כתוב "ויבואו אילמה ושם שתיים עשרה עינות מים ושבעים תמרים ויחנו שם על המים" (שמות ט"ו/כז'),  ואין כתוב זה אומר אלא דרשני. האם במקרה היו במקום ההוא 12 עינות מים? האם במקרה היו שם 70 תמרים? האם יכולים אנו למצוא את אילים המקראית על פי סימני הזיהוי שניתנו למקום?

ייחודו של המקום ששמו אילים הוא בכך ששני מִסְפָּרִים מציינים אותו: 70 ו-12, ואין עוד מקום כמותו אשר שני מִסְפָּרִים כרוכים בו (לדוגמה: באר-שבע כרוך ב-7, אך לא במספר נוסף). ברור, אם כן, שהתורה רוצה לומר כי מִסְפָּרִים אלו מבטאים באופן מהותי את אילים, והיא עושה זאת בלשון סמלית, כלומר: נומרולוגית.

כבר הוסבר בעבר כי 70 מבטא 7 x 10, היינו קדושה מועצמת בגוף שלם, ו-70 מבטא סוג של שלמות בטהרתה, כדרך שבני ישראל ירדו למצרים ב-70 נפש, ועתה הם באים למקום המצוין באמצעות 70. התמרים שמשו מקור מזון משמעותי בעולם העתיק ובוודאי שכך היה המצב במדבר, מקום בו מעט מאד עצי-פרי גדלים. 70 התמרים הוא ביטוי לתזונה השלמה של בני ישראל במדבר.

12 הוא כפולה 3 x 4, היינו מידת ההרגל (3) מוכפלת במספר 4 המביע קוסמוס (מאז שיש 4 נהרות בגן-עדן, 4 רוחות השמים, ועוד). לפיכך, המספר 12 מביע את מידת הזמן, ובלשון אחרת 12 רומז לא רק ל-12 שבטי ישראל (כפי שעמדו על כך בעלי המדרש) כי אם גם למספר חודשי השנה. במלים אחרות, בני ישראל ישבו באילים ושם ניזונו די-צורכם בתמרים ושתו מים, והיה להם טוב כל זמן שהיו שם (ממש כמו בגן-עדן). תזונה מיוחדת זו מסופרת בדרך אחרת באמצעות המן, ואין בין הנס האחד למשנהו אלא הפן הנומרולוגי.

כבר אמר איינשטיין שאלוקים אינו משחק בקוביה, ואין לי אלא להוסיף שהוא גם אינו משחק במִסְפָּרִים: המִסְפָּרִים מביעים רעיונות עמוקים, ואינם מקריים כלל, וודאי לא ביחס לאילים.

פרופסור מאיר בר אילן

"אוניברסיטת בר אילן"