מס' צפיות - 277
דירוג ממוצע -
שלום עם שכנינו בעיניים אסלאמיות
מאת: אביטל קשת 01/02/09 (12:28)

אתמול צפיתי בסרטון מעניין מאד שהגיע אלינו ביחד עם עיתון הג'רוזלם פוסט שבעלי קורא. הסרט דן בעם היהודי ובמצוקתנו , כאן בארץ, ככבשה שיושבת בין שבעים זאבים.  

 

עיקרי הדברים: אנחנו לא באמת מבינים את האסלאם שכוחו רק הולך ועולה בעולם. על פי האסלאם אין חשיבות להסכמי שלום,למעשה הם רק דרך להשיג מטרה. והמטרה היא הפיכת העולם כולו לאסלאמי במהותו וכנוע לדרכו של מוחמד. האסלאם גורס שהדרך להכניע את האויב היא סבלנות ארוכת טווח ותכנון קפדני, דבר שהוא ניחן בהם . האסלאם מבטיח למאמיניו גן - עדן ומצפה מהם להקריב את גופם לקידוש הג'יהד שהדרך היא רצח. מי שחונך על פי עקרונות האסלאם חונך לא למרוד בסמכויות ולכן אין סיכוי שכוחו של החמאס שמתהדר באצטלה אסלאמית ירד וסביר להניח שכוחם של מנהיגים  קיצונים שמובילים את העולם הערבי היום רק יעלה. האסלאם שואף להחזיר לעצמו את היוקרה שאיבד בימי צלאח -א'דין ולא השלים עם נפילת האימפריה העותומאנית שלטה כאן.  

 

הסרט שב ומוכיח שחתירתנו לשלום עם אויבים כאלה כמוה כמעשה האיוולת אליו נפל צ'מברלין בימי מלחמת העולם השנייה. הסכמי השלום הקיימים אותם הביא סאדאת לעמו היו הדרך הדיפלומטית היחידה לצמצם את כוחה של ישראל. סאדאת בנאומו המפורסם זעק " לא עוד מלחמה" כלומר הוא אינו מבטיח שלום, מפני שהאסלאם לא מכיר באפשרות הזאת. ואכן מעולם לא כוננו באמת שלום בר- קיימא עם מיצרים . המוני מיצרים מעולם לא פקדו את חופי תל- אביב ואחרי עלייתו של מובראק הדבר נראה רחוק מתמיד. מובראק הרי מעניק לחמאס יד חופשית בהתחמשות נגדנו ועל פי הערכות ברורות הוא מכין את עצמו ליום הבא , ולנפילת  ישראל. שם המשחק הוא כמו תמיד "סבלנות" וחוסר נכונות להיות כנה עם הצד השני.

 

הוא משתדל לא לזהות את עצמו עם ,סאדאת, שניסה להעניק לעמו חזון דיפלומטי שישרת מטרות אסלאמיות , אך מאחר ולא הובן כראוי נרצח. הצביעות היא שכיום העולם הערבי הולך בדרכו של סאדאת מבלי להוקיר לו טובה על כך. ישראל נדחקת מעל כל במה בזירה הבין- לאומית והערבים הבינו  לעומק שיש להלחם בכמה חזיתות ,הדיפלומטית והצבאית כאחד.   איוולת נוספת אליה נפלנו ואותה מדגיש הסרט היא: הסכמי אוסלו. יום אחרי חתימת ההסכמים מראה הסרטון את ערפת, שהוא דרך אגב קרוב משפחתו של חאג' אמין- אל חוסיני בן בריתו של היטלר, עומד מול ההמון המשולהב וזועק ג'יהאד , ג'יהאד. כל בר דעת היה מפנים  שלמעשה אין בכוונתו של ערפת לסטות מדרכו הרצחנית , אך כאן לצערי המשיכו לשגות בהזיית השלום, מושג אותו  הצד השני אינו מכיר כלל וכלל.

