבוצה של השנים הקודמות. היא פחות עוצמתית, פחות מוחצת, אבל הרבה יותר יעילה - ו-13 המשחקים האחרונים הוכיחו את זה. 10 גולים חטפו השדים העונה, ועם מספר כזה לא צריך את כריסטיאנו רונאלדו ורוני כדי לקחת אליפות. גם כריסטיאנו נכנס לקצב הזה, ולמרות שהשנה הוא כובש פחות - הוא מציג יותר משחקים יעילים, יותר רונאלדו טוב מאוד ופחות רונאלדו יוצא דופן. והאמת? לא בטוח שזה רע למנצ'סטר. רונאלדו לא הפך לשחקן צנוע יותר או מתוקשר פחות, אבל דווקא רונאלדו הפחות עוצמתי מתאים ליונייטד החדשה, זאת שלא חטפה כבר 13 משחקי ליגה שער.

היונייטד מבינים שאליפות לוקחים עם יעילות, הגנה טובה ובעיקר עקביות. זה לא קל, אבל החיבור של הסגל הזה, שרץ ביחד כבר עונה שלישית לפחות, עושה את שלו.

המשחק אתמול ובכלל העונה הזאת מוכיחים שוב שפרגוסון הוא המאמן הטוב בעולם; המשחק הקבוצתי הוא תענוג. יונייטד שיחקה אתמול מהר, לפחות במחצית הראשונה והצליחה לתקוף עם כמעט כל השחקנים. העזרה הרבה של החלוצים אחורה עזרה לעיבוי הקישור, אבל התוצאה הייתה גם בעייתית: בחסרונו של ברבאטוב ברחבה יונייטד הייתה חסרה בחלוץ מטרה שיסיים את המהלכים ויסיט את הכדורים שהכניס כריסטיאנו רונאלדו לעומק, למצב של ממש.

ברבאטוב הוא אכזבה. על אף 8 בישולים, אסור לשכוח שהוא חלוץ מטרה, ושהוא הובא ליונייטד כדי לכבוש יותר מ-6 גולים עד המחזור ה-25. הוא הובא לקבוצה למרות שפרגוסון ידע שהוא בא על חשבון שני החלוצים הנהדרים שלו, טבס ורוני, אבל הוא לא הוכיח שהוא עדיף עליהם. גם אתמול הוא מסר כדורים מצוינים לשחקני ההתקפה שלידו, אולם התמקם רע מאוד ולא עמד במקומות הנכונים כדי לסיים את המהלכים. זה הכריח את טבס להיכנס לרחבה ולשמש על תקן חלוץ המטרה בפועל. הבעיה היא שטבס לא כזה, ואין לו את הנוכחות הפיזית, משחק הגובה וההשתלטות על כדורים ברחבה שברבאטוב אמור לספק למנצ'סטר. עוד לפני שהוא הוחתם באולד טראפורד אני אמרתי שברבאטוב מיותר, ולמרות שליונייטד לא היה חלוץ מטרה קלאסי - השילוב רוני את טבס הוכיח את עצמו בעבר, ומה שמנצ'סטר הייתה צריכה זה חלוץ מחליף טוב, שישחק בימים כמו שאתמול, שאחד החלוצים חסר (אתמול זה היה רוני). זה נראה ככה גם היום. אגב, מעניין שגם ביריבה השנואה מליברפול היה סיפור דומה: חלוץ (במקרה של ליברפול זה היה רובי קין) שמגיע מטוטנהאם, אבל לא מוכיח את עצמו. בשבוע האחרון קין חזר לספרס, ואולי גם לבולגרי עדיף לחזור לטוטנהאם ולהציל את הלונדונים המדרדרים, לא?

פול סקולס היה טוב מתמיד; למרות שהעונה הוא לא משחק הרבה, אתמול הוא היה בשיאו: הוא ריווח את המשחק, הניע את המשחק במהירות ומסר כדורים חכמים וטובים למשחק ההתקפה. הוא סידר את מרכז השדה ובזכותו היונייטד איבדו מעט מאוד כדורים במהלך המשחק.

