1) אחרי תקופה גרועה, הפגרה הגיעה בתזמון טוב מאוד עבור מכבי נתניה ות"א. שתיהן לא ניצלו את הפגרה כדי לעשות את השינויים ההתקפיים הנכונים - אבל לפחות לגבי נתניה כל עוד יש את ההגנה המצב בסדר. בסה"כ זה לא היה משחק מרשים, אך בטח לא גרוע כמו שתואר באמצעי התקשורת, פשוט בגלל חשיבה לא נכונה, ועל כך בהמשך. בשורה התחתונה, לא כדורגל גדול של נתניה, אך הגנה טובה, שחזרה לעצמה אחרי ה-3-3 נגד אשדוד לפני הפגרה.

המשחק נפתח ביתרון של מכבי בזכות משחק טוב של האגף הימני, כשבראשו שפונגין; אחרי כ-10 דקות המגמה השתנתה ונתניה החלה להחזיק בכדור ולהפסיק להתבסס על כדורים ארוכים להתקפה. התקפה מקרית, טעות נוראית של שפונגין ובישול מעולה של טאזמטה סידרו לשלו מנשה קל מקרוב ו-1-0. לא מוצדק, אבל אם למישהו הגיע גול - זה לנתניה, בטח ע"פ הדקות שלפני.

 השינוי המיוחל עבור מכבי לא חל, נתניה המשיכה לשלוט בכדור והגנה צפופה נטרלה את בוזגלו וישראלביץ'; עד סיום המחצית שתי הקבוצות לא סיכנו בכלל את השער, אבל הגנה טובה של נתניה ושליטה שלה במרכז השדה הורידו את הקבוצות למחצית ב-1-0 לנתניה.

בחצי השני כמות המצבים גדלה משמעותית, אך השערים לא הגיעו; מאיוקה היה מצוין והוסיף את היצירתיות שהייתה כ"כ חסרה למכבי ת"א, אף על פי כן הוא לא קיבל כמעט עזרה, ורק בכ-20 הדקות האחרונות מכבי התחילה באמת ללחוץ על השער של נתניה, אבל זה לא הספיק, ודווקא טעויות קריטיות של יבריץ' היו קרובות מלתת שער נוסף לנתניה, אך בסיום 1-0 דל מצבים. נתניה נצמדת לחיפה ומגיעה במצב טוב מאוד לקראת המשחק נגד הפועל ת"א, ומכבי? הבעיות והבלגן מתעמקים וגדלים מרגע לרגע.

מכבי נתניה:

הדעה הרווחת היא שגם נתניה הציגה כדורגל רע וניצחה בגלל מזל, אבל זה קשקוש מוחלט; גם אם אותה התקפה שנגמרה בשער של מנשה לא הייתה מסתיימת בשער השער היה מגיע מתישהו, כי נתניה חיפשה את השער עליו היא תוכל להתבסס ולבנות עליו כדי לנצח. זה לא עניין של מזל, כי סגנון המשחק של נתניה היה לכבוש ואז להתגונן. זה קרה דווקא בדקה ה-20, ומאותו הרגע נתניה העדיפה להתרכז בלשמור על התוצאה. המערך הטקטי והפיזי הקשה על מכבי להגיע להזדמנות אחת כל המחצית ונתניה החזיקה בכדור הרבה יותר ממכבי, מתוך חשיבה נכונה: לפעמים כדי לשמור על תוצאה עדיף להחזיק בכדור ולהניע את הכדור מצד לצד, כי זה מאפשר לקבוצה לשלוט בקצב המשחק ולא להיות תלויה בהתקפות היריבה. נתניה החזיקה בכדור, שלטה במרכז השדה וניצלה את שלושת הבלמים שלה כדי להניע כדור קרוב לשערה שלה. נתניה שלטה בקצב וכשיש לך שלושה בלמים יש לך יותר שחקנים שיכולים להניע כדור אחד עם השני בחצי שלך. נתניה לא הראתה יצירתיות, אבל כי היא לא מתבססת על זה. משעמם? חסר ברק? נכון, אבל הסגנון של מתיאוס (שוב) כדי לנצח. לא בטוח שזה הסגנון שהקהל רוצה - אבל זה מוכיח את עצמו ונתניה רק נקודה מהפסגה.

