מס' צפיות - 370
דירוג ממוצע -
פרשת בשלח
מאת: דוד דרומר 02/02/09 (09:49)

שולחן-השבת

 

מבט מיוחד ומרתק לפרשת-השבוע,

לפי מדרשי חז"ל, הקבלה והחסידות

לאור תורת חב"ד

מאת

הרב יוסף קרסיק

שליח הרבי ורב אזורי

בת חפר - עמק חפר

 

פרשת בשלח - "דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִסָּעוּ"

 

הדרך הנכונה להתמודד עם משברים ומצוקות

 

לכבוד י' שבט יום ההילולא וקבלת הנשיאות של הרבי - ארבעה דרכים בעבודת השליחות על יסוד ה"ארבע כתות" מפרשת השבוע

 

עליות ומורדות במצב רוח במחנה ישראל

 

 

אמונה ובטחון גדולים היו לישראל ביציאתם ממצרים. כשמשה רבינו אמר "קומו וסעו ממצרים למדבר", לא הרהרו אחריו ולא שאלו: כיצד נעזוב בתינו במדינה מפותחת שיש בה שובע וכלכלה ונצא למדבר שומם: מה נאכל? מה נשתה? היכן נלון?; אלא הלכו אחרי משיח ה' בעינים עצומות! אבל האמונה והבטחון התפוגגו כבר לאחר ששה ימים, כשפרעה וצבאו הקיפו את ישראל על שפת ים-סוף:

 

לא ממש ניתן להאשימם בדבר, כי מצבם הנפשי היה קשה מנשוא - בימים ספורים עברו שינויים נפשיים קיצוניים מאפילה לאורה ומעבדות לחירות: לאחר ששנים רבות היו עבדים מושפלים, מדוכאים ומוכים תחת עול פרעה הרשע, סמל העריצות, עברו מהפך קיצוני, נעשו בני-חורין ולבם שמח והתחזק ככתוב "ובני ישראל יוצאים ביד רמה",

 

לכן כשלפתע שבה ונחתה עליהם הבשורה המרה שצבא מצרים רודף אחריהם והנם מוקפים מארבע רוחות השמים ואף מעליהם מרחף שרו של מצרים, נכנסו לחרדה, אימה ופחד. היו שצעקו על משה ואמרו: המצריים כועסים על עשר המכות והריגת בכוריהם, על לקיחת רכושם ויציאתנו ממצרים, עתה ינקמו בנו ויהרגונו, למה הוצאתנו ממצרים המבלי אין קברים במצרים, שהוצאתנו למות במדבר!!!

 

באותה שעה נחלקו ישראל לארבע קבוצות: 1) קבוצה ראשונה - מבני שבט ראובן, שמעון וישכר: לא האמינו ובטחו בה' שינצלו ממצרים לכן התייאשו ואמרו "נפול לים". 2) קבוצה שניה - מבני שבט זבולון, בנימין ונפתלי: לא האמינו שדברי משה שיבואו לארץ ישראל יתקיימו, לכן אמרו "נחזור למצרים". 3) קבוצה שלישית - בני שבט יהודה ויוסף: האמינו בנבורת משה שיכנסו לארץ לכן החליטו להאבק במצריים ואמרו "לעשות מלחמה כנגדן". 4) קבוצה רביעית - בני שבט לוי, גד ואשר, אמרו שבמצב מסוכן כזה יש להתפלל לה' "נצווח כנגדן", שיקיים הבטחותיו ויצילנו ויביאנו לארץ המובטחת (ילקו"ש, שמות, פי"ד,רלג. מעם לועז)..

 

ההתמודדות

 

 

גם כל אדם שנתקף בבהלה וחרדות קשות בשל איומים מגורמים שאינו יכול להתגונן מפניהם והוא חש חסר-ישע, מגיב באחת מארבע הצורות הללו:

 

1) המצב הקיצוני ביותר - חוסר תקווה וייאוש הגורם חוסר רצון לחיות, עד כדי עשיית הנורא מכל, איבוד עצמו לדעת, "ניפול לים". 2) כניעה והרכנת ראש לאויב להיות עבד נרצע שלו, "נחזור למצרים". 3) להתאמץ ולשנס מותניים כדי להשיב מלחמה מול האויב החזק, גם אם סיכויי הנצחון קלושים, ולו כדי למות מות גיבורים, "נעשה מלחמה כנגדן". 4) מתעורר באמונה חזקה ואיתנה בבורא העולם, בידעו שאין לו כל ישועה והצלה בדרכי הטבע, אלא רק בדרך נס, "אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים". נעמדים בתפילה לריבונו של עולם, "נצווח כנגדן".

