המחזאי הבריטי קאווין אליוט העלה את מחזהו "היום בו עמדתי מלכת" בינואר 1998 והוא הוצג ברציפות עד חודש יוני של אותה שנה ברויאל ניישונל תיאטר בלונדון. אליוט, בן 57, זכה במספר פרסים על מחזותיו ובהם פרסים על שם סמואל בקט ולורנס אוליבייה.

"היום בו עמדתי מלכת" הוא מחזה בן מערכה אחת, המועלה בשלוש תמונות המתרחשות בזמנים הפוכים לסדר ההצגה. הבמאי הבריטי איאן ריקסון בחר לאייש בלונדון לשתיים מן הדמויות, שחקנים ששיחקו כהוראס  וכג'ודי, בצעירותם ובבגרותם.

ההצגה המועלית בבית צבי ברמת גן מספרת על אפיזודות שהתרחשו בשנות השישים הסוערות בקרב מספר צעירים והיא נוגעת על אהבה וידידות, על סמים ועל גיל ההתבגרות. למען האמת , יהיו כאלה שירימו גבה על הנחיצות או הרלבנטיות של העלאת המחזה הזה ואולם דווקא  תצורת ההצגה, המשחק של השחקנים הצעירים והביום הכישרוני, ראויים למחמאות.

עידו רוזנברג ביים ברגישות את המחזה הנוגע ללב, המצחיק והמיוחד הזה והוא בעצמו משחק בו בתפקיד המגולם בכישרון רב. בערב ההצגה היה כנראה עידו מצונן כהלכה ואולם דווקא הקול המחוספס  והאף הדולף - הוסיפו ייחודיות למשחקו המיוחד במינו.

יובל טננבאום משחק בתפקיד הראשי כהוראס. יובל כל הזמן על הבמה ומציג דמות אמינה ונראה שיובל מסתמן כאחד הכישרונות הבולטים החדשים של השכבה.

אודליה יקיר, לירן אש, אפי ביבי וחן נוכר מגלמים בהצלחה רבה את תפקידיהם. המשחק הוא כנה ומהנה, אין רגע דל על הבמה . אולי למעט מספר פאזות זניחות במהלך ההצגה, שיהוי בקצב, ההצגה קולחת, היא ברורה והסיום מבהיר את ההתחלה.