האיש המצטיין במשחק היה לואיס מרין. אחרי עונה נהדרת מרין הציג השנה חוסר יציבות ובכמה משחקים עשה טעויות משמעותיות שלפעמים עלו לנתניה ביוקר. אתמול הוא היה בשיאו, הוא ניצל את מרכז ההגנה המעובה כדי לצאת לפעמים מעט יותר קדימה, וניצל את האחריות והיכולות הפיזיות שלו כדי לבלוע את בוזגלו ואת ניסיונות המתפרצות של מכבי ת"א. הוא אירגן את המשחק מאחור ושלט במרכז ההגנה.   

עוד דבר חשוב לגבי נתניה הוא שלפחות לגבי המשחק הזה היא הצליחה לשמור על התוצאה ולהסתדר עם הציפיות. לנתניה יש בעיות השנה לנצח במשחקים שהיא פייבוריטית, ולא סתם היא מתקשה לנצח בביתה, אך הפעם היא ידעה לנצח במשחק בו היא באה מראש עם יתרון.

שלו מנשה מקבל השנה את הצ'אנס ממתיאוס ולוקח אותו בשתי ידיים. חמישה שערים, חמישה בישולים. אחד השחקנים היציבים והטובים של הקבוצה השנה, וגם אתמול הוא הציג משחק טוב, עם פריצות וכדרורים טובים על האגף השמאלי ומעל כולם השער שכבש. אחרי העונה הזאת ההערכה שהוא יקבל והשווי שלו יגדלו בהרבה. מנשה מוכיח את עצמו בקבוצה שבשנים האחרונות מתעצבת מחדש כקבוצה גדולה, והופך מעוד שחקן טוב ולא הרבה יותר לאחת האופציות הכי טובות בליגה בעמדת הקשר השמאלי.

בחזרה למתיאוס. מתיאוס הוא מאמן שקשה להתעלם ממנו; הרבה חושבים שהוא שחצן, מאמן בינוני ואפור, אחרים חושבים שאנחנו צריכים ללמוד מהניסיון האירופי שלו ושהוא עושה בנתניה משהו גדול, שיכול להיגמר באליפות. את הטעויות שלו קשה לשכוח: יותר מדי שינויים מיותרים, ויתור על שחקנים שיכולים לעזור לקבוצה, כמו דגו שהיה יכול להוסיף את היצירתיות שחסרה לנתניה, או קיויו, שפתח את העונה בכושר הבקעה מעולה ונתן פתרון למשחק הראש של הקבוצה - ומשום מה שוחרר. שחקנים מוחלפים בקצב מטורף וחלוץ ברמה עוד לא נמצא כרגע, אבל קשה להתעלם ממצבה של נתניה בטבלה.

לא בטוח שזה היה נכון לפתוח עם שלושה בלמים מול קבוצה עם התקפה שלא ממצה מעט מהפוטנציאל שלה כמו מכבי ת"א, אף על פי כן זה הביא את הניצחון. אסור לשכוח שהניצחונות המרשימים של נתניה העונה הגיעו במערך של שלושה בלמים, שלא מתאים לכל קבוצה ולכל מאמן - אבל לנתניה כן: בסופו של דבר, לנתניה יש את אחת ההגנות הטובות בליגה - ואפשר להבין את מתיאוס שהוא משתמש בחלק הזה של הקבוצה שלו, וזאת ההגנה. הוא הצליח לתקוע את המשחק וליצור קצב איטי ואפור, שמתאים הרבה יותר לנתניה. מבחינתו, התוצאה החל מהדקה ה-20 הייתה מושלמת והוא ניצל את החולשה של מכבי כדי להמשיך להחזיק בכדור, רק שבצורה מסודרת ואיטית במכוון.