 

גם מול איומיים רוחניים, כשהיצר-הרע מנסה לפתות את האדם בניסונות קשים לחטוא ולעשות מעשים איומים, ארבע צורות להתנהגות האדם:

 

1) יש מי שמתייאש מול המאבק המר הוא נכנס לעצלות, עצבות ודכאון מוחלט, חוסר חשק לחיות, "נפול לים". 2) יש מי שמתייאש מלנסות להיאבק בפיתויים, הוא נכנע ליצר-הרע ומשעבד עצמו אליו, "נחזור למצרים". 3) יש מי שמשנס מתניים מול הפיתוי ונלחם בו, לדוגמא מנסה להתווכח עם הרע, בתקווה שיוכל להכניע אותו, "נעשה מלחמה כנגדן". 4) יש מי שמנסה להתעלם מהפיתויים, לעצום עיניו, לרוץ לבית המדרש להתפלל לה' שיחלצהו מהאיום היצרי, "נצווח כנגדן".

 

אם-כן, פער תהומי בין שתי הקבוצות הראשונות (ניפול לים ונשוב למצרים) לשתי הקבוצות השניות (נעשה מלחמה, נצווח לה'):

 

הראשונות מוגדרות במהר"ל "רשעים שלא מאמינים בהקב"ה", כניעה וייאוש הנובעים מחוסר אמונה בה' הנותן כוח לנצח את האוייב, ואילו השניות מוגדרות במהר"ל "צדיקים המאמינים בהקב"ה" לכן נאבקו והתפללו לה' באמונה יוקדת.

 

הגישה החסידית

 

 

היות שדברי ארבעת הקבוצות היו לאחר הניסים הגדולים של עשרת המכות ויציאת ממצרים, והלא ליציאה ממצרים היתה לא רק משמעות גשמית של עזיבת הארץ ההיא, אלא גם משמעות רוחנית - עזיבת הטומאה והתועבה של הארץ המתועבת, לכן חייבים לומר שיש פן רוחני חיובי בכל ארבעת הקבוצות, גם בראשונות, משום שהדבר אירע על שפת ים-סוף לאחר היציאה והגאולה ממצרים.

 

הנה ביאורו של "אוהבן של ישראל", הרבי, המסביר את החיוב בכל אחד מן הארבעה:

 

הבדלי גישות ביחס להתמודדות מול הקשיים הרוחניים שמציב בפני היהודי העולם הגשמי, המעלים ומסתיר את האמת האלוקית ומתנגד לעבודת ה', עולם שהרשעים גוברים בו ובו פיתויים וכוחות רעים של פרעה וחילו, המנסים לטמא ולפגוע בנפש היהודית:

 

הקבוצה הראשונה מתייאשת לחלוטין מהעולם, לדעתה אין כוח ודרך לתקן אותו, לכן היא יוצרת חומה המנתקת מגע מהעולם, כדי להציל עצמם. וזה סוד דבריהם "ניפול לים" - מדובר על "ים התורה", כלומר הם בוחרים להסתגר בים התורה המטהר, לעסוק אך ורק בענינים רוחניים בתפילה ותשובה, ואת העולם הגשמי, פרעה וחילו, להשאיר למישהו אחר שינסה לתקן ולקרב לה'. אדם כזה נקרא "צדיק בפרוַוה", משום שהוא שומר על חום גופו במעיל החמם רק אותו ואינו משרה חום והתלהבות לעבודת ה' סביבו.

