כולם היו מוכנים כבר ב-22:00. פתחו טלוויזיות, התיישבו לצפייה משפחתית עם פיצוחים ושתייה. אוטוטו ראש הממשלה עומד לנאום, אנחנו לא רוצים לפספס את זה. במדינה כמו שלנו, ראש ממשלה לא משתלט על לוח השידורים ועוצר את "הישרדות" ככה סתם. אם הוא עושה את זה, יש לו סיבה אמיתית.

אבל אני בכלל הייתי בסרט פלוס קפה (ויקי כריסטינה ברצלונה, פוסט מחר), וכשהגעתי הביתה ב-22:30 והדלקתי טלוויזיה היו רק פרסומות. אז הלכתי לסדר עניינים, וחיכיתי להציץ ב"מהדורת השבט", כדי לגלות מה זה בדיוק הפאנל המוזר הזה. חזרתי מהסידורים, והתפלאתי לראות את רביב דרוקר מחרטט במה שנראה כמריחת זמן אמיתית, ואת מיקי ויעקב שואלים שאלות כדי לעזור לו ולצ'יקו מנשה שהיה עם המיקרופון במשרד הביטחון בקריה בתל אביב.

ב-22:51 זה סופסוף קרה. ראש הממשלה אהוד אולמרט עלה על הפודיום, והתחיל את נאום "אזרחי ישראל היקרים". על הפרק, מה שהיה ברור לכולנו: הפסקת אש חד צדדית החל משתיים בלילה. צה"ל נשאר ברצועת עזה, אבל לא יורה אם לא יורים עליו. גלעד שליט עדיין בידי החמאס. פעלו, פועלים ויפעלו לשחרורו, יש התקדמות אבל מפאת הרגישות לא יגלו לנו באיזה כיוון.

האם החכמנו? האם הופתענו? האם הוחמאנו מהפנייה הישירה? שום דבר מכל זה. בעיקר היינו מופתעים: הרי רק זמן קצר קודם לכן - משהו שאפשר למדוד בדקות - נורו רקטות לעבר אשקלון ואשדוד. אז למה הפסקת אש? למי זה טוב? מי לוחץ עלינו מספיק חזק? נשיא ארה"ב המושבע ממש בקרוב, ברק אובמה?

תשובות אין, תרגום לאנגלית יש. אחר כך מגיע תורו של שר הביטחון, אהוד ברק, במעיל עור חום, משל היה אלון בן דוד על גבול הרצועה. הנאום הצרוד שלו התמקד במבצע שהתנהל ברמת נפגעים קטנה יחסית, קטנה ממה שהונח מראש. גם הוא מחלק מחמאות לכל מערכת הביטחון, ומסכם ב"לרמטכ"ל רב אלוף גבי אשכנזי אומר רק זאת: אני רב אלוף אהוד ברק מצדיע לך". חבל רק שהלך לו הקול לפני ההצדעה הזו.

המסיבה נגמרת. אין וופלים, אין שתייה, אין בלונים. כמו שהתחיל ככה נגמר: שלושה שבועות לא ברורים, עם המון נזק והרס, אבל עם מעט מאוד הסברים מה יצא לנו מכל זה. אין שקט, אין שלום, אין שלווה. האם אי פעם יהיה?

לבלוג של רב ערוצית