לגבי הרכש שנתניה ביצעה בחורף, לא ברור מה מתיאוס חושב לעצמו: ראובן עובד הוא שחקן סופר מוכשר, אבל פספוס גדול; הוא מתאים לקבוצת מרכז טבלה סימפטית ויצירתית - ולא לקבוצה טקטית ששואפת לקחת אליפות. מבחינתו של עובד זה הימור שיכול להיות גרוע ויכול להיגמר טוב: מצד אחד, ראובן עובד רגיל לעשות בעיות ולא רגיל לקשיחות והאופי השונה של מתיאוס, למאמן מתרבות שונה, אך מצד שני אולי דווקא מאמן שיחזיק אותו קצר יוציא ממנו יותר. מדובר בהימור לא מחושב. לנתניה חסרה יצירתית בקישור, אבל לא חסרים שחקנים פחות פרובוקטיביים. עובד יכול להיות מתאים לקבוצה קטנה, אולי כשחקן שעולה מהספסל ומוסיף יצירתיות - אבל לא שחקן שבונים עליו קבוצה. זה הפתרון של מתיאוס? לא היה עדיף להשאיר את ברוך דגו?

מוקדם לשפוט את הרכש שהיא ביצעה, אבל לפחות לגבי שני הישראלים שהיא החתימה (כנפו ועובד) נראה שאפשר לומר שלא מדובר בשחקנים לקבוצת צמרת. לגבי נקוסי, הקשר החדש של הקבוצה, מוקדם לספק תשובות, ובמשחקו הראשון הוא הסתפק במשחק סביר וכמה מסירות נחמדות מהאגף ותו לא.

דבר אחד בטוח: קבוצה שמחתימה 4 שחקנים בחורף זאת קבוצה עם בעיות. זה מעיד על חוסר ההמשכיות בסגל של מתיאוס - יותר מדי שחקנים עוברים בעונה אחת שרק הגענו לחצי שלה. ג'ורג' בה, למשל, הובא ושוחרר תוך כמה חודשים.

בחסרונו של שכטר אתמול, תיירי טאזמטה נכנס למרכז והפך להיות האיש שעליו משחקים ושמקבל כמעט את כל הכדורים שהולכים להתקפה. מסירה חכמה למנשה סידרו לו בישול מצוין, ובמשך כל המשחק הוא היה אחד היחידים שבאמת חיפש את השער ועשה הרבה תנועה בהתקפה. זה לא פשוט כשהקבוצה שלך כמעט לא תוקפת - ולכן טאזמטה עשה את המקסימום. אבל האם הוא מספיק? טאזמטה לא הוכיח שהוא חלוץ מספיק טוב לקבוצה כמו נתניה, ובהתחשב לכך שהוא חלוץ המטרה של נתניה - שני שערים זה לא מספיק. איך הוא שרד את כל הרכבת שחקנים שעברה בנתניה העונה?

בסופו של דבר, לא בטוח שנתניה הראתה משהו ששווה ניצחון, אבל ידעה לשמור על התוצאה ולשחק על השער שכבשה. היא שיחקה חכם ממכבי ונעלה לה את אופציות ניסיונות ההבקעה. נתניה ידעה ששפונגין הוא השחקן היחיד במכבי שיכול להרים כדור לרחבה ושאף חלוץ במכבי לא מסוגל לסיים בנגיחה, ולכן ברגע שהיא נעלה לה את המרכז היא בעצם מחקה את התקפת מכבי. הכישרון העצום של מכבי בקישור ההתקפי לא הצליח להתמודד עם הכוח הפיזי והשקט של מרין ושות'. נתניה שלטה במשחק ולכן ניצחה.

מה הלאה? חיפה עדיין פייבוריטית לאליפות, אבל הפער רק נקודה; נתניה תהיה חייבת לאבד הרבה פחות נקודות במשחקים נגד הקבוצות הקטנות ולדעת לנצח משחקים שעל הנייר נחשבים לקלים. בשבוע הבא יהיה לנתניה מבחן רציני: הקבוצה היחידה שיש לה הגנה טובה משל נתניה (למרות שבית"ר חטפה שער פחות מנתניה), שני מאמנים טקטיים שחטפו המון ביקורות, אבל בינתיים מוליכים את הליגה אחרי חיפה. הקבוצה שתעשה בונקר טוב יותר עשויה לנצח, ונראה שלהפועל יש יתרון מסיבה אחת: המתפרצות שלה קטלניות, והיתרון שלה בכך שיש לה חלוץ מטרה אמיתי, שמצוי בעונה אדירה, עשוי לתת לה את הניצחון. ההגנה של הפועל יציבה יותר - אבל דווקא היתרון של הפועל נמצא ביצירתיות של שחקני הקישור ההתקפי. לנתניה יש רק שחקן יצירתי אחד בהתקפה שאפשר לסמוך עליו, להפועל יש את ורמוט, נאתכו וכד'.