 

הקבוצה השניה לא התייאשה לחלוטין מתיקון העולם, כי היות שהקב"ה הציב אותנו בעולם, חובה עלינו לנסות לתקנו בעבודתנו הרוחנית להפצת היהדות וכו', אבל העבודה הרוחנית בעולם נעשית כעבד כנוע העוסק בעבודת פרך בעל-כורחו בלי חיות והתלהבות, אלא רק מפני שהוא מרגיש שהוא מחוייב לעשות. אין לו רצון, תענוג ומרץ בעבודתו, להיפך יש לו חוסר תקווה ואמונה להצלחת עבודתו, וזהו שאמרו "נשוב מצרימה", לשוב להיות "עבד", לעבוד ה' בקבלת עול יבשה. צריך לדעת שקבלת עול ועבודת עבד צריכה להיות רק בראשית העבודה לה', אך לאחר מכן חייבים לעבוד ה' בחיות ושמחה, צריך להתלהב בעבודת ה'.

 

הקבוצה השלישית אינה מתייאשת ונכנעת לעולם הגשמי וייצריו, להיפך "לעשות מלחמה כנגדן", נלחמים ונאבקים בחיות ומרץ לתקן את העולם באמונה ובטחון שנצליח לתקנו! החסרון בדבר שלכל סוג עבודה יש את הזמן שייעד לו ה' ואת הדרך הנכונה שציווה ה' לעשות ואסור לסטות מזה במאומה, ולא לנסות לעבוד בדרכים אישיות אלא רק בדרכים שהורתה התורה, לשם שמים ולא לכוונות אישיות. בשעה שה' מורה "ויסעו", ללכת להר סיני לקבל את התורה, אין לעצור ולעסוק בענינים אחרים, לכל דבר "זמן ועת": יש עת לתיקון העולם והיצר הרע ויש עת לעיסוק אישי בתורה - להתקרב צעד נוסף למתן תורה, להפנות כוחות ומרץ בעיקר להתקדמות בעבודת ה' בתורה ולא למלחמות בייצרים.

 

הקבוצה הרביעית זה מי שחפץ באמת למלא את רצון ה' שאור ה' יאיר בעולם כולו, וכדי לכוון לאמת ולא לטעות בדרך הפעולה בתקון העולם, הוא מתפלל ומבקש מה', שיעשה ויתקן את העולם וירוממו לקדושה.

 

התיקון

 

 

תיקון פגמי הנפש והמידות אינו בעקירת המידות ותכונות הנפש אלא בתיקונם, כי המידות והתכונות ניתנו משמים כדי שישתמשו בהן לעבודת ה' ולתיקון העולם, ותיקון למשתמש בהן לאפיקים שליליים אינו בשבירתן אלא בהפנייתן לכיוונים טובים וקדושים. לדוגמא: אדם שהתברך משמים בכושר מנהיגות והוא מנצל כשרונותיו להשפיע רוע על חבריו, תיקונו אינו לבטל כשרונותיו, אלא לנצלם לאפיקים חיוביים, להשפיע על חבריו טוב וקדושה.

 

גם התיקון לארבע הקבוצות האמורות אינו בעקירת תכונות בני האדם, אלא בניצולם לקדושה.

 

להתעלם מהפרעות

 

 

האופי הבסיסי של הקבוצה הראשונה הוא היכולת להתעלם מהסביבה עד כדי איבוד חיים, או איבוד חיי הגוף בהתאבדות לא-עלינו, או איבוד החיים החומריים גשמיים בהסתגרות מוחלטת בים התורה והמצוות תוך סיגוף מוחלט של הגוף הגשמי;

 

תיקון לאנשים אלו הוא בניצול כוחם לדבוק במטרה הנעלית של הפצת היהדות במסירות נפש, לצאת לעולם ולקרב יהודיים לעבודת ה' בלי להתפעל ולהתרגש מהמלעיגים, להתעלם לחלוטין מכל הקשיים וההפרעות ולעבוד את ה' בדבקות במטרה עד כדי מסירות נפש.

 

להקשיב לזולת

 

 

האופי הבסיסי של הקבוצה השניה הוא לא להתייאש בשום מצב, גם בעתות מצוקה להיות מוכן להכנע ולהתבטל בפני האוייב המצרי הגשמי או הרוחני; והתיקון לאנשים אלו לנצל את יכולתם לאפיקים חיוביים, את היכולת להכנע לנצל לכניעה של כבוד בפני הזולת עמו עוסקים בעבודת ה' להקשיב לו ולכבד אותו, שזה מסייע לזולת לפתוח לבו וליצור עמו אהבה ואהבת רעים, שתסלול את הדרך לקירובו לעבודת ה'.