נמניה וידיץ' היה טוב כרגיל. בעוד פרדיננד מתמחה בהרחקות במשחק הגובה, וידיץ' טוב יותר בשמירה צמודה ואישית. הוא מביא כוח ושכל למשחק של הקבוצה ואתמול עשה עבודה מצוינת על השחקן הכי מסוכן של המארחים, קרלטון קול. וידיץ' הוא שחקן נוח שיכול להסתדר עם כל אחד, אם זה אוואנס, שהפציעות הרבות של ריו פרדיננד סיפקו לו השנה לא מעט דקות משחק, ואם זה פרדיננד.

השמירה של היונייטד הייתה נכונה מאוד. היא שיחקה צפוף מאוד בהגנה, וכך סגרה לקרלטון קול ושות' את המרחב לסכן את השער והקשתה מאוד על ווסטהאם. היונייטד הסתגרה בחצי השני וכך שמרה בעצם עם כל השחקנים, מה שעוד יותר הקשה על המארחים.

קרליטו טבס היה רע מאוד במחצית הראשונה אתמול: הוא עיכב את המשחק של היונייטד לא פעם ואיבד יותר מדי כדורים, ונאלץ לשחק על תקן חלוץ רחבה בגלל שברבאטוב שיחק רחוק מדי מהשער. לטבס אין את הגובה הדרוש ולא הצליח להגיע כמעט לאף כדור. השורה התחתונה היא שהיונייטד לא הצליחה להגיע כמעט למצבים במחצית הראשונה. במחצית השנייה התמונה השתנתה, ונראה שדווקא ההתגוננות של היונייטד הייתה לטובתו - כי זה איפשר לו לנוע יותר אחורה ולשחק יותר בחופשיות, ובזה טבס שחקן נהדר. כשהוא מקבל חופש לרוץ על הרבה שטחים בהתקפה הוא טוב יותר ומרגיש יותר בנוח. אומנם הוא לא כובש הרבה, אבל זה לא התפקיד העיקרי שלו. הוא צריך להוסיף יצירתיות למשחק של היונייטד, השקעה על המגרש ותיווך בין הקישור להתקפה. לא הוא אמור להיות המוציא לפועל בהתקפה. בסופו של דבר, הרבה יותר קשה לו להסתדר כשהוא צריך לעשות תנועה בלי כדור לרחבה ולהקדים בלמים חסונים ממנו מאשר כשהוא נע בחופשיות ומקבל יותר שטחים לנוע על המגרש.

פרגוסון סמך מאוד על ההרכב שלו, ולכן עשה את החילוף הראשון בדקות הסיום, אז הכניס למגרש את ג'י. סונג. פארק. לא בטוח שזה היה נכון, יכול להיות שהיה נכון לעשות חילוף ולהכניס במחצית את נאני עם היכולת האישית המצוינת, אבל זה הספיק.

פרגוסון יצא אתמול מצוין מהמשחק, אבל לא בגלל תפקודו והשינויים שביצע או לא ביצע במהלך המשחק - אלא ההכנה למשחק. מנצ'סטר נראתה מאומנת מתמיד, מסודרת ושיחקה נכון. היא נראתה טוב וההחלטות של פרגי לפני המשחק - לפתוח בהרכב עם גיגס וסקולס - הוכיחה את עצמה. רק לא ברור למה היונייטד עוד מחזיקה בג'ון אושיי, סותם חורים בינוני-ומטה, שהוא איטי מאוד לתפקיד המגן ושוב לא הוכיח את עצמו. בעוד רפאל, המגן הימני, לא הפסיק לעלות להתקפה, לרוץ ולעזור לגיגס בצד ימין. 