גוטמן ומתיאוס כרגע משתיקים את כולם. אפשר לדבר על כדורגל אפור, אבל זה מצליח יותר מהמשחק ההתקפי יותר של מכבי ת"א והכח עמידר ר"ג, זה בטוח. אלה מאמנים שיודעים לסדר הגנה, לנטרל שחקנים ולעשות בונקרים שמתישים את היריבה. מי עושה את זה יותר טוב? את זה נדע בשבוע הבא, במשחק שאולי דווקא בגלל חוסר הציפיות לקצב ויצירתיות הוא יוכל להפתיע. בסופו של דבר, מישהי תצטרך לתקוף.

מכבי ת"א:

בעוד מתיאוס הצליח לנצח את מכבי דרך ההגנה וניהול משחק חכם, לנמני לא הייתה תשובה; הוא שלח למגרש ילדים שבחיים לא שיחקו בליגת העל, הוא הציב את בוזגלו בעמדה שלא מתאימה לו והקבוצה שלו נראתה רע מאוד, בעיקר במשחק ההתקפה - ואיך יכול להיות שכ"כ הרבה כישרון התקפי לא מסוגל להגיע ליותר מ-3-4 מצבים טובים לכל היותר במשחק? ואיך זה קורה שבוע אחרי שבוע?

 ההחלטה לשחרר את חדד וקאמנן מצחיקה: בהתחשב ליכולת שמציגים השנה יברויאן, בוזגלו וישראלביץ' - ברור שהם רק שעירים לעזאזל, האנשים עליהם מוציאים במכבי את העצבים. בגלל נמני מכבי נשארה בלי חלוץ מטרה אחד. מאיוקה הוא החלוץ הנורמלי היחיד בקבוצה, והוא בן 18.

לא ברור למה מאור בוזגלו שיחק אתמול כקשר במרכז -  דווקא מול הגנה צפופה אין ברירה אלא לשחק על האגפים. מול מרין שעולה עליו אין לו סיכוי, כשלעומת זאת אם הוא היה משחק באגף הוא לפחות היה יכול להראות משהו מיכולת הפריצה והמהירות שלו על הקו. בוזגלו שיחק באמצע כדי להיות האיש שמוציא מתפרצות קדימה - אבל הוא בהחלט עדיף באגף, בטח במשחק שכזה. בוזגלו אולי לא אשם שהוא נאלץ לשחק כקשר במרכז, ואף על פי כן בשורה התחתונה הוא לא הצליח לייצר כמעט שום פעולה. הוא הראה התלהבות ומוערבות כמעט בכל התקפה - אבל למרות ההשקעה והניסיונות שום דבר לא הלך לו. רק כשמאיוקה התחיל ללחוץ בהתקפה הוא התחיל טיפה יותר להגיע לאזורים מסוכנים - אבל לא מספיק. המשחק היעיל של נתניה ביטל את היצירתיות של שחקני מכבי.

לא רק בוזגלו מאכזב העונה: גיז'רמו ישראלביץ' לא מופיע לאף משחק ורושם עונה איומה. זה לא שהפעולות שלו רעות: ב-16משחקים הוא כמעט לא נוגע בכדור, בורח ממנו ופשוט לא מצליח לשחק בקבוצה בה הוא לא הכוכב הראשי. כשבכפ"ס הוא היה השחקן המוביל וקיבל חופש הוא פרח, אבל ברגע שהוא בצילו של בוזגלו, במערכת לוחצת יותר ובקבוצה שגם ככה לא פוגעת הוא פשוט מתפרק. אתמול הוא הוצב באמצע, אבל קרס מול ההגנה של נתניה, או שבלי קשר: בכל תפקיד, מול כל קבוצה - הוא לא מגיע. טכניקה, ראיית משחק, בישולים ויכולת אישית הם סימני ההיכר שלו - אבל העונה שום דבר מהם לא בא לידי ביטוי.

