הגעתי לוורנסי היה זה יום ראשון שהוא גם יום חופש בהודו ,מה שמסביר את כמות הילדים שמשחקים קריקט על הגט שלאורך הגנגס, 10 מטר מהמשחק מתנהל טקס שריפת הגופה כאשר הראש וכפות הרגלים מבצבצים החוצה ,פרות מחפשות שאריות מהשרפה הקודמת ואפילו ילד קטן הגיע ליבש את חולצתו ליד המדורה. בנוסף היה מעניין לראות כיצד הילד שמונה לטפל "במנגל "מעורב במקביל גם במשחק הקריקט .

גט השרפות המרכזית

גט השרפות עובדת 24 שעות ביממה ומכוניות עם גופות על הגג זורמות לאזור.בד"כ יש לפחות 4 גופות שנשרפות במקביל ואפשר לראות את ההבדלים במעמד החברתי והכלכלי לפי כמות העצים שיש במדורה. אנשי "המנגל "מסתובבים מידי פעם בין המדורות עם במבוק גדול איתו הם מוצאים עצים שנשרפו לגמרי ,מקפלים את רגלי הגופה לתוך המדורה או ממש "משפדים" את הגופה ומזיזים אותה.רק לידע כללי ,לא שורפים נשים בהריון ,ילדים עד גיל 10 ,אנשים שנעקצו על ידי קוברה או אנשים עם מחלות עור.

וורנסי עצמה

קשה קשה....החום שמגיע ל 40 מעלות בחודש זה ,גורם לעייפות ולחוסר תיאבון תמידי.,וורנסי עצמה בנויה מסמטאות מאוד מאוד צרות שהתנועה בהם מלווה בוויכוחים אין סופים ,בהיתקלויות באנשים שרוצים למכור את סחורתם בכל מחיר ובכלל בנוכלים מכל הסוגים בכל פינה ברחוב ,שלא לדבר על תנועה בסמטאות בלילה שמלווה תמיד בהפסקת חשמל.

דבר אחד אני יכול להבטיח על וורנסי אין יום ללא הפתעות בוורנסי בהחלט עיר הזויה והאנשים בה לא פחות. מצד שני הנהר הקדוש, הגטאות שלאורכו והמבנים המרהיבים יוצרים תמונה מדהימה ,הנהר מהווה מקום פעילות מרכזי לכביסה,רחצה,"לפוגות" טקס פולחני בו מתפללים לאל הגנגס וכמובן שריפת גופות.

יפה לראות איך בלילה כל הסירות ששטות לאורך הגנגס מתאספות בגט המרכזית על מנת לראות את טקס "הפוגה".דבר נוסף שראוי לציון בעקבות הצלחתו הגדולה של "רודף העפיפונים" בארץ היא העובדה שילדי וורנסי  מעבירים חלק לא מבוטל מהיום בהעפת עפיפונים שמגיעים לגובה לא יאומן ודרך אגב טבלתי בנהר הקדוש אז תחזיקו לי אצבעות שלא אהפוך לצב נינג'ה בקרוב

מחר אני בדרכי לנפאל הרחוקה,המטרה הבאה אוורסט בייס קמפ.

לבלוג של הצרכן