האם מישהו יכול לעצור את היונייטד? צ'לסי כבר לא, על אף ואולי גם בגלל פיטוריו של המאמן סקולארי, אבל אולי ליברפול, שהאופי שלה, ובייחוד של טורס בדקות הסיום הצילו לה את שני המשחקים האחרונים, אבל ההגנה שלה לא מתקרבת לזאת של היונייטד. היונייטד מציגה יעילות שלליברפול אין, ובעיקר יציבות. היתרון של ליברפול הוא במשחקים נגד הגדולות, שם היונייטד כבר איבדה נקודות רבות מדי העונה. בעוד 4 מחזורים היונייטד וליברפול בקרב ראש בראש וזה עלול להכריע סופית לכיוון של מנצ'סטר.

ווסטהאם:

המארחים הציגו משחק טוב, כשמצידה ראינו כדורגל מהיר, רב מצבים ומסוכן התקפית. המגן השמאלי הריטה אלונגה נכנס הרבה לאמצע ובכך היה קרוב למרכז השדה למסירה, הוא חזר בזמן להגנה והביא מהירות  ובמחצית השנייה התחיל כמה התקפות מסוכנות; הקשר השמאלי שלפניו, ג'ק קוליסון, היה הרבה פחות טוב ולא תרם מספיק מהלכים לעומק במהלך המשחק.

קרלטון קול, למרות השמירה ההדוקה שהייתה עליו, היה מסוכן מאוד, ייצר מצבים ושיחק כמו חלוץ מטרה קלאסי, עם הגב לשער, כשחקן שמקבל כדורים כ-20 מטר מהשער ומוסר אותו לצדדים. המהירות שלו, שכמעט הובילה לשער שלו במחצית הראשונות ו-8 השערים שכבש העונה אילצו את וידיץ' ושות' לשמור עליו חזק מאוד. קול היה המטרה של כל המסירות של ווסטהאם לחלק הקדמי ובסופו של דבר הנוכחות שלו ברחבה כמעט הובילה לשער.

אם מוסיפים לזה את סקוט פארקר, שסידר את המשחק לאחור והניע אותו מצד לצד מהקישור האחורי, על אף מבנה גוף קטן יחסית, והיה המנהיג של ווסטהאם בקישור האחורי - אנחנו מקבלים קבוצה חזקה שהייתה שווה אתמול נקודה לפחות. בעצם, אם זה היה אפשרי שתי הקבוצות היו משיגות ניצחון. ווסטהאם הגיעה למצבים, תקפה לאורך כל המחצית השנייה, כמעט לא איבדה כדורים וגם ההגנה עבדה טוב. הבעיה היא שהיונייטד הגיעו ליותר מדי קרנות, ובסופו של דבר זה השתלם למנצחים.

ווסטהאם הגיעה בכושר טוב ואתמול ראינו למה היא כבר במקום השמיני. תחת המנג'ר הצעיר ג'יאפרנקו זולה ווסטהאם באה ושיחקה כדורגל אמיץ שמחפש ניצחון, ואלמלא הייתה פוגשת יריבה כמעט בלתי אפשרית היא גם הייתה מנצחת.  

המשחק:

שתי הקבוצות שילבו בין קצב למשחק מסודר. מרכז השדה של שתי הקבוצות היה טוב מאוד וסידר את המשחק מצד לצד, בזכות משחק טוב של פארקר מצד אחד (ווסטהאם) וסקולס מצד שני (מנצ'סטר). זה היה כדורגל טוב, עם שתי קבוצות ששיחקו טוב בשני צדדי המגרש; היונייטד ניצחה את המשחק בזכות ההגנה, אבל הציגה גם משחק התקפי מהיר ומעבר מאוד מהיר מהגנה להתקפה, ו-ווסטהאם תקפה ולא הייתה רחוקה מלכבוש, אבל גם ההגנה עבדה טוב והקדימה את חלוצי היונייטד כמעט בכל התקפה.