רק שלושה שחקנים הופיעו אתמול במשחק של מכבי: עמנואל מאיוקה מוכיח ממשחק למשחק איזה כישרון עצום. המהירות שלו, הניידות, המחץ. אתמול בחצי השני הוא לא הפסיק לחפש את השער ולבנות את כל המהלכים של מכבי לבדו, בלי שום תמיכה של שחקנים. מאיוקה נמצא במערכת בעייתית, עם לחץ כבד: אחרי שחרורו של קאמנן ופציעתו של יברויאן הוא משחק כחלוץ מטרה, למרות שאין לו את הכוח והמיקום שצריך שחקן כזה. מאיוקה הוא חלוץ שני שצריך לקבל חופש בהתקפה. הוא מסוגל לייצר מהלכים מכל מקום על המגרש ולהתחיל בספרינטים ודריבלים גם 50 מטר משער היריבה. הוא חיסל את הגנת בית"ר האיטית - ואתמול הוא היה השחקן היחיד שהקשה על הגנת נתניה. בסופו של דבר, שחקן חסר ביטחון וחלש פיזית כמו בוזגלו לא מקשה על מרין,  כשלעומת זאת לשחקן עם מהירות שמסוגל להתחיל בכל רגע ומכל מקום מהלכים מהירים אין לנתניה תשובה של ממש. הטיות הגוף, ההשתחררות והבחירה מהשמירה של מאיוקה מעוררי קנאה, וכל זה כשהוא חלוץ יחיד. חבל שכישרון כמוהו מתבזבז במקום כל כך בעייתי, שיש לו בעיה מבפנים שכרגע לא נמצא לו פתרון. אם גם מאיוקה לא יצליח במכבי זה כבר יהיה שיא, כי מדובר פה בכישרון ענק. סוף סוף מכבי מצאה חלוץ ברמה, ועוד אחד ממחלקת הנוער, ואם גם אותו מכבי תפספס אז באמת כבר לא יהיו למכבי תירוצים.

השחקן השני הוא שפונגין. לצערו, כולם יזכרו את הטעות המביכה בשער שמכבי ספגה - אבל הוא רשם משחק טוב מאוד. הגבהות מצד ימין, הצטרפויות להתקפה והרבה קשיחות במשחק שלו - כל אלה הוא הראה אתמול, אבל אף אחד לא זוכר את זה.

השלישי הוא ליאור ז'אן, שניקה התקפות והיה היחיד בהגנת מכבי שבאמת נמנע מטעויות, שמר טוב וגם עזר בסגירת האגפים, בעיקר הימני, של נתניה, והסתדר למרות שבחצי השני חל שיפור באגף ימין של מכבי נתניה.

לגבי דרוגסלאב יבריץ': השוער הקרואטי עדיין שוער טוב. הגובה שלו נותן לו יתרון בכדורי גובה, אבל כמו שטראובר ובעיקר קאלה לעיתים יוצא מהשער בכדורי גובה הרבה יותר מדי ונוטה לא להסתדר עם הבלמים שלפניו. אתמול פעם אחרי פעם הוא יצא יותר מדי, לא סמך על הבלמים שלו, ולמרות שלא היה אשם בשער - עשה כמה טעויות, גם במשחק הגובה.

אבל אכזבת המשחק הוא דולי ג'ונסון. אני דווקא חושב שפה ושם הוא מראה ניצוצות של מנהיגות במרכז השדה, אבל אתמול הוא לא תרם כלום למשחק. כל כדור שהגיע אליו נגמר בעוד מסירה שבלונית. ניתן לצפות משחקן בעמדה שלו שייקח בעלות, שישחק לעומק, שיתחיל התקפות ושימסור כדורים להתקפה - אבל הוא שיחק לרוחב ונמנע מלקחת איזושהי אחריות. העיקר שהוא ממשיך לפנטז באתר האישי שלו על כך שזאת תהיה העונה שלה.

מכבי נמצאת עמוק בבוץ, בתחתית, שתי נקודות מעל הקו האדום, מקום תשיעי. הסיכויים לרדת ליגה קיימים, אבל סביר להניח שגם הפעם הקהל, המסורת והכישרון שבסגל יספיקו כדי להישאר עוד עונה בליגה ועוד עונה לפשל מחדש. הרי זאת מכבי ת"א.

