מבוא

במצרים כמו בכל מדינה ערבית במזה"ת קיים אמנם שלטון יחיד, פלוס מינוס דיקטטורה (בעיקר מינוס), המקום היחידי בו היתה דיקטטורה פלוס היה עירק של סדאם חסיין, גם אסאד האב היה קצת כזה רק יותר מעודן אולי. במצרים, מה שמכתיב את המדיניות בארץ כה רגישה ונפיצה, זאת היא יכולתו של השליט ליצור איזון בין "מה שהעם רוצה, לבין מה שרצוי לעם", קצת חריגה מקווי ה'איזון' תביא למה שדומה לסופם הטראגי של נאצר וסאדאת. הראשון הוסט לצאת למלחמת 6 הימים על-ידי הרחוב ו"אכל אותה", השני יצא ב'מצח נחושה' כנגד האחים המוסלמים ונרצח.

המצב בשטח

מובראכ יודע כבר לאורך זמן לשמור על "אש-קטנה" את נושא המאבק המתמשך באחים המוסלמים ובטירור העולמי בכלל, ואף נוחל הצלחות לא מבוטלות בדרכו זאת.כך לדוגמא, מעולם לא "השתגע" אחרי איזה שהוא פיגוע בדרום סיני, המודיעין שלו ידע היטב ידו של מי בחשה בשלה ובצעה ואף טפלה בנושא תמיד בצורה מעודנת ובלתי סוחפת ומקוממת. ולכן הוא על כסאו!

מלפני כחמש-עשרה שנה, הפך שטח סיני בהנהגת ילידיו "זירה כלכלית" לכל דבר: סמים, אמל"ח, כח-אדם,טרור, כספים ומהגרים עברו בו מ'שמאל לימין' מיד ליד ואף כספי עמלות ורווח שימנו שם היטב את ידי ה"שילטונות"הקשורים בנושא וריפדו את שקי מנהיגי השטח הבדואים. גבול ישראל ה"נושם" במידת מה, הפך יעד חשוב/קצה להברחות וביזנס, בעיקר יודגש להלן: בכל מה שכרוך בתנועות מערב -מזרח. מה שקשור בתנועות דרום צפון, כרוך היה בטרור.

בסיני פועלת כיום רשת מאורגנת להפליא של 'מבריחים ומרוויחים' יש חלוקת גזרות ואחריות אירגונית בין שבטי הבדואים וה"קבוצות החזקות", קיים קשר "מסודר" עם השלטונות, וכמעט שלא קיים מורא מצד הבדואים כלפי המצרים. תגובה צבאית שם גוררת להתלקחות לא סימפטית מצד בני המקום כלפי הצבא והשלטונות. התלות ההדדית בין ה"פרה לעגל" מביאה לכך שגם יד השלטון "רכה" שם, על-מנת שלא לעורר פרובוקציות ואפקטי דומינו בקרב מכובדים ובכירים בצבא.

עצם הענין

כל הנכתב לעיל בא כדי לסבר את אוזנינו, מדוע קשה לסמוך על המצרים ואולי אף בלתי ניתן, בנושא "פילדלפי" וההברחות. באופן טבעי, לעולם לא נזכה לנעילה הרמטית של קו זה מסיבות שציינתי. מובראכ לא ירצה להכעיס את ה"אחים וחמאסיהם", והפקידות המצרית הבכירה אזרחית/צבאית בסיני לא תפקיר את מקור פרנסתה. מבחינת מסוגלות, מצרים יכולה בלא כל בעיה לנעול את הקו בנחישות וביעילות. רק שכאן לא נמצא לא את "אהבת מרדכי" ולא את "שנאת המן". כאן נמצא את כושר ה"גמישות" של מובראכ לנוכח לחצים 'חיצוניים' שיתנו לו הצעה שאי אפשר לסרב לה. אחרת עלינו לראות את עצמנו וצבאנו מתיישבים לנו בבטחה ב"רצועת פילדלפי" ושולטים בפועל על כל מה שמתנהל "מתחתינו". להערכתי זה אכן מה שעשוי לקרות(בסבירות גבוה).

אפשרות אחרת קשורה במעין "מרשה" שיקבל חוסני מטעם האחים המוסלמים לפעול נגד החמאס, בעיקר בעקבות היותם פטריוטים מצרים (נניח), ולאור נאומיו חוצצי הלהבות האנטי מצריים של שליט חיזבאללה השיעי(רחמנא לצלן).

ובכל מקרה אני אומר, בכל מה שקשור ל"סמוך", רק על עצמנו! על אפם וחמתם של מוסלמי העולם המפגינים,  מנהיגי המערב הרופסים לעומתם(למעט חריגים), וכל שאר שמאלני העיתונאים (מחו"ל בעיקר) מחרחרי המדון ולוקקי הדם במסווה של "אחים רחמנים" הומניטריים.(מחפשי ג'ובים ושוחרי אדרנאלין).