אם ניקח את ה"רגיעה", כנושא למדד, הדבר היחידי אותו ראינו ב"תקופה" אשר הוגדרה ליישומו, היה ירידה כמעט מוחלטת בפעילות של צה"ל מול רצועת עזה לעומת דילול שליחת הקסאמים מצד החמאס, וזהו, קשה להאמין כי כאשר יורים על שדרות ועוטף עזה רק עשרה קסאמים בשבוע במקום 100 ויותר, יורד רף הפחד והחרדה של התושבים הגרים תחת מטריית האש הזו.

ועתה הוכרזה רשמית כי הסתיימה הרגיעה, ולא חשוב איזה צד הכריז על סיומה הרשמי של התקופה אשר "הוסכמה" ע"י שני הצדדים, אז, האם באמת הייתה רגיעה? ואם ללחץ המתון של ראשי נפץ על ראשי התושבים או למצור המתון אשר הופעל על הרצועה, היה ולו השפעה קטנה לטובת שני הצדדים? ועתה? מה הלאה?

התשובות לשאלות על ההישגים כבר ברורות לנו ולמרות ואין לבכות על חלב חמוץ, אי אפשר לומר כי הוא נשפך. עתה שמים כד של חלב חדש, אבל כבר יש בו חור וכבר לא נמצא לו מקרר לשמרו. רעש מכונות המלחמה עולה בטרטור מתמיד ומאיים ונראה בעליל כי אין מוצא אחר מאשר פעולה מאסיבית ואגרסיבית של צה"ל מול הרצועה. עוד פעולה אשר לא תביא לנו שלום ולא רגיעה ארוכת ימים לשכנים בכורח, הגרים צד לצד, מבלי יכולת לעסוק בדבר אחר מאשר בלוחמה ובסכסוך המתמשך מבלי יכולת לקיים חיים של ממש או אפילו לחלום על ימים טובים יותר.

קל לדבר וקל לכתוב, יאמרו כל המסתייגים מדברים אלו, וזה נכון, אך נכון גם כי במקום בו הישגנו הסכמי שלום  יש לנו שקט, גם כאשר המישושים והמזמוזים  של חוויות השלום האלו לוקחות שנים ארוכות ולפעמים אף מאיימים להיפסק, אך לא, לא זה הוא אשר צריך להוביל את המנהיגים לוותר על האופציה הזו. צ'רצ'יל  אמר " עדיף שלום גרוע ממלחמה טובה", זה עניין של פילוסופיה ודרך חיים המקדשת את החיים על המוות .

לא קל לחשוב במושגים של שלום עם העזתים ויותר קל לחשוב כי הקסאמים עלולים לעבור גם לגדה יחד עם התחזקות החמאס בה. או אז, לא יעזור עוד קיר המגן  ונראה עצמנו נכנסים למלחמה כוללת ועקובה מדם .

המוצא היחידי, והקשה מכל, אשר יש לקחת בחשבון עתה, הוא הפעלת לחץ דיפלומטי בינלאומי על כל הגורמים באזור על מנת להביא מזור ושלום על אזורנו או להחליט כי חיינו לא נועדו להחוות כאן על האדמה הספוגה מדם זו ואשר קדושתה למי מהעמים כבר לא באמת חשוב. אל נא ניתן לפוליטיקת בחירות להסלים את המצב, כי זה בדיוק הדבר לו מבקשים דורשי רעה ומכל צד.

להשיב את גלעד שליט ומיד לביתו, לפני ויהיה מאוחר מדי!!!!