שכיר שדואג לעתידו ומוטרד מגורל חסכונותיו נכנס לבונקר. כאשר מדובר במאות אלפי שכירים, הבונקר נהפך לקו ביצורים ובכלכלה זה נקרא מיתון ממושך. זה מה שיקרה אם האוצר לא יפתור את בעיית החסכונות הפנסיוניים. השינויים שהנהיגה הממשלה בקופות הגמל מאז 1989, בקופות הפנסיה החל מ 1995 ורפורמת בכר מ 2005, יביאו לשחיקת הפנסיות, במידה והמשבר יתמשך, ונראה שכך זה יהיה.

כשרוזוולט ראה שהניו דיל מתחיל לאושש את המשק האמריקאי, הוא הטיל מיסים על השכירים ובכך שלח את המיתון לעשר שנים נוספות, עד למלחמת העולם השניה. הרחבת הפעילות במשק נעשית באמצעות תשתיות ובאמצעות עידוד יצר הקניות של הציבור. ניתן להעלות מיסים, אך לא בתקופת מיתון. ניתן לאזן חסכונות, אבל לא כשהציבור מודאג מעתידו.

הנושא של רשת בטחון הוא מסובך אך אינו חסר פתרון. עובד שהחברה בה הוא עובד פתחה עבורו קרן גמל וקרן השתלמות לצרכי פנסיה ולפתע במהלך 2006 שונו הכללים והקרנות הפכו מסוכנות יותר, מופתע היום מגודל ההפסדים. יתכן והעובד יכול היה לדעת על השינויים אבל ברור שהוא לא היה מודע להם, מה עוד שהקרנות האלו מלוות אותו במשך שנים, והוא סמך על המעסיק ועל הבנקים נאסר לתת יעוץ . במקרים האלו המערכת צריכה למצא פתרונות הולמים שיסירו דאגה מהחוסכים.

מאידך אזרח או מפעל שהשקיעו בקרנות "מסוכנות " מתוך תקווה לתפוס את הגל, בבורסה ראויים להתיחסות שונה . היועץ לביטוח פנסיוני דן שפרינצק , הציע בראיון בקול ישראל על מבחן פרטני לקופות הגמל שיחל מ 1989 והבטחת תשואה ממוצעת של 4 אחוז לשנה . במקרה הזה הממשלה לא תצטרך להוסיף היום ולו שקל אחד.

ידין ענתבי הממונה על שוק ההון מברך היום ארבע מאות פעם על היקפי הפדיון הנמוכים , הייתי מציע לו לברך עוד פעם אחת, אם דבריו היום לא יתחילו מגמה של פדיונות המוניים, במידה והאוצר לא יתן תקווה לחוסכים. ראינו איך המסחר בבורסה נעצר מקרן שהזרימה 30 מיליון שקל בלבד . המערכה על החסכון נמצאת בעיצומה וכדאי להתבטא בזהירות.

נראה כי הלחץ הציבורי והחשש של האוצר ממפולת יביאו בסופו של דבר להסדר כלשהו בנושא החסכון הפנסיוני. הייתי מציע לאוצר לראות בהסדר הזה את אחד מהתנאים הכלכליים שיובילו לעידוד הצמיחה במשק ולא כעוד כלי משחק במשא ומתן עם ההסתדרות.

לבלוג של רפי גליק