זה לא היה משחק מרשים. שתי הקבוצות לא הראו שום משחק התקפי, כמעט לא היו מצבים, במיוחד בחצי הראשון, ושתי הקבוצות לא הציגו יכולת שמצדיקה 3 נק' בצורה ברורה, אבל נתניה הצליחה לכפות את המשחק שלה. בכלל לא בטוח שהגיע לנתניה ניצחון - אבל היא ידעה איך להשיג אותו, ולכן ניצחה. זה אולי היה קצת מכוער - אבל מי אמר שכדורגל מנצחים ביופי? בניטס, קאפלו, מוריניו וראניירי מאמנים הגנתיים, וזה לא פגע מקריירת האימון שלהם לנסוק. להפך.

המסקנה ברורה: הגיע הזמן שיפסיקו לשפוט מאמנים ע"פ הההתקפיות שלהם, והגיע הזמן שיפסיקו לחשוב שמשחק שלא היה מעניין ורב שערים הוא בהכרח משחק רע. הרי קל לדבר מבחוץ - אבל כל מאמן שרוצה להצליח היה משחק עם הסגל של מכבי נתניה הגנתי. 

2) המחזור ה-16 מוסיף הרבה אופטימיות למי שאוהבים מתח וליגה צמודה. חיפה הפסידה, נתניה נצמדה אליה ופ"ת התקרבה לצמרת הגבוהה. האיכות לא משתפרת העונה, כשבצמרת אין אף קבוצה כרגע ששווה אליפות - חיפה מצויה בתקופה רעה מאוד של משחקים חלשים, בית"ר לא מתרגמת יכולת טובה בתקופה האחרונה לניצחונות, נתניה ניצחה אתמול אחרי רצף משחקים בלי ניצחונות ולהפועל ת"א אין את הסגל לאליפות, כשלפחות ארבע קבוצות בליגת העל טובות ממנה, אך הליגה מאוזנת בהרבה. בשנה שעברה הליגה הייתה כ"כ גרועה עד ש-7 קבוצות נאבקו על מקום בליגה לעוד עונה, ונפתח בור אחרי המקום החמישי. השנה הליגה נראית מאוזנת יותר וגם ההפרשים בין הקבוצות קטנים יחסית. חוץ מהכח ר"ג הנוראית (למרות הניצחון במשחק האחרון) הפער, למשל, בין חיפה הראשונה לסכנין המדורגת במקום ה-11 הוא לא כזה שלא מאפשר לסכנין להפתיע ביום נתון, ובית"ר ומכבי פ"ת, שנפגשו עם חיפה בשני משחקיה האחרונים של המוליכה, היו ראויות יותר לניצחון מחיפה, ופ"ת אכן השיגו אותו. אולי לעיתים דווקא פערים בין קבוצות עוזרים, כי הם מאפשרים לקבוצות הצמרת להראות מחץ גדול יותר ויש יותר קבוצות שראויות באמת לזכות בתואר (באנגליה, למשל, הפערים בין הראשונה לאחרונה גדולים בהרבה מבישראל, וזה רק מפאר את הליגה הזאת, ובייחוד קבוצות כמו מנצ'סטר יונייטד. בסופו של דבר, הסיכוי של ווסט ברומיץ' וסנדרלנד להפתיע את היונייטד וצ'לסי זעירים למדי), אך ליגה מאוזנת עם פערים לא גדולים יוצרת מתח, אפשרות להפתעות, וככה לכל הקבוצות יש מטרה. פה נמצא אחד החסרונות של ליגה עם 16 קבוצות - כי החל מהעונה הבאה הפערים בין הגדולות לקטנות, שנמצאות בליגה רק בגלל הליגה הרחבה יותר, יהיו גדולים בהרבה. נראה הרבה יותר תבוסות, אולי גם יותר גולים - אך הרבה קבוצות יגרמו את העונה מוקדם ויהיו חסרות אתגר.

3) איציק זוהר עזב את כיסא הפרשן של ערוץ 10 מאחר והוא לא הוסיף משחק עניין וצבע. במקום זוהר, פרשן מקצועי לכל דבר ועניין, שמנצל את עברו כשחקן מוביל כדי לזהות את עוצמת הפציעות של השחקנים ומנתח את המשחק בצורה טובה של מעבר ל"זה כדורגל?!", הונחת שחקן עבר גדול יותר, פה גדול יותר, שמבין כדורגל - אבל לא טוב יותר מזוהר ולא מפרשן טוב ממנו. אייל ברקוביץ'.

