מס' צפיות - 2229
דירוג ממוצע -
ביקורת סרט - "הנשים", מג ראיין
בתור אישה, היה לי די ברור שכאשר המסך מוקדש לנשים בלבד, העלילה לא באמת חשובה. הרי ברור שהן ידברו על אופנה, טיפוח, חברות וכסף של גברים. ברור שיהיו ביצ'יות, מריבות עולם על שטויות וגם קיטשיות. והכי ברור, כי זה נורא-נורא טרנדי עכשיו, שמנהטן תהיה ברקע.
מאת: רב ערוצית 12/12/08 (18:11)

"הנשים", בבית הקולנוע הקרוב לביתכם

 

בערך שבוע לפני שצפיתי בסרט "הנשים", קראתי ביקורת שכתב עליו אורי קליין בעיתון "הארץ". קליין קטל את הסרט בשיטתיות, והרבה להתלהב מהגרסה הקודמת שנעשתה אי שם בסוף שנות ה-30. הוא קיטר וכתש בו-זמנית, ובאופן כללי נתן תחושה שמדובר בבזבוז זמן היסטרי.

 

לא קראתי את הביקורת שלו על "סקס והעיר הגדולה" ועל "השטן לובשת פראדה", אבל אני מניחה שגם שם הרוח היתה דומה.יכול להיות שזה בגלל שהוא גבר, ויכול להיות שזה בגלל שהוא מחפש מסרים עמוקים בין פופקורן לפופקורן (אם כי הוא מצטייר אצלי כפלצן מכדי לאכול פופקורן). על כל פנים, עד מהרה הגיע גבר-ההמשך, שקבע כי "הנשים" הוא הסרט הגרוע של השנה.

 

.

 

שני אלה, ועוד כמה אנשים בדרך, גרמו לי להגיע לסרט עם ציפיות מאוד נמוכות, ועם ידיעה עובדתית אחת בלבד: הסרט הזה כולל דמויות נשיות בלבד, ואף גבר לא נראה על המסך עד הרגע האחרון, וגם אז מדובר באחד שקצת מוקדם לקרוא לו גבר.

 

ובכן, בתור אישה היה לי די ברור שכאשר המסך מוקדש לנשים בלבד, העלילה לא באמת חשובה. הרי ברור שהן ידברו על אופנה, טיפוח, חברות וכסף של גברים. ברור שיהיו ביצ'יות, מריבות עולם על שטויות וגם קיטשיות. והכי ברור, כי זה נורא-נורא טרנדי עכשיו, שמנהטן תהיה ברקע. אז אם אתה גבר, כנראה שתסבול. אם את אישה, תבואי עם חברה טובה, תכבו את המוח ותתחילו דיונים למי יש את המעיל הכי יפה (לדעתי: המעיל הכחול שלובשת מג ראיין לקראת סוף הסרט). כלומר: הסרט בהחלט ענה על הציפיות הנמוכות שלי.

 

אם בכל אתן זקוקות לעלילה לפני שאתן יוצאות מהבית (בניגוד ל"סקס והעיר הגדולה", אין צורך להתלבש יפה): מארי היינס (מג ראיין) היא מיס פרפקט מהפרברים, כלומר קונטיקט. יש לה בית ענק, בעל בכיר בוול סטריט, משרת עיצוב בעסק של אבא שלה, בת מוצלחת, מנהלות משק בית מסורות, חבורת חברות טובות, וכמובן, ארגון צדקה להיות פעילה בו. יום אחד חברתה הטובה, עורכת מגזין הנשים (אנט בנינג שמאוד התבגרה), מגלה אצל המניקוריסטית בסאקס פיפט' אווניו שמתיזת הבשמים באותו כלבו היוקרתי היא המאהבת של הבעל. מסובך? לא כל כך. מחזיק עלילה? כאן, כן.

 

כי פתאום גברת פרברים יוצאת לעצמאות, ברמה האישית וברמה הקרייריסטית. היא מגשימה את עצמה, מגלה דברים על העולם, ובאופן כללי מקבלת אישיות. נכון שעורכת המגזין מצליחה לאכזב אותה ונוצר ביניהן נתק - מה שגורם גם ליתר החברות להיעלם מהמסך, כאילו שיש רק אופציה אחת, כולן או אף אחת - אבל לאף אחד אין ספק איך זה ייגמר ועם אלו תובנות.

 

התפקיד הקומי האמיתי שייך לקנדיס ברגן, היא מרפי בראון, היא אימה של מרי היינס. משפט מפתח: "אל תהיי מרירה, זה מוביל לבוטוקס". בשביל משפטי ההמשך תצטרכו לבוא לסרט. מובטח לכן פאן טהור.

 

הנשים, ארה"ב 2008. 114 דקות. במאית: דיאן אינגליש. שחקניות: מג ראיין, אנט בנינג, קנדיס ברגן, אווה מנדז, בט מידלר, דברה מסינג, ג'דה פינקט סמית'

 

 

לבלוג של רב ערוצית

 

רוצים לפרסם את דעותכם ב"פרשן"? גם אתם יכולים! לחצו כאן

 

גולשים יקרים, הכותבים באתר משקיעים מזמנם בשבילכם, בואו ניתן להם תגובה! כתבו למטה (בנימוס) את דעתכם.

דרג מאמר:          
תגובות לכתבה זו התקבלה תגובה אחת לקריאת כל התגובות ברצף
1.
ביקורת מצוינת ל"ת
13.12.08 (20:30)