 

ישראל חימשה את שוטרי הרשות, העניקה להם מיליונים, שיכלו לשמש אותה עצמה ובתמורה, בנתה הרשות תחנות רדיו וחימשה עצמה כנגד ישראל . העם הרעב נותר רעב, אך מאחר ואין בתרבות האסלאמית מושג של מרידה כנגד החזק והשולט,במיוחד אם הוא מנפנף בדגלים אסלאמיים קיצונים  , העם בלע את הגלולה הזאת והפנה את השנאה כנגד ישראל , כאילו לא היו דברים מעולם.   הסרט מציג את מצבנו הקשה בלי כחל וסרק. העולם הערבי מעוניין לבנות חזית ערבית אסלאמית מאוחדת שתכלול את כל המזרח- התיכון ומדינת ישראל על יהדותה והשפעתה המערבית מפריעה לכינון חזית כזאת ולכן רצוי שתמחק. העם הפלשתיני וסבלו משרתים נכונה את המטרה הזאת. ולכן העולם הערבי משתמש בהם השכם והערב. העולם הגדול, כבר לא תומך בישראל, מתוך מניעים אנטישמים ברורים שקשורים לנצרות שמעולם לא נס ליחה.

 

למעשה הותר לנו להקים כאן מדינה על מנת להשקיט את מצפונו של העולם ששתק נוכח רצח המיליונים שבצעו היטלר ומרעיו , יימח שימם ,אולם כיום שישים שנה אחרי כבר נשמעים קולות שקוראים להכחשת השואה ולעקירת הלגיטימציה שלנו לחיות כאן. על פי הבנת המערב הלגיטימציה היא: סבלנו ,לא זכותנו ההיסטורית על האדמה הזאת, ולכן הצעד המתחייב הוא קעקוע הסבל הזה והכחשתו.    

 

ארה"ב הולכת ומאבדת בנו עניין. האיום הרוסי סר ממנה ועתה היא לא מוצאת סיבה טובה לשמירת האינטרסים שלה כאן באזור. למעשה הקריאה שלה לשתי מדינות לשני עמים, היא על מנת להוריד אותנו מעליה ובדחיפות!   וכך כדברי אחמדינג'ד אנחנו הולכים והופכים למבודדים מיום ליום.    

 

מסקנות ברורות שמביא הסרט כלולות במסר הבא : בבואך לעשות שלום , דע לפני מי אתה עומד ועל פי מה חונך. אולי בלקסיקון שלו שלום פירושו : מלחמה, או המתנה להזדמנות נוחה יותר .      

 

מסקנתי האישית: האם על חרבנו נחיה לנצח? העם הערבי דבק באמונתו ההרסנית ,ומי שדבק באמונה סופו לנצח. העם היהודי מפורד ומפורז, הגיע הזמן שגם אנחנו נדבק באמונתנו ואז בטוח שנצא מהמייצר.   הדברים כבר התרחשו בעבר בימי החשמונאים , שם גברו מעטים על רבים . והעזרה ניתנה מלמעלה.   ראינו שבימי המלחמה האחרונה בחורים שהיו מנותקים מהדת ביקשו להניח תפילין לפני היציאה לקרב ולרכוש ספרי תהילים ותודה לאל מספר הנפגעים היה מועט. בטוח שאם כולנו נתחזק לא נהיה זקוקים למצבים מלחמתיים כאין אלו.   קדוש ברוך מראה לנו שאם לא נרים ראש ונזעק כלפי מעלה, יסגרו בפנינו כל השערים.   שערי השלום השקרי ננעלו מזמן, צריך רק להסכים להבחין בכך.  

      
הכותבת תמחוק תגובות לא אינטלגנטיות ומתלהמות בעינייה, כפי שעשו חברותיה לאתר. זאת בשם חופש הביטוי .  

שבוע- טוב ומבורך.       

הכותבת היא אביטל ז'נט קשת, כותבת, שחקנית ובמאית חוזרת בשובה.

 

רוצים לפרסם את דעותכם ב"פרשן"? גם אתם יכולים! לחצו כאן

 

גולשים יקרים, הכותבים באתר משקיעים מזמנם בשבילכם, בואו ניתן להם תגובה! כתבו למטה (בנימוס) את דעתכם.

דרג מאמר:          
תגובות למאמר זה לא התקבלו תגובות לקריאת כל התגובות ברצף
אין תגובות למאמר