 

ההגיון המסתתר אחרי דעת קבוצה זו הוא אמונה שכל דבר שמתרחש הוא מכוון משמים בעבורינו, והיות שהמצריים שבו לתקוף את ישראל, סימן שהמטלה הרוחנית שלנו במצרים לא הושלמה, ובכוחינו לא להתייאש, אנו מוכנים לשוב מצרימה ולעסוק בעבודת השליחות, למרות הקושי הכבד מנשוא להיות בשליחות במקום קשה ונורא, בתנאי עבדות קשים.

 

דבקות במטרה

 

 

האופי הבסיסי של הקבוצה השלישית הוא עוצמה נפשית אדירה ויכולת להאבק מול האוייב ולא להכנע ולהתייאש אפילו אם האויב חזק מאתנו עשרת מונים וביכולתו להביס אותנו. יש כאן נקודה של אמונה ובטחון בה' עד בלי גבול, כח זה צריך לנצל לעבודת ה' לדבוק בעבודת השליחות ללא שום נקודת שבירה וכניעה, גם כשצצים נסיונות וקשיים מרים.

 

האופי הבסיסי של הקבוצה הרביעית הוא האמונה, היא גורמת לו לקבל החלטה לבקש מה' שיעשה את המטרה כדי שהיא תתבצע בשלימות. יש לנו עסק עם אדם מאמין בצורה מוחלטת בלתי ניתנת לפשרות.

 

עבודת השליחות לכבוד י' שבט

 

 

מכאן למדים לכבוד היום הגדול י' שבט, יום ההילולא של כבוד קדושת אדמו"ר מהוריי"צ ויום קבלת הנשיאות של הרבי:

 

עבודת השליחות שהטיל הרבי על כל אחד ואחת מבני הדור היא לצאת לכל קצווי תבל, גם לאיי הים הקרובים והרחוקים ולעשות "דירה לו יתברך בתחתונים", על-ידי עיסוק בהפצת יהדות ומעינות חוצה, ובפרסום בשורת הגאולה שהנה הנה משיח בא, וצריך רק לפקוח את העיניים ולראות את מלך המשיח עומד ניצב במלוא עוזו ותפארתו וגואל את כל עם ישראל,

 

ה' אמר למשה שיענה לכל הקבוצות: "דבר אל בני ישראל ויסעו", שהיהודי יאיר את חושך העולם באור התורה והמצוות ויקרב עצמו והעולם כולו לתורה בשמחה וחיות:

 

צריכה להיות במלוא העוז ותעצומות הנפש, גם בכוח של הקבוצה הראשונה - עבודה מתוך מסירות נפש, גם בכוח של קבוצה השניה - עבודה מתוך כיבוד הזולת "ואהבת לרעך כמוך", וגם בכוח של הקבוצה השלישית - היכולת להילחם למען השגת המטרה, וגם בכוח הקבוצה הרביעית - להתפלל לה' יתברך שיעזור להצליח במילוי המטרה שהטיל עלינו הרבי: לצאת מהגלות ולהביא את הגאולה השלימה בקרוב ממש. נאו.

 

מקורות - לקוטי שיחות חלק ג, עמוד 880. התוועדויות תנש"א, חלק ג, עמוד 425. גבורות השם, פרק מ. ועוד.

 לקבלת המייל ישירות ולתגובות והערות-הארות שיתקבלו בשמחה, מייל: rabayyk@zahav.net.il

הכותב הוא מנהל "אורי עוז הפקות"- מיזמים חינוכיים,קשרי קהילה ומשימות לאומיות. חבר בעמותות "רוח טובה" ו"החוויה היהודית",מנהל אתר אינטרנט בשם "תורה" כתובת האתר:www.torah.in/he1

 

רוצים לפרסם את דעותכם ב"פרשן"? גם אתם יכולים! לחצו כאן

 

גולשים יקרים, הכותבים באתר משקיעים מזמנם בשבילכם, בואו ניתן להם תגובה! כתבו למטה (בנימוס) את דעתכם.

דרג מאמר:          
תגובות למאמר זה לא התקבלו תגובות לקריאת כל התגובות ברצף
אין תגובות למאמר