משבוע לשבוע זה נראה לא טבעי; זה נראה שברקו מקבל הוראות מלמעלה (מערוץ 10, לא מהיושב במרומים) להגיד כמה שיותר דברים חדים וקיצוניים שיעוררו תגובות של הקהל ויביא לרייטינג גבוה יותר. לערוץ 10 נראה שהשינוי טוב, לקהל פחות.

ברקו מנצל את האהבה שהוא מקבל כדי לחשוף לכולם את העילגות שלו. הוא לא מפסיק לדבר על ליליאנה, אשתו של לותר מתיאוס, בלי קשר למשחק, לא מהסס להיכנס בשחקנים ומאמנים, וזה נראה שברקו עושה הכל כדי לקבל אהבה. הוא דורש התקפה וגולים בכל רגע ולא באמת מנתח את הקורה על כר הדשא, אלא דואג להזכיר לנו כל כמה דקות ש'זה לא כדורגל' ו'איזה משחק גרוע'. עבורו כל מאמן טקטי הוא בהכרח רע, שלא מצליח לשחק כדורגל טוב או בכוונה לא משחק כדורגל טוב. ברקו, הגיע הזמן שיבינו, הוא לא אותו האיש שאומר מה שהוא חושב, אלא מביא רייטינג, איש של אינטרסים (ועצם הצטרפותו לתוכנית של אופירה אסייג מוכיחה זאת) ובעיקר פרשן מפוברק, שבעיקר מוסיף צבע  ולא ידע, הבנה ופרשנות רצינית. יש לו הבנה בכדורגל, אבל הוא מעדיף להריץ צחוקים או לדבר על איך הוא אוהב שחקנים יצירתיים, על אף שחלקם היותר-מדי-גדול נותנים למשחק דריבלים מיותרים או יכולת אישית חסר תכלית. כך ראובן עובד, בזבוז בן בזבוז, הפך לשחקן שמשנה את המשחק ושחקן שכשהוא על המגרש המשחק טוב יותר. עם טיפה רצינות ראובן עובד יכל להיות שחקן הרכב בכל קבוצה שהוא רוצה ואולי כבר להגיע לאירופה - אבל לעובד יש חשיבה של כדורגלן שכונה, ולכן להיכנס בדקה ה-70 ולהוסיף ברק זה המקסימום שהוא מסוגל כיום.

בחזרה לברקו. האיש חושב שהוא כמה רמות מעל כולם ושכולם רק מחכים למוצא פיו. והוא צודק. אנשים חושבים שהוא פרשן טוב כי הוא מעניין אותם. כי הוא מדבר איתם פשוט. כי הוא עמביר ביקורת שמסוגל להעביר גם האוהד האחרון ביציע - למה לא מכניסים חלוץ, למה המאמן פחדן, למה אמא של השופט חזרה אתמול מאוחר מאוד הביתה. את תפקיד הערס יכולים למלא הרבה אנשים, ההבדל ביניהם לבין ברקו הוא שאין להם את הכישרון שהיה לו כשחקן. לא יותר. ברקו היה שחקן גדול, היום הוא פרשן אפס.

איציק זוהר לא מצחיק. לעיתים הוא גם פתטי. מעצבן. מייבש. אבל הוא מדבר כדורגל נטו ועושה את העבודה. יש פה משחק כדורגל, וכשמפרשנים כדורגל לפעמים עדיף אנשים אפורים על פני שכונתיים. הוא בטח עדיף על ברקו, שמשום מה זוכה לקונצנזוס בקרב חובבי הכדורגל בישראל.

אם מחפשים פרשן שמדבר פשוט - יש את שרף; אם מחפשים פרשן רהוט ופרופסור לכדורגל יש את שגיא כהן; אם מחפשים פרשן שהיה שחקן עבר ומצליח לנתח משחקים בצורה טובה ומקצוענית יש את זוהר; אם מחפשים צבע - יש את ברקוביץ'. לכל אחד יש סגנון מסויים שהוא מקפיד לדבוק בו, אך זה לא הפוך את ברקו לפרשן טוב מזוהר. פרשנים כמו ברקוביץ' וסלבה ברזילאי לא מתאימים כדי לפרשן משחקים בצורה רצינית, כי הם לא מסוגלים להיות רציניים בעצמם.